לעיתים תכופות מוצאים עצמם בתי הדין של לא מגיב. גם כשעליהום על בית הדין רק הולך ומתעצם. בראיון לאתר ערוץ הספורט מספר הדיין את הצד שלו, צד שעוד לא שמענו. בפעם הראשונה, דיין מכהן מדבר ולא מתחמק מהשאלות הקשות.
שמעוני בן ה-52, אב לארבעה, לא התכוון להתמנות לדיין בבית הדין אבל בקשה אישית מצידם של חברי הנשיאות (לשעבר) עורכי הדין עובדיה רזיאל והשופט (בדימוס) שאול אלוני ז"ל גרמו לו לקבל את ההצעה. ב- 1997 הגיע לדיון הראשון. כבר אז סומן כמי שיגיע רחוק, ובשנה שעברה, אחרי פרישתו של הדיין חיים אלחדיף, קודם לתפקיד הדיין הראשי.
מהרגע הראשון מצא עצמו שמעוני, בעל משרד פרטי לעריכת דין וחובב ספורט מושבע, מעורב כמעט בכל פרשיה לוהטת שהגיעה לבית הדין: החל מפרשת "האפדרין" (הפרשיה המשמעותית ביותר בתחום הסמים בספורט בישראל), פרשת אמיר רנד, פרשת התפרעות שחקנים ומאמנים במכבי פ"ת (שהובילה להפחתת נקודות) ועד לדיון העקרוני בשאלות חופש הביטוי בפרשיות שריקות הבוז בזמן דקת דומיה לרבין מצד אוהדי בית"ר ירושלים.
יש פרשה שמלווה אותך?
"ההתפרצות של הקהל בפציעה של אמיר רנד. הפרשה הזו מלווה אותי כי זה המחיש לאיזה דרגה של חומרה ניתן להגיע מהתנהגות של קהל. זה מקרה קשה מאוד, שמתעסק בחיי אדם. התנהגות של קהל במסות של אנשים יכולה להרוג, והיום אני שומע ששואלים למה רדיוס עם קהל או בלי קהל?! פרשיה דומה הייתה במשחק האליפות כאשר הקהל של בית"ר פרץ לדשא ואוהדים נרמסו והגיעו לבית החולים. בית"ר נשפטה ומשחק ההכתרה שלה שוחק בלי קהל בר"ג. עם כל הכבוד לשמחת האליפות, לא יכול להיות שאוהדים יסיימו בבית חולים".
חלק מהקבוצות טוענות שאתה הדיין הכי קשוח.
"לא עשיתי את הסטטיסטיקה הזו ואין בכוונתי גם לעשותה, אבל אגלה לך משהו מאחורי הקלעים - כאב בית הדין המשמעתי אני מקפיד על סבב של תיקים בין הדיינים, כאשר במידת האפשר קבוצה או שחקן שנשפטו ע"י דיין אחד ידונו בהעמדה הבאה לדין ע"י דיין אחר, מתוך הכרה שהחוכמה לא נמצאת אצל דיין אחד, וכך הנאשמים נחשפים לדיינים על גישותיהם השונות".
אבל אין אחידות, אנחנו רואים את זה פעם אחר פעם.
"ברור שאין אחידות. בכל העמדה לדין יש את הנסיבות המיוחדות של האירוע, האופן השונה שהנאשמים התמודדו איתו, העבר המשמעי השונה של כל נאשם ונאשם, המצב באותה תקופה במגרשים ובנוסף יש את הגיוון בזהות הדיינים - כשכל אחד מביא את הניסיון וחוכמת החיים שלו. מתוך זה תצא התוצאה הכי טובה. לכן, אגב אפילו אצלי במקרה של עבירות דומות, לא בהכרח תצא אותה תוצאה. הנסיבות בהחלט תשפענה על התוצאה".
אבל אותך תוקפים. עורכי הדין של מכבי ת"א והפועל ת"א דורשים לפסול אותך מלדון בתיקים שלהם.
"אני לא לוקח את זה אישית. מפרסומים בתקשורת למדתי כי היו לאחרונה טענות כלפי בנושא של חוסר אחידות בפסיקה על רקע פסיקות בהן הייתי מעורב בענייני הדרבי ומכבי חיפה. הטענות תמוהות בעיני גם נוכח העובדה כי בעניין הדרבי ישבנו של שלושה דיינים ומכאן שההחלטה לא הייתה שלי בלבד. איני מסתתר כאן מאחרי חברי ואני מאשר כי ההחלטה שם ניתנה לחלוטין על דעתי, אולם תמוה כיצד התלונה מייחסת לי אחריות כדן יחיד".
