לא מעט קונוטציות עולות כשחובב כדורגל ישראלי שומע את השם "בן רייכרט". אמנם רובן שליליות, אבל בזמן האחרון נדמה שמי שסומן כאחד השחקנים המבטיחים בכדורגל הישראלי, ומאז לא הצליח לעמוד בציפיות, נמצא במקום טוב בקריירה שלו. הוא חזר להפועל רמת השרון, המקום בו פרץ, הפך לאחד המנהיגים של הקבוצה ואפילו התחילו לאמן במחלקת הנוער של המועדון. בשיחה עם יגאל גולדשטיין בפודקאסט "ליגה אחרת", רייכרט מסתכל לאחור על הרגעים הסוערים בקריירה שלו ובטוח: יש לו עדיין מקום בליגת העל.
האזינו >>>
להאזנה באפליקציית 5RADIO, לחצו כאן
בן, איך אתה מרגיש ברמה"ש?
"כמו שכולם יודעים, זה מקום שגדלתי בו, סוג של בית חם. אני מרגיש בנוח, טוב לי, תומכים בי, מקבלים אותי איך שאני. זה מקום שעושה לי ממש טוב, שמזכיר לי דברים טובים, שהצלחתי בו בשתי קדנציות. תמיד נשארות מחשבות חיוביות ואנרגיות טובות. אני לא חושב שזה מקום בלי לחץ, כי בלאומית כל משחק שלא מנצחים, נהיה לחץ. מקום עם לחץ יכול להוציא ממני דברים טובים. זה מקום שדורש ממך, שיש לו ציפיות מסוימות. לאו דווקא בחרתי ברמה"ש כי זה מקום בלי ציפיות או בלי לחץ".
תאר מה עבר אליך בקיץ?
"ככל שעובר הזמן, הקיץ נהיה פחות מעניין. פעם הוא היה הרבה יותר פרה ומסקרן. בקיץ הזה החלטתי לסגור ברמה"ש לפני כל הרחש בחש, לחזור למקום שכן הצלחתי בו ויכול להקפיץ אותי קדימה. השנה לא הגיעו הצעות מליגת העל, גם לא חיכיתי יותר מדי. איך שהסתיימה העונה, סגרתי את התנאים ברמה"ש. אלו אנשים שאני מכיר שעם השנים הפכו להיות כמו משפחה. לא חיכיתי להצעות. יש לי משפחה לפרנס, ילדים וקודם כל היה חשוב לי לשמור על הבטחון הכלכלי שלי ועל המקום הטוב שלי בכדורגל".
התחלת קריירת אימון
"נכנסתי למחלקת הנוער, אני מתחיל בקרוב קורס מאמנים. אני לא יודע להגיד אם זו תהיה הקריירה שלי, אבל כרגע זה מעשה שחשבתי שיכול לקדם אותי ולעזור לי. עבודה עם ילדים זה משהו שאני מתחבר אליו. זה נשמע מצחיק, אבל זה מקום שמצאתי בו המון סבלנות ושם אני מוצא את הרוגע והכיף שלי. זה משהו שהחלטתי לקחת על עצמי ונהנה ממנו".
מה רייכרט המאמן היה אומר לרייכרט הנער?
"היה חסר לי מישהו שיכוון אותי ויתפוס אותי בגיל צעיר. שיהיה הדוק איתו בכל צעד. אבל זה לא מאוחר וחזרו לקדמת הבמה בגיל מאוחר. אני לא פוסל את זה אף פעם".
המעבר שלך ממכבי ת"א להפועל ת"א עדיין הסיפור הגדול של הקריירה שלך
"עד היום זה לא עוזב אותי. זה רודף אותי לכל מקום שאני הולך. זה משהו שעברתי בקריירה, שלא ירד ממני. תג המחיר והמעבר התקשורתי. אם אתה לוקח אותי אחורה, זה משהו שהעצים לי את השם דווקא. אני לא רואה בזה משהו פסול. זה שנכוותי והיה לי קשה להתאושש, אלה עובדות. לא היה לי קל עם זה, אני עדיין מתמודד עם זה. זה סוג של צלקת. כל היום משגעים אותך על זה. 'למה לא עשית ככה'. אני מנסה להשאיר את זה מאחוריי ולהתקדם. הקריירה ממשיכה ואין אופציה להחזיר את הגלגל אחורה".
