שנתיים וחודשיים לאחר שחזר להפועל תל אביב, אביחי ידין שמר על שקט. מי שהתבטא בעבר בבוטות נגד המועדון תחת שלל הבעלים הקודמים ודרש לעזוב אותו למכבי חיפה, הבין כי מצא את השקט והבית במדים האדומים, והעדיף שלא לדבר בתקשורת. כעת, אחרי שירד עם המועדון לליגה השנייה ומוליך אותו בחזרה בבטחה לליגת העל, הוא שובר שתיקה.
"לא הייתה לי התלבטות לרגע אם להישאר בהפועל כשירדנו ליגה", הוא מספר בראיון לערוץ הספורט. "עוד לפני זה הבהרתי לבעלים שאני נשאר כאן לא משנה באיזו ליגה. כי הפועל תל אביב זה לא מועדון גדול זה מועדון ענק, במיוחד שירדנו ליגה. אנחנו רוצים להחזיר אותו למקום שצריך להיות בו. המועדון מתנהל בצורה נהדרת וברמה הגבוהה ביותר. הצוות נותן לנו את התנאים הטובים ביותר להצלחה. הבעלים מאפשרים לנו את השקט שצריך בשביל שנוכל לעמוד במטרה. לפעמים שוכחים שאלה האנשים שהצילו את הפועל רגע לפני קריסה, מגיע להם קרדיט על כך. אנחנו ביחסים מצוינים ואני יודע שהם רוצים את הכי טוב בשביל הפועל".
אומרים שלפעמים כדי להעריך את מה שהיה לך ביד אתה צריך לאבד אותו, וכדי להבין שהיה לך טוב אתה צריך להרגיש את הרע על בשרך. מבחינת ידין התקופה שלו במכבי חיפה הייתה הרעה מכל. "מה שעברתי שם זו השפלה", הוא מספר בכנות. "ניסו להרוס לי את הקריירה שם. אם זה רוני לוי שמבחינתי הוא לא גבר, הוא פחדן. מה שהוא עשה, במקום לדבר איתי פנים אל פנים הוא שולח את העוזר מאמן לדבר. הוא ניסה לפגוע בי, לפגוע במשפחה שלי. ניסו לרסק לי את הקריירה".
אביחי ידין שיחק תחת הרבה מאמנים ב-13 השנים שלו כשחקן בוגרים, אך נראה כי החותם שהותיר בו רוני לוי הוא המשמעותי מכולם, ולא מסיבות חיוביות. "שוב, מבחינתי הוא לא גבר. הוא אולי נראה גבר, הוא משחק אותה גבר אבל הוא לא גבר. במקום שהוא היה בא לקרוא לי בפנים. רציתי לשמוע, אין בעיה שיגיד לי 'אתה לא בתוכניות', הכל טוב. אבל תבוא תדבר".
מסע הייסורים שלו בחיפה כאחד מהמנודים לא הסתכם רק ברוני לוי כמובן. "ברגע שפוגעים בך, וגם לא משלמים לך משכורת, ברגע שפוגעים בך פוגעים גם במשפחה שלך, באשתי והילדה. צריך להתייחס לבני אדם קודם כל להיות גבר".
"היו שמים אותי ב-6:00 בבוקר או ב-8:00 מתאמן לבד או עם עוד מישהו, לא מתייחסים אליך ולא כלום. ואי אפשר להגיד עליי שאני לא מקצוען. אי אפשר להגיד את זה עליי. היו לי הרבה פציעות שלא באשמתי: ניתוחים ואישפוזים ומחלת נשיקה. אז חתמתי בחיפה ורציתי להצליח, אבל יש הרבה דברים בדרך שקורים. לא הבאתי את היכולת שלי שם ובקושי שיחקתי, אבל לפגוע ככה בבנאדם, אני לא ראיתי דבר כזה, היינו מנודים בלי לקבל משכורת כמה חודשים. לא מתנהגים ככה, לא משנה מי אתה, בן כמה אתה, או מה עשית בכדורגל, גם אם אתה ילד בן 20, לא מתנהגים ככה. לא לבוא ולשים שחקן בצד, להעיף אותו משם, לא להיכנס לאסיפות וסוגרים לך את התריס בפנים. אבל אני אחד כזה שלא נשבר לא משנה מה יעשו".
אז ידין לא נשבר ופשוט חזר להפועל ת"א, גם שם לא רווה נחת מבחינת היכולת של הקבוצה, אך לפחות הרגיש טוב. "כיף לי פה אני אוהב את כולם, אוהב להגיע לאימונים", מספר מי שלא מחזיק בחוזה לעונה הבאה, אך אחד כזה צפוי להיחתם בקרוב מאוד. "ברור שאני רוצה להמשיך, זה תלוי בבעלים, אני רוצה להישאר פה. כרגע אני לא יכול לדבר על השנה הבאה כי כרגע אין לי חוזה, אבל קודם כל הפועל ת"א צריכה להיות בליגת העל וזהו", הוא מבהיר. " אני לא יודע מה יהיה פה בדיוק, מי יבוא ומי יישאר. באמת שאני לא יכול להתייחס לשנה הבאה. מועדון הפועל ת"א צריך להיות בליגת העל. זה מועדון ענק עם קהל עצום, לכל משחק האוהדים מגיעים בהמוניהם ומעודדים ותומכים בכולם. הפועל חשובה להם מאוד וגם לי היא חשובה מאוד".