אז מה זה, על רקע אישי?
"אין לי עימות עם המתלוננים. אין לי ולא היה לי דבר וחצי דבר נגדם. אני לא מרגיש בנוח עם העובדה שיש תקופה של התקפות אישיות על המערכת המשפטית. זה בטח לא נעים, אבל יש משפט שאומר - מי שלא פוחד מהחום שלא ייכנס למטבח. אגב, אני חייב לשבח את עורכי הדין מאירי ופינס שאחרי פסקתנו בעניין הדרבי, לשאלות שנשאלו בתוכניות רדיו הגנו על המקצועיות של בית הדין ועל ניקיון הכפיים של הדיינים, אף כי הם סברו כי פסקתנו שגויה. לכן, אני מניח שאין להם אג'נדה אישית אלא זווית ראייה שונה משלי ביחס להתנהלותנו".
אנשים איבדו אמון במוסד שלכם
"אנחנו לא מנותקים מהציבור. אנחנו רואים משחקים, שומעים את הפרשנויות, אבל הדרך היחידה שלנו לרכוש אמון היא לשפוט ביושר וכמיטב יכולנו. די להיזכר ברחשי הציבור אחרי הדרבי: אמרו שזה סוף הכדורגל הישראלי, שחייבים לתת עונשים קשים ועוד. הפרשיה הייתה אכן קשה ועונשים נתנו בהתאם, כי כך סברנו שצריך לעשות נוכח חומרת המקרים. ולפתע חלקים בציבור יצאו כנגד ביה"ד עם טענות בנוגע להרשעה ולחומרת הענישה. אני לא מכוון בהחלטותיי כדי לשאת או לא לשאת חן בעיני הציבור או הפרשנים. לי חשוב להגיע לענישה אפקטיבית כדי שאותם אנשים בקהל ששוקלים להתפרע ישקלו כמה פעמים. אהיה מאושר אם לא יצטרכו אותנו".
ועדיין מפריע עניין האחידות
"אין אחידות באף מערכת משפטית תקינה. רק מחשבים מוציאים החלטות אחידות. לדוגמא, בקריאות הגזעניות של אוהדי בית"ר לאחמד עאבד לולא הפעלנו את שיקול הדעת, בהתאם להוראתו של התקנון היינו צריכים להוריד נקודות בפועל. נמנענו מכך בעניין חיפה כמו במקרים דומים של מכבי, בית"ר (כשהיציע המערבי יצא בעידוד ההנהלה נגד ביטויי הגזענות) וקבוצות אחרות הבחנו במאמצים ובתוצאות של השקעתם במלחמה בעבריינים ונתנו לכך ביטוי מקל בפסיקה. דרישה לאחידות היא דרישה לפסיקה שרירותית שעומדת בסתירה לעקרונות החוק והשיפוט במערכת שיפוט מודרנית".
מה קשור בעלים של קבוצה להתנהגות של אוהד ספציפי. למה הוא צריך להיפגע?
"אני רוצה להבהיר, האוהדים הם חלק מהקבוצה. ממלאי תפקידים, שחקנים, בעלים, אוהדים זאת מיקשה אחת. אתם שואלים מדוע אנחנו מענישים בעלים, ואני משיב שאנחנו לא מענישים אותם, אנחנו מענישים קבוצה ונלחמים בתופעות פסולות".
מה יענקל'ה שחר ואלי טביב אשמים למשל?
"בעלים של קבוצה שרוכש מועדון חייב לדעת בין השאר שהוא לוקח אחריות על כל מה שקורה במועדון כולל התנהגות אוהדים. זו לא המצאה ישראלית. הדרך להתמודד עם האוהד העבריין היא באמצעות העמדה לדין של הקבוצות. כאשר הקבוצות פועלות באופן אפקטיבי כנגד עבריינים אנחנו מקילים עימן. אני מאמין כי אם לא היינו עושים את מה שאנחנו עושים המצב של הכדורגל הישראלי היה חמור בהרבה, ואני מאחל לנו שבעתיד המשטרה ובתי המשפט יתמודדו טוב יותר עם האוהדים העבריינים כפרטים ואז אולי יזדקקו לנו פחות".
ואם יש כאלה שעושים דווקא לבעלים, כדי לגרום לו לעזוב את הקבוצה?
"שאלה טובה. אבל תגיד לי אתה - היית רוצה כדורגל שבו ילד בן 5 מגיע למגרש וישמע קריאות גזעניות ויראה זריקת חפצים?! האם במקרה כזה זה משנה אם הקהל מתנהג כך ממניעים גזעניים או מתוך מאבק בבעלים?! את המלחמות בתוך הקבוצה לא צריך להביא למגרשים. אנחנו נלחמים בתופעות הפסולות והסיבות מאחוריהן בדרך כלל אינן מענייננו".