התחברת עם דודו דהאן מגיל צעיר
"התחברתי איתו מגיל 21, כשהייתי בהפועל ת"א. המעבר ממכבי ת"א נעשה על ידי אבי נמני. בגיל 21... הנה אני אומר את זה שאמא שלי ואבא שלי ישמעו אותי, לא כ"כ הקשבתי למישהו. הייתי בסוג של שגעון ילדות. התחלתי להרוויח כסף טוב כשהשתחררתי מהצבא ולא היה מי שיכוון אותי. הרווחתי סכומים שלא הגיוני להרוויח בגיל הזה. מ-5,000 ש"ח שהייתי מרוויח כחייל, קפצתי לעשרות אלפים בתקופה קצרה. במכבי ת"א הייתי חייל, בהפועל ת"א הפסדתי כמה מאות אלפים בגלל הפירוק שלא ראיתי עד היום. אבל זו סוג של צלקת שהיא שם".
הכסף גרם לך לא להתעסק בכדורגל?
"אפשר להגיד את זה. לא היתה לי חברה שעיצבה אותי, לא הייתי עם אשתי... היא סידרה לי את הראש. היא תופסת אותי חזק, אין לאן לברוח. כל היום הייתי מסתובב עם חברים, יוצא, מבלה. הראש שלי לא היה בכדורגל. תוסיף לזה את כל המיליון יורו והמעבר מהפועל למכבי ת"א, כל הלחצים... זה לא עשה טוב. אז היה את המעבר לבלגיה שלא התברר כמוצלח".
מה היתה הקניה הכי מיותרת בתקופה ההיא?
"הייתי קונה בגדים כל כמה ימים, כאילו אני כל יום אני צריך ללבוש אופנה אחרת. הייתי משתולל. אני מודה בזה ואני מתחרט על הרבה דברים. זה כסף שהיה יכול להיות לילדים שלי. לא היה לי ערך לכסף יותר מדי. אני מודה בזה, קשה לי עם זה עד היום. יש לי שיחות עם אשתי על איך היא לא היתה איתי ברגעים האלה. היא אומרת לי 'למה לא זכיתי להיות חלק מהחגיגה?'. אלה רגעים שעברו, השארתי אותם מאחורי. כסף בא, כסף הולך, הבריאות חשובה יותר מהכל".
מה קרה בבלגיה?
"נחתתי בבלגיה ואפילו לא ידעתי באיזה קבוצה אני הולך לחתום. הייתי בווגאס עם חברים וקיבלתי הודעה מדודו דהאן - 'מתי אתה חוזר?'. נחתתי אחרי שלושה ימים והוא אמר לי לארוז מזוודה ולהיות מוכן - יום-יומיים אתה מגיע לבלגיה. נחתנו שם, הגיע העוזר שלו ולא פגשתי את דודו כל היום. שאלתי את העוזר טום 'איפה דודו?' והוא אמר לי שהוא בפגישות כל היום. רק בערב נפגשתי עם דודו ואני לא יודע מי הקבוצה ולא יודע כלום. הוא אומר לי 'טוב, סגרתי לך חוזה לשלוש שנים במחזיקת הגביע הבלגי'. שאלתי אותו מתי כל זה קרה? יום למחרת זה נסגר ויצאנו לדרך. התקלה שהיתה, שאותה הבנתי אחרי כמה חודשים, שדודו הביא אותי דרך המנהל המקצועי, ללא ידיעת המאמן. לא סיפרו לי שהמאמן כבר 10 שנים בתפקיד ויש לו חוזה לעוד שש שנים. זה משהו שאנחנו לא מכירים פה. המאמן פחות התחבר לסגנון משחק שלי, פחות הסתדרנו. הייתי בקבוצה השניה. אחרי חצי שנה שלא שיחקתי... בנאדם שהוא לא משחק, הוא חולה. קשה לי לשבת בצד. יש רגעים שזה חלק מהמשחק. הרגשתי שאני לא מקבל את ההזדמנות שמגיעה לי, אז החלטתי לשחק בכל מחיר. התחילה השתלשלות אירועים של השאלות. עכו ואשדוד שנה לאחר מכן. אחרי זה רמה"ש כמה חודשים ואז כפ"ס. היו תקופות יפות".