צריך לקרות משהו יוצא דופן כדי שידין לא ימשיך בהפועל ת"א, וכדי שזו לא תשחק בליגת העל בעונה הבאה. למרות זאת הוא לא מוכן לדבר על עלייה בטוחה. "עוד לא עלינו, מתקרבים, אבל עד שזה לא סגור אז עדיין לא. יש לנו עוד עבודה. נצטרך להוכיח את זה במספרים, צריכים להצליח וזה לא פשוט להצליח פה".
גם אם הפועל לא מציגה כדורגל גדול, ידין מתרכז בעיקר בסטטיסטיקה. "מה זוכרים?, המטרה הייתה מההתחלה לעלות ליגה. לא משנה באיזו צורה, ברור שרצינו לעשות את זה בכדורגל הרבה יותר יפה אבל המטרה היא לעלות ליגה. ומה שזוכרים זה את הסוף שאם נעלה אז בכמה הפרש נעלה, שלא יגידו לא שיחקו טוב, כן שיחקו טוב. אם נעלה בהפרש גבוה אף אחד לא יזכור את היכולת".
"האוהדים הם הכוח שלנו", הוא מבהיר. "מה שהם עושים העונה זה לא מובן מאליו, להגיע לכל מגרש בארץ בכמויות, לעודד בלי הפסקה אבל כשמדובר בליגה שהם לא רגילים אליה ומגרשים לא ראויים, מקומות שמתייחסים אליהם לא יפה ולפעמים גם באגרסיביות. מדובר בקהל הכי תומך ונאמן בישראל, אני חושב שהם ראויים לקבוצה טובה שתתן להם נחת".
למרות זאת, אחד מחבריו הטובים דווקא סובל מהקהל שלא סולח לו על העונה שעברה והסכסוך עמם - אדי גוטליב. "זה לא פשוט לשחק עם שריקות, אבל אדי נותן מעצמו 200% בכל משחק ורואים את זה במגרש. אני משתדל לא להתייחס לזה. אני אישית מנסה לפתור את הנושא, זה כבר זמן שאני מנסה לפתור את זה ואני מאמין שזה ייפתר בקרוב. אנחנו רוצים שיהיה טוב למועדון, לקהל ולהנהלה, הפועל ת"א זה גוש אחד ומשפחה".
בשנים האחרונות הפועל עוברת שנים קשות, אך ידין ידע עמה ימים יפים. הוא השריד האחרון להפועל הגדולה של הדאבל ההיסטורי בשנת 2010, אך במקום לנצח את בית"ר בטדי מלא, הוא מגיע למשחקים בטדי כמעט ריק מול הפועל קטמון. "אני עושה את מה שאני אוהב במקום שאני אוהב, אני אוהב לשחק כדורגל זה לא משנה המקום שעכשיו הוא ליגה לאומית, ברור שאז היו תקופות יפות ויפות פחות. ירדנו ליגה וזה כאב לכולם. זה לא היה פשוט. מועדון כזה גדול שיורד ליגה. זו קריסה, אנחנו מנסים לאט לאט להחזיר אותו למקום שהוא צריך להיות ונקווה שנחזור לימים יפים".
מבין כל הכוכבים ששיחקו לידו, איש לא נשאר. רבים חצו את הכביש דווקא למכבי תל אביב, אבל ידין לא כועס. "כל אחד והבחירה שלו, הכדורגל הוא דינמי. אחד כבר עזב את הפועל, כמו שאני עזבתי את הפועל לחיפה לא מרצוני כי רציתי להישאר בהפועל פשוט לא רצו אותי פה. כל אחד עושה את הבחירות שלו".
קשה היה להתעלם בשבוע שעבר מהחגיגות של ערן זהבי באינסטגרם לציון 4 שנים לדרבי ה-3:2 הגדול, כולל התגיות "צמרמורת בכל הגוף" ו"יאללה מכבי". גם זה, לא באמת מפריע לידין. "לא הייתי בדרבי של ה-3:2. אני לא מנסה להבין אף אחד. כל אחד עושה מה שבראש שלו. לא עושה לי כלום מה שהוא כתב, אני מתעסק בהפועל תל אביב וזהו".
מי שכן מעניין אותו הוא מי שהיה בצד המפסיד באותו הדרבי, עומר דמארי. גם אם ידין מסרב לדבר על העונה הבאה, הוא מצטרף לפנטזיה הגדולה של רבים מאנשי הפועל - להחזיר את החלוץ הביתה. "הנה אני אגיד לך עכשיו את מה שאני גם אגיד לעומר", הוא מבטיח. "ברור שאני אשמח שיבוא לפה למועדון. הוא יכול לעזור מאוד, אם עומר יגיע לפה כולם ישמחו".
