מעט מאוד חובבי כדורגל מכירים באמת את ג'וזף גנדה. החזות והשם הלועזי עד כדי כך עלולים לבלבל, אבל חלוץ הפועל ת"א הוא ישראלי לכל דבר. "כשהגעתי להפועל שחקנים לא הכירו אותי אז דיברו אליי באנגלית, לא הבינו שנולדתי פה. כל זר שמגיע רואה אותי בתור 'השחור', השחקן האפריקאי ואז הם מגלים שנולדתי פה והם גם מופתעים".
"כל השופטים מדברים איתי באנגלית ואני זורם איתם. אני גם מדבר איתם באנגלית", החלוץ הודה, "זה מצחיק אותי. אומרים לי ”Go back', 'Come Here', אני עונה 'וואי', זה חלק מהקטע, אני נהנה מזה, זה לא מפריע לי בכלל. לא מעצבן אותי”.
גנדה בן ה-20 נולד בארץ לזוג מהגרים מקונגו. הוריו התגרשו בגיל צעיר, אביו עזב את ישראל, הוא גדל לבד עם אמו ואת כל ילדותו עבר בשכונות הקשות של דרום ת"א. “הייתי ילד שגדל בדרום ת"א וראה דברים שלא כל אחד ראה. זה לא אזור שהוא הכי בטוח לעבור בו, אבל גדלתי שם ונהניתי בסה"כ", שיחזר חלוץ האדומים, "אני לא מסתכל על עצמי כילד מיוחד, פחות טוב מאחד או יותר טוב מאחר. אני גאה בעבר, ברקע ובהורים שלי".
החלוץ הבהיר שהכדורגל היה בשבילו אהבה ממבט ראשון: "ראיתי כדור והתחלתי לשחק. אהבתי את זה. היינו משחקים משמונה בבוקר עד 12 בלילה, בבית ספר הייתי לוקח כדור איתי לכל מקום, כמה אהבתי כדורגל? אחד המורים אמר לאימא של שהיא צריכה לרשום אותי לקבוצה בגלל שזה יכול להוציא אותי מהרחוב ולהכניס אותי למסגרת". כך מצא את עצמו גנדה כבר בגיל שבע בבית הספר לכדורגל של מכבי ת"א. חמש שנים לאחר מכן, בזכות סוכן בריטי-קונגולזי שזיהה את הפוטנציאל הגבוה, הוא החל לנדוד בעולם. גנדה נבחן בין היתר במנצ'סטר סיטי, שטוטגרט ונירנברג, אבל משהו אחד תמיד היווה מכשול.
"הדרכון תמיד היה זה שהרס לי", סיפר חלוץ האדומים, "יש לי דרכון קונגולזי שלא ממש מכירים בו בחו"ל. כשהייתי במנצ'סטר סיטי ניסו להגיע לאיזה הסכם שאני אעבור לשם ואגור אצל משפחה אומנת. אמא שלי לא רצתה שאלך ,לא רצתה שאני אעזוב אותה בגיל הזה כי הייתי ילד. תמיד אני מתלונן ואומר לאמא שלי 'למה לא שחררת?'. אני בטוח שאם הייתי משחק בסיטי, אז הייתי גדל אחרת, מתפתח אחרת. אני מאמין שיכולתי להיות שחקן אחר לגמרי ממה שאני עכשיו".
היעדר הדרכון הישראלי לא פגע בגנדה רק באירופה, אלא אפילו כאן, בארץ. למרות שהוא משרת בצה"ל, בנבחרות ישראל הצעירות – הוא לא יכול לשחק. המועדון נאבק עבורו, אבל כמוהו הוא נתקל באותם קשיים מוכרים של משרד הפנים. "אני גם חושב שזה לא הגיוני", גנדה מספר, "זה גם מחרפן אותי לפעמים, אבל אין לי מה לעשות עם זה יותר מדי. זה משהו שמעל הכדורגל. אני מאמין שזה בטיפול ושזה יסתדר בסופו של דבר כי אין סיבה שלא".