אתה עדיין אוהד הפועל ת"א?
"הייתי אוהד הפועל ת"א בצעירותי. זה לא סוד. כולם ראו את זה בסוף. כשמתחילים לשחק בבוגרים, אתה עושה סטופ לאהדה. אני שחקן כדורגל מקצוען, אני חייב לשחק לטובת הקבוצה שלי בכל מחיר, לא משנה נגד מי, גם אם זה נגד הפועל ת"א. להגיע להפועל ת"א זו היתה הגשמת חלום. עברנו את הפירוק, אז זה לא היה מוצלח כמו שחלמתי, אבל עצם זה שהגעתי להפועל ת"א זה עשה לי סגירת מעגל".
מה אתה אומר על הפועל ת"א הנוכחית?
"זה מזכיר קצת את התסבוכת שהיתה אז, רק שפה מגיעים רוכשים כנראה. אצלנו זה היה רחוק מרוכשים. הקבוצה היתה על סף פירוק והמצב היה קטסטרופה. כפי שאני רואה את הפועל ת"א השנה, זה לא נראה טוב".
היו דיבורים על חזרה שלך להפועל ת"א?
"היו שיחות וגישושים כמה פעמים, אבל זה לא התקדם. משהו היה חסר שם. אולי מאמן שירצה אותי, לא רק הנהלה. יש לי מה לתרום להפועל ת"א, חד משמעית, וגם לליגת העל. בקטע המקצועי, אין מה להתווכח. אני יכול לשחק בליגת העל בכיף. יש לי המון מה לתרום. מה שהביא אותי לליגה הלאומית אלה דברים שלקחתי על עצמי, אני עשיתי אותם. הבנתי שעשיתי טעויות במהלך הדרך. אני לא מתחמק מהן, אבל אני עדיין פה".
על איזה טעויות אתה מדבר?
"יש שני בן רייכרט, אחד במגרש ואחד מחוצה לו. מחוץ למגרש, אני יכול להעיד על עצמי שאני אדם שונה. אני הרבה יותר רגוע, אני חבר טוב. בחדר ההלבשה אני נותן הכל לקבוצה. במגרש הטמפרמנט עולה ולפעמים לא עולה לי החמצן לראש וכזה קורה אז... אני מטופל תרופתית שנים. מאז שאני מכיר את עצמי. זה עוזר לי להיות מתון יותר, גם על המגרש וגם מחוצה לו. אני לוקח כדורים כל יום. תרופות פסיכיאטריות. נגד אימפולסיביות, נגד התפרצויות עצבים, מצבי רוח. מעטות הפעמים שזה קרה לי מחוץ למגרש. המגרש זה מקום שאני נפתח בו יותר מדי. קורים לי מקרים במשחקים, שממש איך שהשריקה מגיעה, אני נכנס לדאון ומבואס על עצמי אם דיברתי לא יפה לאחד השחקנים שנגדי. עשיתי לעצמי חוק, שאני מכבד את מי שעומד מולי. עד לא מזמן דיברתי לא יפה לשחקנים שנגדי... הייתי לוקח את זה קשה ומגיע הביתה ושולח הודעה... אם זה שחקן מסוים או איש צוות, והייתי מבקש סליחה מכל הלב כי זה היה יושב עליי. בתוך המגרש אני לא רואה את זה. נגמר המשחק, אני נושם, מבין שעשיתי משהו לא בסדר. זה היה גומר אותי, אז בשביל להוציא את זה, הייתי מתנצל ולא כזו בשביל להגיד שהתנצלתי. אני לא אוהב את התכונה הזו בי. אני לא שלטתי בזה בעבר, היום אני מנסה יותר להשתלט. יש לי כלים שאני מנסה להחדיר לעצמי. לא תמיד זה הולך ויש לפעמים 'פאקים' ונפילות. אני גם קם מזה. אני מתמודד עם זה. מעבר לכך, עברתי ניתוח אף. ניתוח מחיצות זה נקרא. אשתי 'זכתה' לנחירות. היא לא ישנה טוב בלילה. אחרי התלבטויות ארוכות, החלטתי לצאת לניתוח, חברתי אותו וחזרתי לנשום מהאף. האף שלי פתוח. זה משנה חיים. החמצן לא הגיע למוח".
