היום ציינו בקרית אליעזר 7 שנים לפטירתו של רובי שפירא ז"ל, מי שהיה הרוח החיה מאחורי קבוצת הכדורגל של הפועל חיפה בשנות ה-90 והוביל אותה לאליפות המדינה היחידה בתולדותיה בדיוק לפני עשור, בעונת 1998/9.
רובי שפירא, לעומת חלק מבעלי הקבוצות היום, לא חיפש לבנות לעצמו שם בעזרת קבוצת כדורגל פופולארית. בשנת 1992 החל להזרים כספים באופן אנונימי לקבוצה מהכרמל, שנמצאה באותה עונה בליגה השנייה ובזכות תרומתו הצליחה להעפיל לליגה הבכירה ואז החל במהלך לקניית הקבוצה מידי ההסתדרות.
לאחר כניסתו לקבוצה הצליח להחתים שפירא שחקנים בכירים בליגה הישראלית כמו טל בנין, ראובן עטר אך היה זה דווקא הרכש מבאר-שבע, המאמן אלי גוטמן שהביא עמו את הקרואטי ג'ובאני רוסו – שהצליח להביא למועדון האדום של חיפה אליפות ראשונה.
הרצון של שפירא להשקיע בכדורגל לא הגיע ממקום כלכלי או משיקולי שיווק כלכליים. השם שנעשה לו כאיש עסקים מצליח בזכות עסקיו בתעשיית הדגים בניגריה עמד איתן ולא נזקק לשירותי טיהור שמציע בחינם הכדורגל הישראלי לאנשי עסקים. האיש פשוט אהב כדורגל ויותר מכל – היה אוהד מן השורה.
אביו של שפירא היה חבר הנהלת הפועל חיפה והוא הכניס בילדיו את האהדה לקבוצה. לאחר פטירת אחיו ממחלת הסרטן החליט רובי להנציח את זכרו ואהדתו לקבוצה, אז התחיל לתרום כספים לקבוצה. הוא ידע שלא יצא לו מזה שום דבר, שאף אחד לא הצליח להרוויח כסף בכדורגל הישראלי. ככל הנראה, זה לא הפריע לו.
קשה לבוא בטענות לאנשים שמשקיעים מכספם וזמנם בכדורגל הישראלי, אך כן ראוי לבחון את האינטרסים שלהם. מה מחפש מיליארדר רוסי-קנדי בקבוצת כדורגל ישראלית? למה מתעניינים אנשי עסקים גרמנים ברכישת הפועל ת"א?
ארקדי גאידמק השקיע המון כספים בבית"ר ירושלים במטרה לזכות בראשות העירייה בבירה, כולם זוכרים איך זה נגמר, עם טעם רע של השפלה בקלפי. לרובי שפירא ז"ל לא היה שום אינטרס, פרט להצלחת הקבוצה – וזה נגמר מתוק עם חגיגת אליפות היסטורית.
לאחר מותו בטרם עת, ירדה הפועל חיפה מנכסיה ומצאה את עצמה, שוב, בליגה השנייה. האוהדים בחיפה יודעים לספר ששפירא היה קודם כל אוהד, אח"כ נשיא. נותר רק לקוות לעוד אנשים נדירים שכאלה בכדורגל שלנו.