אם יש מגיע בכדורגל, לאיש הזה מגיע גביע. סמוך לדקה ה-90, אבי לוזון ירד ממרומי היציע אל הספסל, כמו בימים ההם של תחילת הדרך באיצטדיון האורווה. מעל 30 שנים של ניהול עברו חלפו מול עיניו. נותרו 7 דקות של תוספת זמן עד להתגשמות החלום, שהוא, יותר מכולם, כה חיכה לו. עשרות שנים בהם יושבי ראש זכו לתארים והיה רק יו"ר אחד, שלא טעם את טעמה של התהילה. אמש (חמישי) נסגר המעגל וגם ליו"ר הוותיק יש תואר ברמת הבוגרים.
לאחר ההנפה, כשאבי לוזון נטל את המיקרופון והודיע לאוהדים על מיקום החגיגות, הוא סיים במילים: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". כבר באמצע המשפט קולו נשנק ומי שמכיר את האיש, הזיל דמעה עבורו. אם יש מגיע בכדורגל, מגיע לו.
כשלקח עליו בתחילת שנות ה-90 את המועדון תחת חסותו משחקני עבר ותיקים, מכבי פ"ת נחשבה כאגודה ותיקה ודועכת, בתחתית הליגה הארצית. בעידן של אבי לוזון איבדה האימפריה שמעבר לכביש, הפועל עם שש אליפויות, את ההגמוניה למכבי, מועדון עם המתקן הרעוע ליד מכבי האש בפתח תקווה. במבנה ישן שנבנה טלאי על טלאי, עם מדרגות חיצוניות כחולות ותלולות וחדרי הלבשה צרים נבנתה אימפריה חדשה. הנסיונות של הפועל להחזיר את ההגמוניה לא צלחו משום שלא היתה להם את הדמות הפנטית, האוהבת, הקנאית, החולמת. ההבדל היחיד בין המועדונים הוא אבי לוזון.
כשיצא אוטובוס השחקנים של מכבי פ"ת לבלומפילד ובו שני שחקני נוער בהרכב, ניב יהושוע ולירן חזן שבעונה שעברה עוד היה שחקן נערים א'. זו מכבי פ"ת שהקפטן שלה, מוחמד הינדי המצוין, גדל בליגה ג' באחי עכו, שהחלוץ שלה אנאס מחמיד הגיע לפני חצי שנה מהליגה הלאומית, שהחלוץ השני שלה עידן טוקלומטי, עוד שיחק לפני שנתיים בנוער של טוברוק ושהבלם והמנהיג שלה, עוביידה חטאב, לפני כמה חודשים בסך הכל רק ביקש להשתתף באימונים.
אם בפנתאון הכדורגל הישראלי לדורותיו ישנם ענקים כמו שפיגלר וסטלמך כשחקנים, דוביד וקשטן כמאמנים, אין מחלוקות בשאלת היו"ר של כל הזמנים. הקול המרגש שבקע מגרונו, הוא קולו של הילד מבית הספר יד לבנים שבמשך שבעים שנה, הולך אחר אהבת חייו, מכבי פ"ת.
הוא מקיים אותה והיא הקיום שלו. מאות שחקנים שעברו תחתיו, מילדים עד בוגרים,
כולם היו בניו. הוא הרעיונות, הוא הלהט, הוא האהבה העיוורת עד כדי פנטיות. אימפריה של איש אחד.