קשה לאנשים לקבל את נושא האחריות השילוחית.
"עם שחקנים ובעלי תפקידים אין לנו בעיה להתמודד שכן הם באופן אישי כפופים לסמכות השיפוט שלנו, ואז בד"כ אנחנו יכולים להענישם במישרין ולהימנע מלהעניש את הקבוצה על מעשיהם, אבל עם התנהגות אוהדים אין לנו דרך דומה להתמודד. יש משפטנים בכירים מאוד שאני מכיר ומוקיר שאומרים שלא צריך לפגוע באוהדים. צריך לשאול מה יקרה במגרשים אם לא נפעל ככה. לדעתי יהיה תוהו ובואו".
מה תגיד לאוהד שקנה מנוי ובגלל כמה חוליגנים שלא יושבים בכלל ביציע בו הוא נמצא לא יכול לבוא למשחקים?
"אם הקבוצה האהובה שלו תנקוט את כל הצעדים כנגד כל התופעות האלה, נקל בענישה. אני לא מחפש אוהדים של קבוצה זו או אחרת אבל זו הדרך היחידה להתמודד. כשהצליחו באנגליה למגר את התופעות הפסולות איזו דחיפה זה נתן לכדורגל? זה החזון שלי. הייתי באנגליה, שם שרים, לא מקללים. נהדר".
למגרשים שלנו אתה לא מגיע?
"כמעט ולא הולך למשחקי ליגת העל כדי שאפילו למראית עין לא יגידו מה הוא עושה פה. אני מגיע לעיתים למשחקי הליגות הנמוכות ותמיד למשחקי נבחרת ישראל ומקווה שאף אחד לא יאשים אותי שלאהוד את הנבחרת זה פסול".
היו מקרים שבאת הביתה ואמרת לעצמך 'היום טעיתי'?
"בוודאי. ארבעה דיינים בבית הדין המשמעתי עוברים על 3,000 תיקים מידי שנה. בכמויות כאלה לעיתים יש בדיעבד מחשבות שניות, אבל מי שלא עושה לא טועה. אני אומר בגאווה – אנחנו המערכת השיפוטית היעילה ביותר ואני מאמין כי התוצאות שלנו לא רעות. צריך להבין שתמורה כספית גדולה אין פה. בכל יום דיונים אני מפסיד הכנסה שיכולתי להרוויח במשרדי. אני רואה בזה שליחות ציבורית ואני אוהב ספורט.
נכנסתי לתפקיד, לא כי ביקשתי, אבל ריבונו של עולם אם יש נושאים כמו גזענות ואלימות שאני יכול להשפיע אז כאן זה המקום. אני שלם עם עצמי כי אני עושה הכי טוב שאני יכול, ובלי אג'נדה זרה. אני לא מחויב לשום מועדון ובא מאהבה למשחק ומתוך הבנה שהציבור הישראלי צמא לשינוי בתופעות חברתיות. כאדם פרטי וכמערכת אני משלם כשאני סופג ביקורות אבל אני נמצא שם ואני מקווה שהתרומה שלי מצדיקה את מה שאני סופג. יש לי מסר אחד וזה שאני רוצה להגיע ליום שבו יהיה כאן כדורגל כמו בספורט האמריקאי. שלא תהיה גזענות ואלימות. שיראו את זה כאירוע חברתי".
אבל כמעט כל החלטה שלכם, בית הדין העליון משנה. זה כבר הפך לבדיחה
"אני נשאר בחלקת האלוהים הקטנה שלי. אני מקבל את זה שלא כל החוכמה נמצאת אצלי בשרוול. מערכת משפטית טובה היא מערכת של איזונים ובלמים. יושבים שם פרופסורים למשפט, שופטים בדימוס. הם אנשים ראויים וכך נבנית מערכת בריאה".
ישנה טענה שמקלים יותר בעונשים של מכבי חיפה
"לדעתי זה לא נכון. באותו שבוע מכבי חיפה קיבלה קנסות בסך של 85,000 שקלים, נענשה בסגירה של היציע הצפוני התחתון אשר מבחינת תכולת קהל שקול ליציעים 4-5 או 10-11 בבלומפילד. אכן, חיפה קבוצה שעובדת קשה כדי למגר את התופעות והתחשבנו בכך בענישה – אבל לא היה איפה ואיפה. מצחיק אותי כאשר אני רואה אוהדים הבטוחים בתקופה האחרונה שאני נוסע בהונדה ועובד אצל יענקל'ה שחר (ובעבר כבר גם עבדתי לשיטתם אצל בעלים אחרים). זו תופעת לוואי של המתקפה של קבוצות על ביה"ד והדיינים. אני לא מקבל תמורה מאף אחד מהם ולא מכיר אף אחד באופן אישי. וכן, גם לכתבה הזו יהיו טוקבקים שיגידו שאני חבר של יעקב שחר".
