רונן פרץ קשרה של מכבי יפו נמצא בשיאו בעונה הנוכחית. זוהי השנה השנייה שלו בליגה הלאומית עם הקבוצה, כשעד כה הגיע למספרים נאים כשבכל המסגרות ייצר 11 בישולים וכבש תשעה שערים. פרץ עבר מספר קבוצות בליגה א׳ בשנים שבהן שיחק בה, כשביניהן: הפועל אזור, עירוני בת ים, חולון, נס ציונה, ומכבי שעריים.
״עברתי כמה קבוצות בליגה, ואחרי חצי שנה בשעריים מצאתי את עצמי ביפו", מספר פרץ. "השנה הראשונה הייתה טובה, היינו בפלייאוף העליון ומאוד קרובים לעלות. עברתי דרך ארוכה ומייאשת בליגה א׳, זה לא היה קל. בסוף הגעתי ללאומית, והאמנתי שאגיע לשם. אני לא יודע לשים את האצבע על משהו ספציפי למה זה לא קרה קודם. אני יכול להאשים רק את עצמי על שלא הגעתי מוקדם יותר. אולי לא קיבלתי מספיק את ההזדמנות מאנשים. אבל בסוף עשיתי את זה ברגליים שלי, ואני הכי שמח וגאה בזה״.
הייתה נקודה שחשבת שזה כבר לא יקרה?
״כשהייתי בחולון, הגעתי למצב שאני בן 26, מאוד מוערך בליגה א׳ וגם הרווחתי יפה, אבל המאמן אמר לי שאני לא מספיק טוב לליגה וירדתי הרבה לספסל. זה חילחל לי מאוד לראש וביאס אותי, כי חשבתי שאולי אני לא אתקדם. אבל אז הגענו למפגש עם אום אל פאחם. מוטי איוניר שאימן אותם ראה אותי ומאוד רצה שאעבור לשם, ואני חשבתי על זה מאוד ברצינות. החלטתי שכן ועניין החוזה התקדם, אבל בסוף זה נפל. אבל תמיד חשבתי שזה יקרה וידעתי שזה יקרה״.
התבאסת שזה לא הצליח עם אום אל פאחם?
״מאוד. בראש שלי אני הייתי כבר בליגה הלאומית. בחדר הלבשה אמרו לי שאני מתאים יותר ללאומית באופי, ביכולות, ונהיה לי עוד יותר רעב לעבור. אבל המשכתי להסתכל קדימה ולהאמין שזה יקרה, ובסוף הכי חשוב שהגענו עם יפו. גם אם זה היה מאוחר. הצוות המקצועי מאוד דוחף אותי לשחק קדימה. דוד מרטן המאמן משקיע מאוד, עובר איתנו על וידיאו אישי, עובד על חיזוק חולשות, ושם דגש על מה לתת תשומת לב ומה צריך לשפר. אני גם מכיר יותר את הליגה, התאקלמתי אליה. השילוב של כל הדברים יחד עובד כרגע טוב מאוד אצלי״.
איך הייתה לך תחילת הדרך ביפו?
״הייתי שחקן הרכב כל העונה, שחקן חשוב ומורגש. מהרגע הראשון הרגשתי שמקבלים אותי ואוהבים אותי. יש לי את המקום שלי, הצוות מקצועי מאוד, ודואגים שנשתפר ונהיה טובים יותר. הקהל של יפו הוא אדיר. הוא השחקן ה-12 שלנו, חד משמעית. הקהל מאוד מחובר לקבוצה. גם אם הקבוצה לא מצליחה הם מאוד אוהבים את השחקנים, את הכח של הקבוצה״.
מה הרגע המקצועי שהכי זכור לך מיפו מהרגע שהגעת לקבוצה?
״בעונה שעברה היה לנו משחק אחרון לעונה נגד יבנה, ובבוקר המשחק הקרסול שלי היה נפוח. הגעתי לרופא של הקבוצה, והראיתי לו. לא ידעתי מה לומר לו, אין לי מושג איך זה קרה. הייתי חייב להשתתף במשחק, וכן רצו שלמרות הרגל אעלה לחימום. את כל העונה עברתי ולא אשתתף במשחק האחרון שנעלה בו ליגה? לא רציתי לוותר על זה. מסתבר שהייתה לי דלקת שהחמירה והתפשטה לכל הרגל. ניסיתי לעלות לדשא אבל זה לא צלח. למזלנו כן עלינו ליגה וזה היה משמח. יכול להיות שסוף העונה ומשחק העלייה תירגמו את ההתרגשות למקרה הזה״.
יש משהו מיוחד בשגרת היום יום שלך שקשור לכדורגל?
״האמת שכן. לפני כל משחק אני הולך למקווה. לא משנה אם המשחק באמצע השבוע או בשישי, אני הולך לפני כן למקווה. שם אני מתנתק מהכל, נמצא בשקט שלי, וגם חושב הרבה. אני בן אדם מאוד מאמין. אני יוצא משם מחוזק מאוד, ומרגיש את זה גם בדשא״.
איך היה שיתוף הפעולה עם ערן לוי ודובב גבאי?
״כשפיגורות כאלה נמצאות איתך בחדר ההלבשה ומשחקות איתך זה כיף ומרגש. רציתי לקבל מהם ולספוג מהם מעט ממה שהם חוו ועברו. שניהם חברים טובים שלי, אנחנו בקשר ונפגשים. ערן נותן לי טיפים ומלווה אותי. אני ודובב בקשר טוב מאוד למרות שאנחנו כבר לא באותה הקבוצה. ככל שאני אוכל להרוויח מהם ומהניסיון שלהם זה יהיה טוב בשבילי, ואני משתדל ליישם את הדברים שלהם. עם כל מה שהם עשו בכדורגל, אני רק מאחל לעצמי לעשות חצי מזה. מצד שני אני רואה שאני מתקרב למקומות האלה״.
אנחנו נמצאים בתקופה של חלון העברות, קיבלת פניות מקבוצות?
״כשהתחלתי את העונה אז כבר בגביע טוטו, הייתה פנייה מקבוצה בליגת העל. הוחלט באותו הזמן שזה לא מספיק נכון בשבילי לעשות את המעבר הזה בנקודה הזאת. גם כלכלית זה לא היה נכון. אמרתי לעצמי שאסיים את העונה על הצד הטוב ביותר, ואז נראה אם ארצה לעבור. כרגע אני ממשיך לצבור מספרים ודקות. אני יודע שבעיני אנשים הגיל שלי משחק תפקיד בכל העניין הזה. אבל אני מאמין בעצמי, ואישית אני לא חושב שהגיל הוא העיקר פה. לפחות ככה אני מרגיש, ורואה את זה על המספרים שלי״.
