כבר שנתיים וחצי שאליניב ברדה מחליף את כדור הכדורגל בכדורים אחרים, כאלו שעוזרים לו לשמור על דופק נמוך, כאלו שבדרך כלל לוקחים אנשים מבוגרים ולא צעירים בני 38. את אותו רגע בנובמבר 2017 הוא כנראה לא ישכח לעולם. עד היום, כשהוא מגיע ליישוב להבים, הוא לא מעז להסתכל לעבר המגרש בו התמוטט וניצל בנס. כשהוא מדבר על רגעי הטראומה, נראה שהוא עדיין חי את אותו אירוע אבל אם אז היה קשה לראות אותו מחייך, היום הוא כבר לומד לחיות עם המצב ואפילו לצחוק על אותם רגעים.
"אני מתחיל את הבוקר שלי עם הנחת תפילין ואחר כך כדורים כמובן, שעוזרים לי כנראה להיות מאוזן. שאר היום רגיל. משתדל לעשות ספורט מאוד מאוד מתון כדי לא להגיע לדפקים גבוהים שזה נאסר עלי. דופק של 140 מבחינתי זה דופק גבוה היום. אז אני די נשמר. השתנו לי החיים מהקצה לקצה".
כלומר?
"כל דבר ספורטיבי, ספונטני, כל דבר שהייתי רוצה לעשות פתאום, כמו לרוץ לכדור, לקפוץ או לרוץ איזשהו ספרינט... אני חושב פעמיים לפני שאני עושה או עושה את זה מאוד מדורג כדי שהדופק לא יעלה. אלה דברים שנגזרו עלי, אבל אני מקבל אותם באהבה ושמח שאני פה".
עוד חושב על מה שקרה באותו יום במגרש בלהבים ובאירוע שהגיע כמה שבועות אחר כך?
"כמעט ולא הייתי פה. הצליחו להחזיר אות ולהחזיר אותי לתפקד שזה נס. מבחינתי אין מה לחיות בפחד, צריך ליהנות ממה שיש".
והילדים נזהרים עליך?
"הילדים קצת מודאגים. מדי פעם כשאני משחק איתם, אם אני משחק שוער, אז הם מפחדים לבעוט חזק. ההורים מאוד נזהרים עלי. משתדלים לא לעצבן אותי. בעיר כולם לא רוצים לעצבן אותי".
מאז הלכת למגרש בלהבים?
"אני כבר שנתיים וחצי אחרי ולא הייתי שם. אני לא מסוגל ללכת למגרש שם. גם כשאני עובר אני אפילו לא מעיף מבט. זה יצטרך לקרות, אצטרך להיות שוב במגרש הזה. לא פשוט אבל זה כבר מאחורי".
גם הפלשבקים?
"זה הולך ועובר עם הזמן. זה משהו שכנראה אני אצטרך לזכור כל החיים".
בביקורות הרפואיות בשיקום הלב בסורוקה מתייחסים אליך היום אחרת?
"כשהייתי בשיקום הלב הייתי הילד הכי צעיר בין אנשים בני 70 ו-80 שעושים שיקום. זה היה קצת מצחיק, אז הייתי מצלם את עצמי וצוחק, אבל שוב, צריך לקחת דברים בפרופורציות ובהומור אם אפשר. סה"כ אני בר מזל שנשארתי חי ומתפקד. אני מודה לאלוהים על זה".
מה זכור לך משם?
"אנחנו והחבר'ה בני ה-70 וה-80 מצטלמים ואז אני שולח את התמונה לוואטס אפ של המאמנים, כי אז הייתי בצוות. התרגילים היחידים שעושים זה קצת עם הידיים. אני עוד הייתי מנסה לרוץ קצת על ההליכון, ואני זוכר שהיו מוחאים לי כפיים וצועקים לי כל הכבוד כשבסך הכל רצתי 8 קמ"ש בהליכון. זה היה מצחיק".
תפקיד המאמן הוא תפקיד לחוץ. הדופק יעמוד בזה?
"כל עוד הדופק לא יעלה הוא יעמוד".
