'אבודים', למי שלא מכיר, היא סדרה שמתכתבת בין צירופי מקרים לגורל. בין המדע שיודע להסביר הכל, לאנשי הגורל שלעולם יטענו שיש דברים שאין להם הסבר.לעתים נדמה שהכדורגל שלנו הלך לאיבוד וממש כמו על האי המוזר ב'אבודים' הוא נמצא במקום עם חוקים משלו ונשלט על ידי כוחות אחרים, לא מובנים. כוחות עם אינטרסים לא ברורים. ככל שעובר הזמן ומתרבים המקרים ש"אין להם הסבר הגיוני" כך יותר אנשים משתכנעים שאין מה לעשות.
בכל פרק ב'אבודים' אנו נחשפים לאירוע מכונן שקרה לאחת הדמויות בעבר או בעתיד ואת ההקבלה למתרחש כעת. ברוב המקרים מקבלת הדמות הזדמנות לתיקון על האי, מה שמרמז על האפשרות להינצל (לפחות נפשית, אם לא פיזית). השאלה היא האם לכדורגל הישראלי, כמו לאותן דמויות, יש מוצא מהמצב אליו הוא נקלע? כדי לענות על זה ננסה לדמיין את הפרק על אבי לוזון, האיש שמוביל את הכדורגל שלנו כבר כמעט שנתיים.
פלאש בק: אבי לוזון יושב במשרדו, נינוח. לא מכבר הוא מונה ליו"ר ההתאחדות לכדורגל ועכשיו זה זמן להצהרות. "נקדם את הכדורגל", "נעלה למונדיאל" ו-"נשקיע בנוער" הן רק חלק מההבטחות שנזרקות לאוויר. התקשורת, גם אם מסויגת מדרכו, דווקא אופטימית וכולם תמימי דעים שהנה הגיע האיש שבאמת יכול להזיז דברים.
חזרה למציאות: הנבחרת משחקת ביום רביעי מול הונגריה והפופולאריות שלה שוב בשפל המדרגה. המאמן הלאומי מזמן שחקנים לפי גחמות אישיות ולא על פי קריטריונים מקצועיים ולמרות הגרלה נוחה להפליא לא יוביל אותנו למונדיאל. המצב בנוער נותר עגום כשהיה וחמור מכל הכדורגל הישראלי בדרך למטה, כלכלית ומקצועית.
פלאש בק: אבי לוזון יושב במסיבת עיתונאים, עצבני. רק אתמול אוהדי בית"ר ירושלים שחטו עוד פרה קדושה וצעקו בוז בדקת הדומייה לזכרו של יצחק רבין. היו"ר נואם נאום מרגש שבשיאו הוא "נשבע שלא אתן להם להרוס את הכדורגל".
חזרה למציאות: אותם אוהדי בית"ר ירושלים פוצצו השבוע אימון כמה שעות אחרי שאיימו על חייו של ראובן עטר, ושבוע אחרי שרססו כתובות נאצה בוולפסון. ב"משחק העונה" הקודם הם הגדילו לעשות וזרקו שבעה בקבוקי תבערה (בקבוקי תבערה!) והשחיתו את מתחם האימונים של מכבי חיפה. אבל בגלל עניינים בוערים יותר כמו עוד ציטוט מחליא של פיני גרשון התקשורת עברה די מהר לסדר היום. ולוזון? רגוע. בכל זאת, חלומו לראות את רוני לוי מאמן את מכבי פ"ת התגשם.
פלאש בק: אבי לוזון יושב במסיבת עיתונאים, עצבני. הימים ימי סיום עונה ומכבי פ"ת, הקבוצה והיו"ר, בסכנת ירידה. לוזון שוב מרגש את הצופים ומבטיח להציל את הכדורגל עם ליגת-על שמונה לא פחות מ-18 קבוצות. העיתוי, האיך נאמר לא נח, לא גורם לו להסמיק.
חזרה למציאות: מכבי פ"ת נשארה בליגה, היו"ר שהבטיח למגר את תופעת האלימות התפרע כמו אחרון החוליגנים. והגדלת הליגה? 16, 18 אל תהיו קטנוניים. לא צריך בדיקת כדאיות מקיפה, יהיה בסדר. סמכו על היו"ר שהדף במו גופו ניסיון למנות את אחיינו למאמן נבחרת הנוער.
פלאש פורוורד: עונת 2008/9 זה עתה הסתיימה ובשנה הבאה נשחק בעכו, רעננה וב"ש. דווקא אחרי עונה של חזרה לשפיות ומתח בצמרת, הליגה הולכת לגדול והפערים בין מכבי חיפה והפועל עכו שישחקו באותה ליגה מעולם לא נראו מגוחכים יותר. גם הליגה הלאומית, שבעבר סיפקה עניין למכביר איבדה את העוקץ בשל המהלך התמוה. וחמור מכך, בסוף הסיבוב השני יופחתו בחצי הנקודות של כל קבוצות ליגת העל כדי להתמודד עם תופעת גאידמק שכבר מזמן איננה רלוונטית. אבי לוזון יושב במסיבת עיתונאים, עצבני.
כתובית עולה על המסך: אבודים. סוף.
זה לא חדש שבהיעדר יד מכוונת ומנהיגות אמיתית הטבע האנושי נוטה לכיוונים של אלימות ואבדן דרך. זה נידון כבר ב"בעל זבוב" ועכשיו ב"אבודים". הכדורגל הישראלי פוסע בכיוון הזה כבר מספר שנים ולא אבי לוזון הוא האיש שיוציא אותנו מזה. בשביל זה צריך מנהיג אמיתי, אחד כזה שיגרום לנו להאמין שיש יד מכוונת עם אינטרס ציבורי ולא נסתר. אחד שיודע להודות בטעות.