תמונות: ודיע ג'בארין - חדשות כדורגל
במאי 1995 נחנך אצטדיון חדש וגדול באום אל פאחם, שזכה לשם "אצטדיון השלום". היה מדובר בקפיצת מדרגה ושדרוג אדיר לנציגות העיר, ששיחקו קודם לכן במגרש קטן ומיושן. אום אל פאחם, העיר הערבית השלישית בגודלה בארץ, חיה ונושמת כדורגל בכל מובן המילה. האצטדיון הזה היווה בשורה משמחת משך שנים רבות עבור המון קבוצות עירוניות: הפועל, מכבי, עירוני, ג'ת אהלי, שמשון בנוסף לבית"ר אום אל פאחם.
המון קבוצות מאלו שהזכרנו שינו את שמן וחלקן אף נמחק מהמפה הספורטיבית, ואילו אצטדיון השלום נשאר קיים עם השם הייחודי שלו, "אסתאד אל סלאם". ואם לא מספיק בקבוצות אלו, רוב הקבוצות מאזור ואדי עארה והכפרים הסמוכים מצאו בית באצטדיון השלום, מה שהכביד מאוד על משטח הדשא והאצטדיון כולו.
השנים עברו, ובאצטדיון השלום התחילו לצוץ, מטבע הדברים, כל מיני תקלות ובעיות. "האצטדיון מזדקן לנו מול העיניים", אמרו קברניטי הספורט בעיר. בסוף עונת 2019 הפועל אום אל פאחם השלימה עלייה היסטורית ומרשימה לליגת הלאומית, וכבר בנשף העלייה של הקבוצה היה ברור לכל הרחוב הספורטיבי בעיר שהאצטדיון לא יאושר לליגה הלאומית, והקבוצה תהיה חייבת לנדוד ולחפש בית אחר.
3 בפברואר 2020 - יוצאים לדרך. מהנדסי העירייה התכנסו אצל ראש העיר והדילמה עולה בפגישה הראשונה - האם להכין אצטדיון לליגה הלאומית, או שנגדיל ראש וכבר נכין אותו לליגת העל?! הסחף סביב הפועל אום אל פאחם הלך וגבר, והעבודה בשיפוץ האצטדיון יצאה לדרך. אחרי שהמועדון הדיח את מכבי ת"א בגביע המדינה, לכולם היה ברור - האצטדיון הזה חייב להיות מותאם גם לליגת העל.
כל הגורמים המעורבים התכנסו שוב והתחילו לחשב מסלול מחדש. המשמעות: הגדלה התקציב, שינוי מפרט התוכניות, מתן אישורים חדשים, הכנת והקצאת חנייה וערמה של דרישות חדשות, לצד וואחד כאב ראש גדול כספי וביצועי.
מכאן התחילה הסחבת וחלופת האשמות בין הגוף המתכנן לגוף המבצע. סחבת שארכה כ-3.5 שנים עם שאלה מרכזית - מי מעכב את העבודה? תהיו בטוחים שהדיונים בבית המשפט בין שני הגופים יחלו ובקרוב ולא בטוח שימצא תשובה מספקת לשאלה זו. אבל מה זה מעניין את הקהל הפחמאווי, שנדד עונה אחרי עונה למשחק ה"בית" שלו.
אז בעונה הראשונה הוא ביקר אצל השכנה עפולה, ואצטדיון הסוכריה הפך להיות הבית החדש של הקבוצה מאום אל פאחם. כל זה לאחר סערה פוליטית, שכן גורמים בעפולה לא רצו לתת את "ביתם" לקבוצה הערבית. אט אט הסערה דעכה, לאחר לחץ ציבורי והתערבות גורמים בהתאחדות. ראש העיר עפולה אבי אלקבץ נענה ואמר לאום אל פאחם - תפדלו.
