חבר אמר לי השבוע שהדור שלנו רווי בפסיכופטים ואוהדי הפועל תל אביב וכולנו יודעים לצטט את הגשש החיוור. אז אכן, המשחק אתמול ברמת גן גרם לי להיזכר במערכון ה"כאילו" הזכור לטוב של הגששים. לדרור קשטן יש כאילו המון ליגיונרים, אבל בעוד אצל הדור של שלמה שרף היה לנו שחקנים שבאמת השאירו את חותמם באנגליה ובספרד, אצל החבר של שליימה מכפר סבא פתחו בהרכב שלושה שחקנים שלא ראו בקושי הרכב בעונה האחרונה באותן ליגות ועוד שלושה חברים מבלגיה. מסתבר שזה מספיק כדי להוציא בקושי תיקו ביתי מול נבחרת אפורה כשוויץ.
קשטן גם פתח בכאילו הרכב הרפתקני וכאילו הרכב התקפי – 4:4:2 קלאסי עם שני חלוצים שמשחקים באירופה. עוד ישראבלוף. עומר גולן שיחק כל כך רחוק מהרחבה שניתן היה לטעות ולחשוב שהוא בעמדת הקשר האחורי. מרכז השדה התעבה, הכדורים נתקעו בקישור עם עוד דריבל מיותר ונשלחו אל קולאוטי למצבים חסרי סיכוי ממשי.
המאמן הלאומי גם כאילו עשה חילופים גאוניים שהצילו את המשחק והיו אמורים להותיר אותנו (כאילו) עם טעם טוב בפה. ישראבלוף, כבר אמרנו? הרי, רק מאמן שעולה בהרכב עצוב כל כך, יכול להאמין ברצינות שהוא גאון כאשר הוא עושה את הדבר הבסיסי ומעלה את ברדה ובן סהר בפיגור של שני שערים.
ומה לגבי אבי לוזון, הנביא שהכריז מעל כל מיקרופון שלוף שישראל לא רק תעלה למונדיאל אחרי 40 שנות היעדרות אלא גם תעשה זאת מהמקום הראשון בבית? כבוד היושב ראש הצליח, שוב, למלא את איצטדיון רמת גן ברבבות אוהבים ומאמינים בזכות האופטימיות שלו. אותו לוזון התקיף את העיתונאים בסיום המשחק והודיע להם שעל אפם ועל חמתם ישראל תעלה למונדיאל. אז אני שואל, למה להסתפק בעלייה למונדיאל, אבי? למה לא ללכת על כל הקופה? למה שלא תכריז שישראל הולכת על זכייה בגביע ז'יל רימא? כבר אפשר לראות את ההסתערות על סוכנויות הנסיעות של אוהדים שרוצים להבטיח את מקומם בדרום אפריקה כשזה קורה.
לעומת הישראבלוף שלנו, מהצד השני של המגרש עמד אוטמר היצפלד, שיודע משהו על לחטוף שערים בדקה ה-92. הגנרל הגרמני יכול להרגיש מאוד מאוכזב מהשחקנים שלו שלא השכילו לנצל שליטה ברורה ומלאה שלהם במגרש כדי לנצח נבחרת בינונית, שכפי שנראתה אתמול, עוד תפסיד הרבה נקודות בבית שלה. ולא שיש לו נבחרת מי יודע מה להיצפלד, שהיה חותם על תיקו לפני תחילת המשחק אך בסיומו האכזבה ניכרה על פניו של שועל הקרבות הוותיק. ובכל זאת, מה הסיכוי שאנחנו נצא מאוכזבים מתיקו בבאזל?
קמפיין הנבחרת האגרסיבי דיבר על כך ש"רק ביחד ננצח", כאילו בקמפיינים הכושלים הקודמים הנבחרת שיחקה מול יציעים ריקים. דווקא לאור היכולת על הדשא אתמול ובעיקר היעדר היצירתיות והמשחק הכל כך מיושן שהתווה לנו המאמן הלאומי קשטן, נזכרתי בקמפיין אחר שהציגה פה קבוצת כדורגל בקיץ: "יאללה, הביתה!".