יש אנשים שהיו קורסים מהדברים שעברת בקריירה
"אפשר להגיד את זה. פיתחתי עור של פיל, אבל אני לא יכול להגיד שזה לא מגיע אליי. טוקבקים, תגובות, פרשנויות. אני קורא, כל החיים קראתי. זה משהו שמושך אותי תמיד. אמרו לי לא לקרוא. אלה אנשים שלא מבינים כדורגל, שיושבים בבית וחולמים להיות במקום שלי. הייתי אוהב להזיק לעצמי. רוב הטוקבקים בדרך כלל הם שליליים. כבר הפסקתי לקחת ללב. גם אם לא מכירים אותי לעומק, נתפסה עליי הסטיגמה. כל מה שהיה במקלדת רשמו עליי".
טוענים שהשוק הישראלי דל. למה אין עניין בך בליגת העל?
"זו שאלה טובה. יש המון שחקנים שהם בין לבין בליגה הזו. קל להגיד שהשוק דל, אומרים את זה כל שנה. יש מחלקות נוער טובות בארץ, אבל פיתוח השחקנים הוא לא ברמה גבוהה. בקבוצות אמצע הטבלה משקיעים כסף ב-13-14 שחקנים והתקציבים לשאר השחקנים יורד. לוקחים יותר חיילים בגלל מגבלת התקציב. אני במקום שאני צריך לפרנס את המשפחה, שני ילדים, אשה. אני לא רואה את עצמי מוריד בכסף כדי לשחק בליגת העל. אני לא יכול להרשות לעצמי במקום שאני נמצא בו. יכול להיות שאשאר בלאומית עד סוף הקריירה. אם מישהו ייתן לי עוד הזדמנות בליגת העל, אז הוא 'תופס אותי בביצים' בכסף? זה לא שם. אני במקום טוב. אם זה צריך לקרות, זה יקרה בכסף המתאים".
בדיקת הפוליגרף באשדוד
"זה היה מפתיע. היינו בתחתית ובצרות של ירידת ליגה. הייתי מושאל שם מבלגיה. באתי בוקר אחד לאימון ונוני, אחד של ג'קי בא אליי... ובאמת לא ידעתי כלום... והוא אמר לי שאם יפריע לי אם אתבקש ללכת לבדיקת פוליגרף. אמרתי לו 'מה?'. הייתי מופתע. לא הצלחתי לחבר על מה. אמרתי לו שכן. אין לי משהו להסתיר, אני ישן טוב בלילה. אני רוצה להחיות את הקריירה שלי, אז שלא ייצרו לי מדבקה. דבר ראשון הלכתי לעשות פוליגרף, גם אישי וגם לאיפה ששלחו אותי. שאלו אותי שאלות על הטיית משחקים. חלק מהפרשה קרתה בגלל נגיעה שלי ביד שגרמה לפנדל במשחק שניצחנו מול ק"ש. עברתי את הפוליגרף כדי לנקות את השם. המשכתי לשחק באשדוד ושבועיים אחרי זה שמתי גול בטדי ונשארנו בליגה".
גם בבני יהודה הלכת לפוליגרף, הפעם מטעם עצמך
"אני לא יודע להגיד בעצמי מה היה שם. ראיתי את זה בלופים אחרי זה. בעיקר התאכזבתי מעצמי. ראיתי את עצמי בטלויזיה ואמרתי לעצמי 'מה חשבת לעצמך?'. הכדור לא היה שם. הפנדל הזה לא נשרק, למרות שהיה צריך להישרק. היו לי ימים קשים אחרי זה. אני לא יודע להצביע על סיבה. לא הגיע חמצן למוח ואיבדתי את עצמי, ואלו היו התוצאות. במקרה הזה, בשביל עצמי, בשביל שלא ידברו עליי וידביקו עליי משהו.. אמרתי לעצמי 'בוא נעשה פוליגרף'. עשיתי את זה לפני שזה הגיע מברק אברמוב. ניקיתי את השם שלי ישר. לא פשוט לעבור את זה. זה שיצאה הודעה לתקשורת ששחקן חשוד, זה לא סתם, אבל גם זה עבר".
מה אתה אומר על תופעת מכירת המשחקים?