בעונה השניה בלאומית היה ברור שהעבודות באצטדיון לא יושלמו והקהל שוב נדד, הפעם לעכו, שם אפשר היה לשלב טיול בעיר העתיקה והקסומה מדי צהרי יום שישי. בעונה השלישית הקהל כסס ציפורניים וציפה בכל רגע לחזור לאצטדיון השלום, אך לאכזבתו המציאות העגומה, קצב הבנייה והמחלוקת בין כל המעורבים אילצה הנהלת הקבוצה לחפש עוד בית, שלישי במספר. אצטדיון גרין בנוף הגליל נבחר בסופו של דבר.
בעונה הרביעית, עונת 22\23 שנפתחה לפני חודשים אחדים, הגיעו מים עד נפש. הקהל איבד את הסבלנות, אך הבשורה איחרה לבוא. בהנהלה ראו כי טוב בנוף הגליל, אך לתדהמתם הם קיבלו מכתב החתום ע"י רונן פלוט, ראש העירייה שמסרב לאחר שחלק מאוהדי הקבוצה קראו בוז בעת השמעת ההמנון במשחק הפתיחה בליגה הלאומית בעפולה.
השמעת ההמנון בליגה הלאומית?! כן כן, בצעד חריג, ועם פתיחת הליגה, החליטו קברניטי עפולה להשמיע את ההמנון במשחק הפתיחה של 22/23. חלק מהקהל הפחמאווי, שהופתע, קרא בוז, הנהלת אום אל פאחם גינתה ולא הסתירה את זעמה על אנשי עפולה ש"טמנו לנו מלכודת, והצליח להם".
ישנה אמירה שכל עכואי מכיר שאומרת "אם עכו הייתה מפחדת מגלים, היא לא הייתה מתגוררת על החוף". אז עכו שוב האירה פנים לאום אל פאחם, התעלמה מכל סערת ההמנון והשיח הפוליטי והסבירה פנים לקהל ולקבוצה. בינתיים, הלחץ הציבורי גבר בדרישה לסיים את העבודות, האולטראס של הקבוצה איימו בהפגנות והאצטדיון הפך לשיחת היום בכל פינה בעיר.
בד בבד, הבחירות להתאחדות לכדורגל היו בפתח, והנה יו"ר הפועל אום אל פאחם אחמד אבו אלעם נבחר להיות מספר 2 ברשימה של היו"ר החדש שינו זוארץ. באום אל פאחם זיהו את ההזדמנות, ראש העיר, דר' סמיר, הנחה את כל הגורמים לסיים את כל העבודות לפני ינואר בכל מחיר, כשהוא נותן את הגיבוי המלא ליו"ר, שהפך להיות הפרויקטור של אצטדיון השלום.
מפקחים, מהנדסים, מבצעים. כולם נכנסו מתחת לאלונקה והתחילו להזרים את האישורים הנדרשים בזה אל זה, עד שהגיעו לאישור היקר מכל - אישור עסק. סוף סוף אצטדיון השלום נפתח - אום אל פאחם חוזרת לביתה ומבצרה בעונה שהיא נאבקת על עלייה היסטורית לליגת העל.
בשישי הקרוב נפל בחלקי הזכות לשדר את משחק הפתיחה ההיסטורי בין הפועל אום אל פאחם לבני יהודה, ואני לא מצליח להסתיר את ההתרגשות העזה. אני כבר מחכה לראות את הקהל ממלא את היציעים ולשמוע את שריקת הפתיחה.
המון רגעים עברתי באצטדיון הזה. רגעים משמחים ומרגשים, כולל עליות ליגה ומשחקים היסטוריים, אך אין ספק שתמיד אזכור את אפריל 1997. וואהיב ג'בארה, שחקנה המנוח של הפועל טייבה האגדית, שהולך לעולמו בעת משחק הליגה הלאומית נגד בני יהודה. זה רגע שילווה כל מי שנכח במשחק הזה.
אז ניפגש בשישי, בתקווה למשחק מהנה שבסופו נתפעל ונגיד יא – סלאם!