"יהיה לנו מאוד חשוב לסיים את העונה עם תואר"
ברדה הוא ללא ספק אחד הכדורגלנים האהובים והמוערכים ששיחקו בכדורגל שלנו וגם אחד המצליחים. שש אליפויות וארבעה גביעים בבלגיה ובישראל, אבל בכל זאת משהו חסר לו - גביע עם הפועל ב"ש. בפעם הראשונה והאחרונה שזה קרה, ברדה היה בן 15 וראה את סיאד חלילוביץ' מבשל לג'ובאני רוסו שניצח את מכבי ת"א עם מספרת. היום, ברדה, בעל כורחו, על הקווים, לומד מיוסי אבוקסיס אחרי שהיה לצידו של אחד מהמאמנים הישראלים הטובים ביותר, ברק בכר. "אם נזכה בגביע זה יכול להיות השלמה של פאזל בצורה הכי טובה שיש", אומר ברדה לקראת חצי גמר הגביע מול בני יהודה, "חסרה לי גם השתתפות בבתים של ליגת האלופות עם ב"ש אבל את זה אולי נשמור להמשך".
עם יד על הלב, במבט לאחור, האמנת שתוביל את ב"ש לכאלו מקומות?
"גם אני לא ציפיתי שזה יגדל לממדים מפלצתיים כמו שזה גדל. שלוש אליפויות רצופות וקמפיינים אירופאיים מכובדים מאוד, אבל תמיד אפשר לשבור עוד שיאים. תמיד אפשר להגיע גבוה יותר".
על הנייר, אתם פייבוריטים בגביע. לא תתחמק מזה
"בגביע הנייר לא מעניין. היו אין ספור תוצאות שאף אחד לא צפה בגביע ולכן אנחנו לא יכולים להגיד מי פייבוריטית ומי לא. מכבי פ"ת בחצי הגמר ואף אחד לא חשב שהיא תהיה שם, והיא שם בזכות. זה היופי בגביע".
ברחוב הספורטיבי יגידו שאתם לוקחים את הגביע בקלות
"אז אני לא מסכים. קל זה לא יהיה. כמובן שיש לנו סיכוי של אחד לארבע לזכות. אתם שוכחים שבני יהודה זכתה בגביע שנתיים ברציפות. היא בתקופה מצוינת ולא ספגה כבר כמה משחקים. מצפה לנו משחק מול יריבה טובה מאוד, עיקשת שגם בליגה היה לנו משחק קשה נגדם".
באופן אישי כמה חשוב לך הגביע הזה?
"חשוב מאוד. בטח בעונה כזו, שהפועל ב"ש עוברת איזושהי טלטלה בנוסף לקורונה ולכן יהיה לנו מאוד חשוב לסיים את העונה עם תואר. אני חושב שזה יגיד משהו על העוצמות של המועדון. על הזכות קיום של המועדון הזה".
מבאס אותך כל מה שקרה השנה?
"כמובן שכן. אלונה בנתה פה מפעל חיים. להיות במקום 14 שנים ולהפוך אותו, מווסרמיל הישן והמיתולוגי לטרנר החדש והמתקן המדהים הזה שיש פה, היום זה לא דבר של מה בכך. כואב וחבל, אבל בסופו של דבר זו ההחלטה שהיא קיבלה ואנחנו צריכים לכבד את זה".
לא ניסית לשכנע אותה?
"מה שניסיתי זה יישאר בינינו. זו החלטה שהיא קיבלה עם המשפחה. צריך לכבד אותה והכי חשוב לשמור על מה שהיא בנתה פה כדי שלא יתפרק ובאמת להמשיך ולקיים את המועדון הזה בצורה הכי טובה שאפשר".
אתה חושש לעתיד של הפועל ב"ש מבחינת הישגיות?
"לא, לא כי אני יודע שגם אם העניין של אלונה יסתיים והיא עזבה, היא לא תיתן למועדון ללכת אחורה".
בן אדם שעוזב אז הוא כבר לא חלק...
"כן, אבל חלק ממנה תמיד יישאר בהפועל ב"ש. זה מפעל חיים, זה לא משהו שעוזבים בין רגע ולכן זה תמיד יישאר חלק ממנה. אני בטוח שהיא תעזור לנו".
אתה רואה מצב שאלונה חוזרת. מתי שהוא?
"הלוואי, הלוואי. חשבתי על זה הרבה, אבל אני לא יכול לדעת".
