השערים, הטאץ', האנרגיה ושפת הגוף. חייבים להודות – זה עונג אמיתי לראות את יוסי בניון בחודש האחרון. כלפי חוץ הוא אולי משדר שתמיד הכל היה אצלו אותו הדבר, אבל לדעתי, בניון שינה קצת גישה וסגנון משחק וגורם לי להוריד בפניו את הכובע, בפעם המאה בקריירה שלו.
במהלך העונה שעברה, כשקפטן מכבי חיפה הגיע למצב שבו הוא מתעמת עם אוהדים בסכנין, כשהוא רחוק שנות אור מכושרו הנוכחי, וכשהקבוצה הייתה מפורקת, חשבתי שעדיף לו להיות מנהל מקצועי במקום להיגרר למקומות שישכיחו את הקריירה המפוארת שלו. כמו לראות את הנולד, בתחילת העונה הזו הגיעו הפיצוצים הזכורים מול רוני לוי והקהל, השמועות והשאלות על מעורבותו בניהול שחקנים מחוץ למגרש ומלחמות בפייסבוק מול אוהדים.
בניון הבין שהוא בצומת דרכים, ובחוכמה, לקח צעד אחורה. גם במלחמות בתקשורת וגם במעמד שלו במגרש. הוא התחיל לעלות מהספסל כשחקן ה-12 ונכנס בטירוף כאילו אלה הדקות שיקבעו את הקריירה שלו. כשבניון משחק ככה, הווינר על המגרש יוצא החוצה. הנחישות שלו להוכיח לכל העולם היא זו שמבדילה אותו מרוב השחקנים. זה ממש לא רק הכישרון. הדריבל כבר לא אותו דריבל, הקושי יותר גדול - אבל התשוקה, הרצון והדרייב לנצח את כל מי ומה שעומד בדרכו גורמות לו לרוץ כמו משוגע, בטח יחסית לגילו.
החזרה של יוסי בניון לארץ היא כמו רכבת הרים. התחילה קרוב לשמיים, עם 20 אלף מנויים בסמי עופר וחלומות על שינוי ולאחר מכן התרסקה לתוך פציעות וכושר רע. החלה לטפס מחדש עם חודש מעולה באמצע העונה שעברה שהסתיים עם פלייאוף עליון, ואז הגיעה תחילת העונה הנוכחית שהייתה נוראית מכל הבחינות: מקצועית, תקשורתית ותדמיתית. עכשיו הרכבת מאיצה כלפי מעלה, כשבניון משחק כדורגל מודרני נהדר, בסגנון קצת שונה ונראה פיזית הרבה יותר טוב. אפשר רק לקוות שזה יימשך, שבניון יחזיק בקצב הזה לחלק השני של העונה, ידע לחלק עומסים וכוחות, יימנע מפציעות, ישמור על ראש נקי וצלול ויוכיח לעצמו, לאוהדים, ולנו התקשורת שהוא יכול לסיים קריירה ענקית בטעם טוב - בניגוד לכל הכוכבים שחזרו לארץ לפניו.
יוסי בניון הוא אחד השחקנים הגדולים שהיו פה. ברמה האישית, מניסיון, אני יודע שיש לו לב גדול ומגיע לו לסיים את הקריירה כמו שהוא נראה בחודש האחרון. כרגע, הכל תלוי ברגליים ובראש שלו.