עונשים בלי קהל זה נוראי. אי אפשר לשחק ככה.
"אני ער לזה. מבאס לשבת ולראות משחק בלי קהל, אבל העונש הזה לפעמים הוא החלופה היחידה. עם הקמת שורה של מתקנים חדשים הראויים לארח משחקי רדיוס עם קהל, הפחתנו בהתאמה את עונשי המשחקים ללא קהל. חשוב להבין, אם הייתה לנו דרך להתמודד עם האוהד הפרטני הענשת הקהל הרחב הייתה מצטמצמת. בהעידר אופציה כזאת עונשי עבירות קהל יוותרו מכוונות קהל. אבל, אם הקבוצות, המשטרה ובתי המשפט יהיו יותר אפקטיביים והענישה בהם תהיה יותר משמעותית יתאפשר לנו להימנע משימוש בעונשים גורפים כנגד הקהל".
מה אתה מציע?
"שימצאו דרכים לאכוף הרחקה מהמגרשים. שהגרעין הקשה שמונה בדרך כלל לא יותר מכמה עשרות אוהדים בקבוצה שלא קשה לאתרם יגיע עם צווי הרחקה לתחנת המשטרה הקרובה לבתיהם בזמן משחקים וחבריו יישבו שם במהלך המשחק ועד לסיומו".
אבל קשה לבקש משופט ששפט רק לפני רגע משפט של אונס ורוצח לטפל עכשיו באיזה אוהד שפרץ למגרש או קרא קריאות גזעניות?
"השינוי הראשון זה שיהיה שופט שיבין ספורט, אבל זה לא התפקיד שלי. אני שומע קבוצות שאומרות הגשנו תלונות למשטרה והם לא עושים כלום. מהקבוצות אני מבקש שתעשנה כל שביכולתן ואנחנו נקל עליהן. קבוצה לא נענשת על מחדלי המשטרה או בתי המשפט".
שחקן תיאטרון לא יכול לשחק בלי קהל, כך גם בכדורגל
"אין מה להשוות. אני שומע את הטענה הזו אבל לא ראיתי קהל בתיאטרון מסתער על הבמה, רומס אנשים, זורק חפצים ומנסה לתקוף את השחקנים או חברי קהל אחרים. כשהקהל במגרשים יתנהג כמו בתיאטרון, אני מבטיח שלא נעניש".
משנת 97' אתה בבית הדין המשמעתי, אף יו"ר התאחדות לא ניסה להתערב ולהשפיע על עבודתכם?
"שמעתי גם את הטענה הלא נכונה הזאת. די שאזכיר שהייתי ראש ההרכב בהחלטה להפחית למכבי פ"ת 3 נקודות ליגה אחרי המשחק עם הפועל חיפה, החלטה שתרמה מן הסתם לירידה של מכבי פ"ת ליגה. יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, אשר הקבוצה הייתה בבת עינו, לא פנה בעניין זה, ולא בכל עניין אחר, ולא ניסה להשפיע על עבודתנו, כפי שגם קודמיו לא ניסו. אני מקווה כי גם בעתיד חברי הנהלת ההתאחדות יאמצו מדיניות זאת מתוך הכרה שעצמאות ביה"ד היא תנאי הכרחי לקיום התאחדות נקיית כפיים".
מדוע טענת שקריאות הבוז בדקת הדומיה לרבין זה דבר שצריך שלא צריך להעניש עליו?
"הקריאות היו לא ראויות, אבל סברתי שבמדינה דמוקרטית בה חופש הביטוי הוא עיקרון על, אנחנו צריכים למעט בהתערבות בהתנהגויות מסוג זה, וזאת במיוחד כאשר התקנון אינו אוסר זאת מפורשות. הייתי בדעת מיעוט בביה"ד המשמעתי אך בהמשך ביה"ד העליון צעד בדרך בה הלכתי וזיכה במסגרת הערעור. לאחר מקרה זה שונה התקנון והיום אנחנו נוקטים מדיניות אקטיבית יותר של התערבות באמירות ובביטויים ביציע, מתוך מגמה בין היתר להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לאצטדיון".
