גמר גביע המדינה הערב ב-20:30 בין הפועל ת"א לבני יהודה הוא גמר פסיכולוגי מובהק. היכולות הטכניות של הפועל יידחקו הצידה, הטירוף והמלחמה של בני יהודה יישכחו במהרה והכל יתנקז למקום אחד: הכל בראש.
ביום שישי בערב, בארוחת השבת של כל אחד מאנשי הפועל ת"א, הביטחון היה בשמיים ולא היה להם ספק שהגביע כבר מונח בכיס וכנראה שגם האליפות. באותה ארוחה, אנשי בני יהודה חששו מהגמר כי מי באמת רוצה להתמודד עם ההתקפה הטובה בליגה? היה נראה שיש פייבוריטית ברורה לגמר והשאלה היחידה היתה כמה זה ייגמר.
אבל אז משהו קרה: הקיר הצהוב שהפועל נתקעה בו בדרבי הביא את האדומים להתרסקות מנטלית, דבר שהם עדיין לא התמודדו איתו העונה.
גם בתחילת השנה, שהגלגלים במכונה האדומה עוד חרקו, לא ראינו תמונות של שחקנים מרוסקים על הדשא ושל אלי גוטמן מרים אותם כשהוא, עצמו, מעדיף לשכב לידם.
מהצד השני, גיא לוזון לא יכול היה לקבל רוח גבית גדולה ממה שקרה לאדומים. לוזון מספיק משופשף להראות לשחקנים שלו את התמונות ולהגיד: "מכבי יכולים? גם אנחנו. כל הליגה ראתה שהפועל פגיעה ואפשר להכריע אותה".
הקיר של גוטמן - שיקום מהדרבי ומטראומת 3 הבלמים
אימוני הפועל ת"א לא עסקו השבוע בטקטיקה או בכושר גופני אלא בעידוד השחקנים. גם מכבי ת"א וגם בני יהודה הצליחו להקשות על הפועל עם מערך של שלושה בלמים. את הזהובים בליגה, הפועל ניצחה בזכות מבצע גדול של שכטר ודה רידר, אבל זה היה קשה. קשה מאוד.
מצד אחד, שמירה אישית על ורמוט ומערך הגנתי מעובה מקשה מאוד את החיים על הפועל, אבל הפעם גוטמן יוכל לשלוף את קלף הסבלנות. לשם שינוי, תוצאת תיקו היא לא סוף העולם והפועל יכולה להכריע את המשחק גם ב-120 דקות. השאלה היא עד כמה הקבוצה של גוטמן מגיעה רגועה ומרוכזת למשחק?
הפועל עברה שינוי בחודש האחרון מאז אותו משחק ליגה מול בני יהודה בבלומפילד. מצד אחד, גוטמן פותח כל משחק עם הרכב סופר התקפי, אבל הבעיה שלו היא השינויים במהלך המשחק. ויקטור מרעי (שגם ככה ייחסר הערב בגלל האדום בדרבי) ובויאן וורוצ'ינה הם לא שחקנים שמשנים משחק, כך גם שי אבוטבול, זוראב מנטשאששווילי ודני בונדר שלא צפוי לפתוח. המשחק תקוע? רק שינויים פנימיים יכולים להפתיע.
הקיר של לוזון - רגשי הנחיתות מול הגדולות וגלבאן אחד
גיא לוזון עשה את הכל כדי להסתיר מחניכיו את המאזן של בני יהודה מול מכבי חיפה והפועל ת"א. נגד הירוקים, בני יהודה רשמה שני הפסדים ויחס שערים של 4:0. מול הפועל? 3 הפסדים ויחס שערים של 6:0! לבני יהודה יש תמיד מאזן גרוע נגד הגדולות ובשכונה יודעים זאת היטב.
מחסום נוסף ומשמעותי במיוחד הוא ההיעדרות של פדרו גלבאן. המנוע והלב של בני יהודה במרכז השדה פצוע ומלאכת הבקעת השערים היא על הכתפיים של אלירן עטר. הבעיה: עטר עם 7 שערי ליגה מתחילת העונה, יבול לא ממש עשיר עבור חלוץ כמוהו. הסיבה לאופטימיות: עטר מצא את עצמו פעמיים בקלות מול אניימה באותו משחק נגד הפועל. אם הוא ינצל מצבים, בני יהודה תהיה בעמדת זינוק מצוינת.
לכל אחד יש מה להוכיח: לוזון, גוטמן, זנדברג, אניימה ואינוגבה
ההיסטוריה בין שתי הקבוצות הללו מעידה על שני גמרים דרמטיים, אחד שהסתיים בפנדלים אי שם ב-1981 וגמר דרמטי ב-2006 שאיליה יבוריאן, אז אדום, הכריע בשער ניצחון בדקה ה-86 לרשת של...וינסנט אניימה.
שני המאמנים שיעמדו הערב על הקווים הם שניים מהטקטיקאים הטובים שיש לכדורגל שלנו להציע. שניהם אוהבים ללחוץ, שניהם אוהבים להניע כדור ושניהם רעבים לתואר. גיא לוזון מחכה לתואר ראשון ממשי (בלי להעליב את גביע הטוטו) כמאמן ואלי גוטמן כבר שכח את חגיגות האליפות עם הפועל חיפה ובטח את חגיגות הגביע עם הפועל ב"ש בסוף שנות ה-90.
מחפשים רומנטיקה? לוזון חוזר לנקום בהפועל איתה לא הצליח, אבוקסיס מגיע למנוע מלוזון תואר ראשון, מיכאל זנדברג מגיע להוכיח שכוחו עדיין במותניו, וינסנט אניימה רוצה סוף סוף תואר בישראל, דלה איינוגבה שואף להוכיח שהוא השוער הניגרי הבכיר ואפשר להמשיך עוד הרבה. האמוציות יגיעו לשיא באצטדיון ר"ג.
עד כמה הפסיכולוגיה תעבוד הערב ומי תתנער יותר מהסטיגמה מצד אחד ומהשבוע הקשה שעבר עליה מהצד השני? הפועל תישאר בלי כלום או שהשיירה תשוב לשכונה עם ידיים ריקות?. שני המאמנים עם קיר בטון מולם. מי יצליח לשבור את הקיר? שמעון פרס מחכה.
