זה כבר נהיה ספורט לאומי בישראל, לנגח את כמות הדקות שהישראלים של מכבי ת"א מקבלים ואת תרומתם המעטה למכונה הצהובה. המנצחת הגדולה על תזמורת המלעיזים היא תקשורת הספורט הישראלית, שלעתים נהפכה להיות שליחת הסוכנות היהודית במקום לעשות את תפקידה המקורי, לסקר את האירועים בעיניים אובייקטיביות. זכיתם בשתי אליפויות אירופה - יופי, אבל למה לא שיתפתם יותר ישראלים?
ראוי שכל עולם הספורט הישראלי, לרבות תקשורת הספורט, יקומו ויריעו למגמה שהביא עמו פיני גרשון מאז שחזר ליד אליהו לקדנציה שלישית. במשחק החוץ הקריטי אמש באבלינו שיתף המאמן תשעה שחקנים – מתוכם, שישה ישראלים (חמישה ילידי הארץ ומתאזרח אחד). מתוך 200 דקות אפשריות על הפרקט – 110 דקות הלכו על הישראלים. ולא, אל תנברו בספרי ההיסטוריה – זה פשוט אף פעם לא קרה ביורוליג.
במשחק המפורסם בוירטון, אז שמו שחקני מכבי ת"א את ישראל על המפה עם ניצחון היסטורי 79:91 על צסק"א מוסקבה, שיתף המאמן הציוני רלף קליין ז"ל שמונה שחקנים – מתוכם, שישה שחקנים ממוצא אמריקאי ורק השניים הנותרים ילידי הארץ (מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי).
הו הא מה קרה? מי שהדליק את הטלוויזיה ברבע הרביעי של המשחק הכי חשוב שהיה למכבי ת"א בשנים האחרונות, עלול היה לחשוב שיש בעיה במקלט הטלוויזיה. חמישייה ישראלית למהדרין שטפה את הפרקט באותם רגעים כאשר בראון וארויו מביטים מהספסל על הילדים אליהו וכספי מתמסרים בחדווה מתחת לסל. גם הציניקנים הגדולים ביותר לא יכולים היו שלא לחייך. תענוג.
ומה בצד המפסיד? שני איטלקים בלבד זכו לשחק אתמול: קרוסריול וצ'ינצ'אריני. ביחד הם שיחקו 25 דקות ותרמו 10 נקודות למחזיקת הגביע האיטלקי. לעומת זאת, הישראלים של מכבי קלעו 41 נק', הורידו 26 ריב' וחטפו 9 כדורים. להזכירכם, משחק יורוליג חשוב, לא משחק ליגה באשקלון או בקרית-אתא. בלי חוק רוסי ובלי הנחות.
זה לא שפיני גרשון נהפך פתאום לאולטרה-ציוני, הוא פשוט משתמש בסגל שלו בצורה מושכלת. ליאור אליהו הוא נכון להיום שחקן ההתקפה הכי יעיל באירופה, עמרי כספי מוסיף התלהבות בשני צידי המגרש, יניב גרין חזר מרוסיה עם המון חוכמת משחק, בורשטיין מפצה על הפיזיות בהמון ניסיון ודרק שארפ נשאר בעל הנס.
שונאי מכבי רבים אוהבים לטעון שהם מקווים שמכבי תפסיד כי במועדון מתיימרים לייצג את המדינה אך אין בקבוצה עצמה ייצוג כחול-לבן. אין ציפייה שאותם אנשים פתאום יגיעו להיכל נוקיה עם צעיפים צהובים וזמבורות, אבל הם לפחות יצטרכו למצוא תירוץ אחר. וזו גם לא בושה לפרגן, כשמגיע.