"לא ראיתי את התחקיר. זה לא נשמע לי הזוי. היו מקרים, אבל אני לא חושב שזה הגיע לליגות הבכירות. לדעתי. אני לא יכול ללכת לישון בלילה במחשבה על דברים כאלה. זה מטורף, אני לא יודע איך אנשים עשו דברים כאלה. אני לא יודע עד כמה התחקיר אמיתי ויש לו מקור ובסיס. אף פעם לא הוכיחו ולא הצליחו להוכיח. לפעמים זה נראה רע... פתאום 0:6 לקבוצה שאין לה על מה לשחק. אלה דברים שהיו בכדורגל ולצערי גם יהיו".
אם היית יכול לחזור לנקודה בקריירה ולעשות משהו אחר, מה היית עושה?
"עושה סטופ מגיל 19. הייתי במקום טוב ואז התחילו הזפזופים והמעברים. אם הייתי במקום ההוא אז, הייתי פועל אחרת. לעזוב קבוצה כמו מכבי ת"א אז, זה לא היה נכון. אז רציתי ללכת להוביל קבוצה. הובטח לי חוזה לחמש שנים, אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. על הנייר זה היה נראה טוב, אבל זה התברר כאסון אחד גדול".
התמונה המפורסמת שהופצה ברשתות החברתיות
"עשיתי נזק למשפחה שלי. באו לאחותי הקטנה ושלא נדע... עניין לא נעים בכלל. התמונה דלפה מקבוצת הווטסאפ של השחקנים. רק אחרי הבנתי את ההשפעה של זה, וגם קיבלנו קנסות, כל מי שנכח בתמונה ומי שצילם - ברק בדש. זה היה בתקופה של ג'ורדי קרויף".
איך אתה מתכנן את העתיד שלך?
"קשה לחשוב על זה. יש לי עוד זמן. צריך לחשוב קדימה. התחלתי קורס מאמנים ואני מתחיל ללמוד בנוסף. אני לא יודע להצביע על משהו שאני רוצה לעשות בעתיד, יכול להיות שאמשיך עם אבא שלי את העסק. רק כשאתה חושב על זה, אתה שוקע. קשה לי להגיד שאהיה מאמן, אבל כרגע אני נהנה במחלקת הנוער".
אתה עדיין אוהב כדורגל?
"אני אוהב כדורגל, אבל אני לוקח אותו בפרופורציות יותר ממה שהייתי לוקח פעם. גם בגלל מה שעברתי, גם בגלל שהבנתי שמשפחה זה ערך עליון ומבחינתי לפני הכדורגל. פעם זה לא היה ככה. הכדורגל ניהל אותי ותוך כדי עשיתי דברים. לא עניין אותי שום דבר אחר. היום אני דואג למשפחה שלי, אם זה בכדורגל ואם זה מחוצה לו".
יש לך מסר למי שרוצה לעסוק בכדורגל?
"כל שחקן שבתחילת דרכו, צריך מישהו שיכוון אותו, אם זה בפן המנטלי או הכלכלי. הכדורגל עולם לא פשוט, חווים בו פחות הצלחות ויותר כישלונות. רוב הקריירות ככה. בתור ילד בן 20-21, זה לא תמיד בראש שלך. גם אם אתה חווה הצלחות, אתה מתפתה לבילויים ולחברים ולחברות. צריך להתרכז בכדורגל כי אלה שנים שלא חוזרות. תשקיעו במשהו אחד ואל תורידו ממנו את העיניים".
תחביב מלבד הכדורגל?
"תן לי את הסוני שלי ואני לא צריך יותר מזה".
תישאר ברמה"ש?
"כרגע כן. צריך שתבוא הצעה שתתאים לי גם כלכלית וגם מליגה בכירה. לא אברח מרמה"ש כ"כ מהר. אני במקום נוח וטוב. רק הצעה מליגת העל תוכל לשנות את זה".
איך תיראה 2023 מבחינתך?
"אני אהיה בנאדם יותר רגוע, שקט. במגרש מדי פעם יקפוץ לי, אבל בעונה הנוכחית אני יותר רגוע, בתקופה טובה. אני מקווה לעשות דברים משמחים ברמה"ש ומכאן אולי להתקדם".
איזה שיר מרגיע אותך?
"אני אשכנזי, אבל מתאים לי מזרחית. אני לא מחפש את הרגוע. תן לי עומר אדם, תן לי חפלה".
