לפני כשבועיים הלך לעולמו ממחלת הסרטן דודי רוזנפלד, מי ששימש כיו"ר הפועל עכו בשתי קדנציות שונות. רוזנפלד התמודד בחייו האישיים עם טרגדיה, כאשר לפני 23 שנים נפל בנו אסף בלבנון. המשפחה והחברים דאגו להנציח את זכרו של אסף בטורנירי טניס בעכו, טריאתלון ופעילויות ספורטיביות נוספות, אך השנה הסיטואציה קשה יותר עבור משפחת רוזנפלד, כאשר יום הזכרון מתערבב עם האבל בעקבות מותו של אב המשפחה.
"הקשר של דודי עם ילדיו היה מיוחד במינו, הוא היה אבא משוגע, דאג להם בלי סוף", נזכרת אשתו של דודי, אידה, "דודי היה טנקיסט ותמיד נתן עצות, דיבר כל הזמן. הוא היה אדם נפלא. אמרו עליו שהוא איש של אנשים. הם תמיד אמר שהכל טוב. לא ידענו שהוא חולה, עד שהוא הלך לרופא והתלונן על כאבים. הסרטן התפשט במהרה, לא היה הרבה מה לעשות".
"עד שהוא נפטר נתנו כוח אחד לשני וכעת אני ממשיכה את המסע כפי שהבטחתי לילדים", המשיכה אידה, "דודי נקבר בחלקת המשפחות בנהריה, גם אסף נקבר בבית עלמין זה. איבדתי שניים מדהימים. בעלי אהובי ואת אסף אהובנו. אסף היה ספורטאי, התעקש להצליח בכל דבר שעשה. בביה"ס, בספורט ובצבא. הוא התגייס לגבעתי בעקבות אחיו, ערן. הוא קיבל הודעה שהוא יקבל את אות הנשיא מעזר וייצמן. הוא לא זכה להגיע לרגע זה, אנחנו הלכנו לקבל אותו".
"אסף נפל בפברואר 1998 בלבנון", נזכרת אידה בבנה, "הוא הוצב אז במוצב כורכום כקצין בגבעתי. הוא הגן יחד עם חייליו על תושבי הצפון. אסף חזר מחופשה ובהגיעו למוצב החל ירי פצמ"רים. הוא דרש מהחיילים להיכנס לבונקר והוא יצא לתצפת האם אין חדירת מחבלים ופצמ"ר פגע בו. קיבלנו את ההודעה ביום חמישי, שמעתי ברדיו שיש ירי במוצב בכרכום והתקשרתי בהיסטריה לדודי ואמרתי שיש ירי במוצב של אסף. הוא אמר לי 'אל תדאגי, יש שם בונקרים והכל בסדר'. תוך שעתיים מרגע הדיווח ברדיו, בסביבות שבע בערב החלה המולה סביב הבית, דפיקה בדלת. איך כשראיתי את מי שנכנס התעלפתי. דודי לא היה בבית, הזעיקו אותו וכשהגיע הוא שבר קיר גבס באגרוף. הבטחנו לילדים שאנחנו ממשיכים את החיים".
בשנים בעכו ליווה את דודי אודי עייאש, שהפך ליד ימינו. השניים ניהלו את המועדון תוך חברות אמיתית. עייאש: "בערב יום הזכרון דודי היה מארח אצלו אנשים. היינו באים כל החברים, אוכלים ארוחה קלה, דודי היה מספר על הבן שלו. השכול היה בלתי נפרד מהחיים שלו. הוא היה חי עם הצער. דודי היה מגיע לכל אירוע של היחידה. ערבי הוקרה, טיולים, הוא היה חי את החיים של אסף. דודי לא יהיה ביום הזכרון, אבל המסורת תמשך אנחנו נמשיך להגיע לביתו, כל החברים. ללוויה הגיעו נציגים מהיחידה של בנו. קרוב משפחה של דודי התקבל ליחידה ששירת אסף והמשפחה התרגשה מאוד".
עייאש מתקשה להיפרד מחברו הטוב: "אני ודודי מכירים המון שנים, אבל שיתוף הפעולה בהפועל עכו קירב בינינו. היינו נפגשים כמעט מדי יום ואם לא היינו נפגשים היינו מדברים שעות בטלפון. כולם ראו את דודי מחייך ואת הרצון שלו לעזור, מעטים נכנסו לו לתוך הלב. אני הייתי בין היחידים שנכנסתי לו ללב. מעבר לכתפיים הרחבות, היה לו גם לב רחב. קשה לי לדבר עליו בזמן עבר. דודי לימד אותנו שאם לא עושים את זה באהבה, אי אפשר להצליח בשום דבר בחיים. ככה עשינו את זה גם בהפועל עכו. הוא אף פעם לא התבייש להתייעץ או לשאול מישהו שמבין יותר ממנה. כשלאף אחד לא הייתה תשובה, דודי היה קם ומקבל החלטה. בגלל זה הוא היה מנהל גדול. דודי אהב את הפועל עכו, הוא היה מתעניין גם לאחר שעזבנו. דודי חסר לי מאוד. במקום לשלוח לו היום הודעות אני שולח לבת שלו, על מנת להשלים את החסר".