עברתם עונה לא פשוטה, אבל גם עכשיו אתם עוברים רגעים לא פשוטים עם כל עניין הקיצוצים
"הקיצוץ זה עניין מורכב, בטח לשחקן כדורגל. אבל מפת העולם השתנתה ואחרי הקורונה אתה רואה עסקים שנסגרים, קבוצות שלא מצליחות להחזיק מעמד. השחקנים באמת נקראו לדגל על מנת לבוא ולתת יד למועדון הזה שימשיך ויעמוד. הקיצוצים, לא רק אצלנו, אלא בכל הארץ ובכל העולם. אפשר להבין את השחקנים, אבל מצד שני המועדונים צריכים להמשיך ולהתקיים. עד עכשיו ההיענות של השחקנים היא יוצאת מן הכלל, וגם אם יש אי הסכמות עם חלק, בסופו של דבר נקווה שכולם יתיישרו ויבואו לקראת המועדון ככל שניתן".
התחושה היא שמנסים להציג את השחקנים כסחטנים, שהם מרוויחים הרבה אז למה שהם לא יקצצו?
"אני מעולם לא ניסיתי להציג את השחקנים כסחטנים. אנשים חתמו פה על חוזים והתחייבו לדברים כאלו ואחרים, אבל מהעבר השני צריך להבין שמשהו קרה. הכסף שהיה כבר כנראה לא יהיה. יצטרך לבנות משהו שיישאר חזק, אבל יעלה קצת פחות".
איך היית מגדיר את הפועל ב"ש של השנה?
"בכדורגל זוכרים את הסוף. הצלחה תהיה אם בסופו של דבר נצליח להגיע לאירופה דרך הליגה, כי המקום השלישי עדיין בהישג יד, וכמובן אם נצליח להביא שוב תואר לעיר ולזכות בגביע".
אתה גם סקאוט, גם עוזר מאמן, מדברים גם על מנהל מקצועי. אתה מבסוט?
"כן. היתה לי הזכות לעבוד עם ברק בכר במשך עונה וחצי וללמוד פילוסופיית אימון מסוימת ועכשיו יש לי זכות לעבוד עם יוסי אבוקסיס שיש לו פילוסופיית אימון משלו, קצת שונה. מבחינתי הרווחתי משני הצדדים. ללמוד משניים כאלה שלא סתם מועמדים לאימון נבחרת ישראל, אז אני חושב שזכיתי".
כשחקן הגשמת לא מעט חלומות, בליגה שלנו, בנבחרת, באירופה. מה הלאה?
"חלומות תמיד יש. אני רוצה כמה שיותר להתמקצע וללמוד. סיימתי קורסים, אני נמצא בקורס הפרו, אני יוצא להשתלמויות גם בבלגיה וגם במקומות אחרים. לאן זה יוביל, אני לא יודע. יש לי עוד ללמוד המון ואז אולי אני אצליח להגשים חלומות כמו שהצלחתי בתור שחקן".
מאמן? מנהל מקצועי?
"שני הדברים מעניינים".
כמה חסר לך הגול והסלטה הידועה שלך?
"מאוד. כל חימום שאנחנו עולים זה משהו שמדגדג ועכשיו גם מאור מליקסון עולה איתי לחימום, אז אנחנו מדי פעם אומרים 'וואו איך בא לנו לשחק' ומה היינו עושים בשביל זה. שחקנים לא מבינים כמה הם ברי מזל להתעסק במקצוע שהם אוהבים. הקריירה נגמרת מהר".
מכבי ת"א גדולה על הליגה שלנו בכמה דרגות?
"הם הוכיחו בשנתיים האחרונות שהם הכי ראויים ובאמת גדולים על הליגה. אני זוכר שעוד לפני שלקחנו את האליפות הראשונה, זה משפט שנאמר. שמכבי גדולה על הליגה. באנו והצלחנו לעשות מה שעשינו ואז אמרו את זה עלינו במשך שלוש שנים ברציפות. לכל שושלת יש סוף. מגיע להם שאפו גדול על השנתיים האלה ואני מאחל להם שיצליחו לייצר שושלת. לא יותר מדי ארוכה. הם לקחו אליפות שנתיים, אני חושב שמספיק להם".
התחושה היא שבשנים הקרובות הפועל ב"ש לא תיקח אליפות
"רק ימים יגידו. אני בטוח שהפועל ב"ש תהיה קבוצה תחרותית. אנחנו נמצאים באצטדיון של 11 אלף מינויים ויש פה תמיכה בלתי רגילה של הציבור, בטח בעת משבר. כולם התגייסו, בין היתר אוהדים וראש העיר, והתאספו לאגרוף אחד כדי לתמוך בקבוצה הזו ולא לתת לה ליפול. תקציב לא אומר הכל".
