ברחוב התע"ש 20 בכפר סבא נמצא פאב קטן, חשוך ומעושן בשם "באביטי". המקום הזה, קטן ככל שיהיה, הפך עם השנים לבית של אוהדי הפועל כפ"ס. שעה לפני המשחק של הירוקים מול הפועל באר שבע, הוא היה כמעט ריק. שלושה אנשים ישבו מול מקרן וצפו במשחק גמר גביע הליגה האנגלי בין מנצ'סטר סיטי לליברפול.
"לפני 15 שנה התכנסנו כמה אוהדים, כולנו מהקומץ של הפועל כפ"ס, היינו נורא בקטע של בירה, אירלנד וסלטיק", סיפר בעלי הבר, גיא זלוטניק, "נסענו יחד לראות משחקים בסקוטלנד, והחלטנו לפתוח פאב קטן שיהיה מזוהה עם הקבוצה שלנו. כולם נורא צחקו עליי, אלון בודס, שלימים היה גם שותף שלי אהב מאוד את הרעיון, ופתחנו ביחד את הפוגי דיו".
ה"פוגי דיו" היה פאב קטן במרתף של אחד הבניינים באזור התעשייה בעיר, מקום צנוע שפשוט זעק "הפועל כפר סבא". "צבענו את הכל בירוק ועל הקירות היו תמונות של הקבוצה מכל השנים והדורות, זה היה פאב אוהדים אירופאי לכל דבר", הסביר זלוטניק, שפירק את השותפות בהמשך ומכר את חלקו, "לפני שלוש שנים בערך הוא סגר את הפאב, ובמקרה באותה שנה ירדנו לליגה א'".
כשכפ"ס ירדה לליגה א', זה היה בגדר טראומה לאוהדים המסורים של הקבוצה. איך יכול להיות שהקבוצה שלהם, שבשבילם תמיד הייתה אימפריה, מוצאת את עצמה בליגה השלישית? דווקא בשפל הזה, נוצר החיבור מחדש בין הקהל לקבוצה. "הבאביטי הפך להיות פאב האוהדים של הקבוצה. אוהדים היו מגיעים לפני משחקים נגד הקבוצות הכי חלשות ובסופו של דבר עלינו ליגה. בשנה שעברה, כשהגענו לפלייאוף העליון של הליגה הלאומית היו פה בסביבות מאה איש ואפילו יותר בכל משחק, האווירה הייתה פשוט נהדרת", סיפר זלוטניק.
"לאוהדי הפועל כפ"ס יש גרעין של 300 אוהדים מרגשים שתמיד מלווים את הקבוצה, אני היום בן 29 ואני זוכר אותם מגיל 7", סיפר האוהד שלומי בן ציון עם ניצוץ של התרגשות בעיניים. "אנחנו ידענו רק אכזבות. התאהבנו בתחושה של להיות אנדרדוג ולכן בשבילנו כל ניצחון הוא כמו אליפות. משהו שלא ציפית לו וכשהוא קורה, הוא מרגש".
ברגע שהקבוצה שלהם עלתה לליגה הבכירה, חלק מהאוהדים נעלמו. "אין לי מושג מה קרה בליגת העל", סיפר האוהד מתן בן עמי שהיה נראה מעט מאוכזב. "אני גר בקליפורניה ומשתדל להגיע כל שנה בין מרץ לסוף העונה כדי לראות את הקבוצה, כנראה שאוהדים מחפשים ניצחונות וכשזה לא קורה בליגת העל פחות אנשים באים, אבל כשעלינו ליגה היה פה טירוף מוחלט, מאות אנשים באו".
"אנחנו ילידי סוף שנות השמונים, ודור האוהדים שלנו נבנה מכישלונות ולא מהצלחות", הסביר שוב שלומי, "הוא ספג את המכות יחד עם הקבוצה, ירידות ליגה, הפסדים, ורק הלך והתעצם. מאז הרבה אוהדים חדשים הגיעו, הרבה מהם ילדים, אבל על הפרצופים החדשים שמגיעים יש את הגרעין הקשה שתמיד יישאר".
"לעיר הזו יש פוטנציאל לכמות אוהדים שאתה לא מאמין בכלל, הם התעייפו פשוט", הסביר אוהד נוסף, נמרוד מאור, "אנחנו אוהדים שנוסעים לכל מקום בארץ, אבל לא ידענו תקופות גדולות אף פעם ואנחנו מחפשים את זה. כל כמה שנים אנחנו עולים ליגה וזה ההישג הכי גדול שראינו". דודו מאיה, אוהד נוסף, הוסיף: "אנחנו רוצים פעם אחת להרגיש מה זה להיות למעלה, לטעום קצת את הפסגה, כל השנים התרגלנו רק לאכזבות"
למה אתם מגיעים לפה לפני המשחק?
"נגיד שעשית משהו לא טוב, ואתה יודע שכשתגיע הביתה לספר לאשתך, אתה הולך לסבול, לא תשתה איזה בירה וצ'ייסר לפני שאתה חוזר הביתה?", ענה דודו. "זו מסורת שסיגלנו לעצמנו כבר שנים מכיוון שאנחנו חיים את הקבוצה ביום יום", אמר נמרוד והוסיף: "כולם פה חיים חיי משפחה, עבודה, לחץ. אנחנו לא רואים אחד את השני בכל יום ואנחנו גדלנו ביחד. הישיבה המשותפת פה היא חלק מההווי של המשחק, זה משהו שהוא חלק מאיתנו. אתה מספר לחבר'ה מה שעבר עלייך השבוע, אנחנו נזכרים ביחד מה עשתה הקבוצה במחזורים הקודמים ונהנים אחד מהשני".
האוהד הותיק, אורן בורובסקי, העיד: "אנחנו אנגלופילים, קודם כל אנחנו באים ושותים ורק אז הולכים למשחק. בגיל שבע ראיתי יחד עם אבא שלי וסבא שלי את התואר הראשון של הפועל כפ"ס - גביע ב-1975. מאז ראיתי עוד אליפות, עוד גביע, אבל גם בשנים הקשות ביותר, הקבוצה הזו תמיד הייתה אימפריה בשבילנו".
"אני לא גדלתי פה, הייתי אוהד מכבי יפו של פעם", סיפר בשמחה האוהד איציק קמינמן, "עברתי לפה, לאט לאט התחברתי לסביבה ולאנשים וכך גם לקבוצה. בתקופה של אלי טביב היה משבר בין האוהדים לקבוצה. אוהדים לא הגיעו לא למגרש ולא לפאב. ואז הילדים התחילו לשחק כדורגל, הם החזירו לנו את העניין ונוצר חיבור מחדש בין הקבוצה לקהל".
"זה אלון", אמר ברובסקי והצביע על בנו הצעיר, "סבא שלו היה שוער בהפועל כפר סבא, והיום הוא שוער בילדים א' בקבוצה. מגיל חמש הילדים באים לפה איתנו לפאב לראות משחקים ולשחק כדורגל ברחבה כאן בחוץ, הם ממש גדלו כאן, וגם בשבילם, לא משנה שהקבוצה הייתה בליגה השניה והשלישית, כפר סבא תמיד הייתה ותהיה אימפריה".