הקשיים החלו להיערם. בגיל 15 , כדי להיפרד ממכבי ת"א שלא שיחררה אותו לשטוטגרט, גנדה נכנס לשנת הסגר ולא שיחק באף מועדון. באותה תקופה חבר אליו סוכן השחקנים, רפי שמואל, שאימן אותו לאורך כל השנה ושמר על כושרו. מאז שמואל וגנדה לא נפרדים ויש ביניהם קשר הדוק מאוד. לאחר מכן, השחקן שוב התחיל לנדוד. ממכבי נתניה לקריית שמונה, אך השחקן לא מצא חוף מבטחים.
️
בסופו של דבר גנדה חזר הביתה, לתל אביב. הצד האדום של העיר קיבל אותו לחיקו והעונה היהלום הלא מלוטש התחיל לנצנץ. שני שערים בשני המשחקים הראשונים בלאומית נראים כבר כמו הבטחה. "אני מרגיש טוב כשאני מגיע לפה, כשאני נכנס , הולך ברחוב והאוהדים פתאום מפרגנים, זה כיף. יש לחץ טוב, לחץ שיש גם לקבוצות בליגת העל ברמה הכי גבוהה", החלוץ הודה, "אם אנחנו נבוא בלחץ של סוף עולם ומלחמה, לא נתפקד במגרש. בטוח שלא יהיה, ראינו את זה במחזורים הראשונים ויש עוד עונה ארוכה. אני מאמין שנוכל לעשות את זה. מן הסתם אם הפועל לא תעלה ליגה, זה יהיה כישלון. אני חושב שהפועל צריכה לעלות ליגה, מאמין שהפועל צריכה לעלות ליגה והיא גם תעלה".
אגב, רגע לפני שחתם סופית בהפועל, גנדה כמעט וחתם בהפועל ב"ש. אלא שהאלופה הייתה בדיוק לפני המשחק החשוב מול בשיקטאש בשלב 32 הגדולות של הליגה האירופית ובגלל הדד ליין שנתן הבורר למציאת קבוצה (כך השתחרר מק"ש) גנדה לא רצה לצאת קירח מכל הכיוונים ובחר במועדון האדום. למרות שהיום יכול היה לשחק בטרנר, לטעום את טעם ליגת האלופות ולחוות אצטדיונים מרשימים באירופה, השחקן ממש לא מתחרט.
#unlucky #JG19
"ב"ש זה מועדון ענק עם שחקנים בטופ הישראלי, גם הזרים ברמה הכי גבוהה. קרה מה שקרה, היה שם את הלחץ בזמן. כשהייתה לי את ההצעה מהפועל ת"א, אמרתי לעצמי 'אוקיי, יש לי את הפועל, למה לא ללכת להפועל?'", גנדה שיחזר, "לא יכולתי לחכות עם ידיים משולבות ולא לדעת מה יהיה איתי. אני מסתכל על ב"ש וכיף לראות אותם, אבל אני עכשיו במקום שלא חסר לי כלום. רק טוב יכול לצאת לי מהפועל ת"א. מי היה יודע מה היה קורה אם הייתי הולך לשם? לא בטוח שהייתי מקבל את ההזדמנות שאני חושב שמגיעה לי".
"החלום הכי גדול? להצליח בכדורגל אבל לא פה, בחו"ל, להצליח בגדול, להגיע לרמות הכי גבוהות שאפשר בתור כדורגלן. הליגה האהובה עליי זו הליגה האנגלית. אני לא אכעס אם אהיה בספרד, אבל הפריימר ליג זה החלום שלי".
למרות שהקרקע עליה גדל מלאה במהמורות ואולי דווקא בגלל זה, גנדה לא חושש לחלום. ועדיין, עבורו יש רק מקום אחד ששווה יותר ממנצ'סטר סיטי – הבית של אמא. "היא כל מה שיש לי ואני כל מה שיש לה", גנדה סיפר, "מרגיש שאני חייב להצליח בשבילה. אם אני אוכל להצליח ממש בכדורגל, הכל ילך אליה. אני מאמין שאצליח לגרום לה לנחת".
