41 שנים עברו מאז שמכבי נתניה הניפה את גביע המדינה בפעם האחרונה. ערב ל"ג בעומר, בחוץ מדורות, אצטדיון ר"ג היה מלא ב-45 אלף אוהדים ששילמו 50 לירות ובאו לראות מקרוב את אחת הקבוצות הטובות שהיו בכדורגל הישראלי מאז ומעולם. חמישה נשיאי מדינה התחלפו מאז שפרופסור אפרים קציר העניק את הגביע לישראל חג'ג'. אז ילד בן 26, שאף אחד בנתניה לא האמין שהוא יהיה האחרון שיזכה לכבוד.
15 דקות אחרי שריקת הפתיחה של השופט, שמעון חוגג, בהופעת בכורה בגמר, כבר היה ברור מי תנצח. שיתוף פעולה משפחתי בין גדי לעודד מכנס הסתיים בבעיטה שטוחה של אחד החלוצים הגדולים שהיו לנו לרשת של בני יהודה, אותה אימן זאביק זלצר. 12 דקות אחרי שער היתרון, עודד מכנס היה פעם על תקן המבשל. הוא מצא את מושיקו גריאני, עוד כוכב ענק מהשנים של אז, בנגיעה אחת. זה עקף את אמנון שמשוני, ביצע הטעייה וכבש מול רוני ורסשפונג. הכוכב של השכונה, אהוד בן טובים, רק צימק מפנדל שעד היום בנתניה משוכנעים שבכלל לא היה, אבל מה זה חשוב. הגביע נסע לכיכר העצמאות בנתניה.
"עד היום לא ראיתי את השער שכבשתי. לא ביוטיוב, לא באף מקום. כששידרו אותו היינו בתוך האוטובוס בדרך לנתניה. אני רק זוכר שנתתי טיל בשמאל והכדור נכנס", משחזר גריאני, פעם אימת הליגה, היום עוסק לפרנסתו כנהג הסעות של ילדים. הוא אימן תקופה, עסק במקצוע שכל כך קרוב אליו, אבל לאמן ילדים זה תחביב ולא פרנסה ובליגות הגבוהות הוא לא קיבל הזדמנות. "אני גידלתי לא מעט שחקנים, אבל כשאייל גולן עולה להופעה, מישהו יודע מי התאורן שלו בקיסריה? ככה אני הייתי במכבי נתניה ובבית"ר טוברוק. הייתי מלמד ילדים, אבל נשאר במקום".
בניגוד אליו, עודד מכנס מתעסק רק בכדורגל. מפרשן ובעיקר מאמן באקדמיה שלו. לפני חמש שנים הוא היה בטוח שכבר לא ישאלו אותו על אותו גמר ב-1977/78. הוא היה מוכן לשים לא מעט כסף על ניצחון של מכבי נתניה בגמר הגביע ב-2014 על הפועל ק"ש, דבר שלא קרה. "הסיכויים בגמר הגביע הזה הם 50-50. מה שיכריע, לדעתי, תהיה עמדת השוער. לדני עמוס יש יתרון קטן, אבל גם זובאס לקח תואר לפני שנתיים, אז הוא עמד במעמדים הללו. נגד ק"ש היינו יותר טובים, אבל אחמד עאבד כבש ונגמר לנו הסרט. היתה אכזבה. ההזדמנות עכשיו בגמר זו הזדמנות לתקן וכזו שלא תחזור בשנים הקרובות".
בחזרה ל-24 במאי 1978. עוד לפני פתיחת המשחק היתה לשחקני נתניה הרגשה שהכל הולך לטובתם. הכתומים של זלצר הגיעו רק 16 דקות לפני שריקת הפתיחה. "התלבשנו באוטובוס, עשינו מתיחות כדי שנספיק להיות קצת חמים למשחק", מספר המאמן, שמשמש היום כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער בנתניה, "ניסינו לצאת משכונת התקווה, אבל האוהדים ישבו על האוטבוס, לא נתנו לנו לנסוע, הם היו בטירוף. היתה חגיגה שלמה. רכבו עם עגלות לפני האוטובוס ולא נתנו לנסוע. התקשרנו וביקשנו לדחות קצת את שריקת הפתיחה, אבל הודיעו לנו שנשיא המדינה כבר שם ולא ניתן להתעכב. בסוף עלינו למגרש אחרי שמכבי נתניה סיימה את החימום. שיחקנו לא רע במחצית השניה, אבל בראשונה כבר ספגנו פעמיים".
כמה שבועות לפני כן, בני יהודה הבטיחה עלייה לליגה הלאומית, אז הליגה הבכירה. הכתומים עברו בדרך לגמר קבוצות איכותיות כמו בית"ר ירושלים, הפועל חיפה והפועל חדרה, אבל מול גריאני, האחים מכנס, אלברט גזל, האחים בר, יוסף זאנה, דוד לביא, גבי רוזנדורן, ישראל חג'ג', גדעון קליינמן ואיציק ויסוקר לא היה להם סיכוי. האמת, שבאותם ימים לאף קבוצה לא היה סיכוי. "קבוצות היו חושבות רק איך לא להפסיד. מי שחשב שאפשר לנצח אותנו בבית קיבל בראש", אומר גריאני ומכנס ממשיך באותו קו: "להגיע לנתניה ולהוציא נקודה היה הישג אדיר. אם זה היה קורה, זו היתה סנסציה".
אם הקבוצה של אז היתה פוגשת את נתניה של היום איך זה היה נגמר?
מכנס: "קשה להשוות מי יותר כישרוני כי הזמנים השתנו. תבין, היינו הקבוצה הכי טובה אי פעם. לקחנו כל תואר בכדורגל. אליפות, גביע, אלוף האלופים, אינטרטוטו, הישגים אישיים. אני יכול להגיד לך בוודאות שאם אנחנו היינו משחקים נגד בני יהודה של היום, אוהדי נתניה יכלו להיות יותר רגועים". גריאני: "ניצחון קל שלנו. הגיע הזמן שיראיינו אחרים. לפני חמש שנים, כשהיינו בגמר, גם ראיינו אותי. אם ניקח גביע כבר יראיינו את הצעירים יותר. מגיע להם".
מה הזיכרון הראשון שלך מאותו משחק?
מכנס: "יחסי הכוחות היו ברורים, אבל הזיכרון הכי משמעותי שלי היה כשהגעתי לאצטדיון ר"ג. פעם חדרי ההלבשה היו ממוקמים במקום אחר והיינו אחד ליד השני. אני, עודד מכנס, שחקן העונה והכוכבים של אותה תקופה ממכבי נתניה, מגיעים למגרש כשעתיים לפני המשחק. עוברת שעה ואנחנו רואים שבני יהודה בכלל לא הגיעה. אמרתי לעצמי 'וואלה, הם מזלזלים בנו'. הרגשתי שהם מנסים להשפיל אותנו ובטוחים בניצחון שלהם. שאלתי את עצמי מאיפה האומץ? הם הרי בליגה שנייה. אמרנו לעצמנו שאנחנו חייבים להרוג את המשחק כבר בהתחלה ואחרי 15 דקות הובלנו בשני שערים".
גריאני: "היינו פיבוריטים בשנה הזו מול כל קבוצה. השאלה הייתה רק כמה נכבוש. דווקא המאמן, שמוליק פרלמן ז"ל, לא היה רגוע, אבל זה היה האופי שלו. הוא לא נתן לנו לזלזל באף יריבה, גם כזו מליגה לאומית. הוא אחרון האנשים שיגיד 'יהיה בסדר'. תמיד אמר שהיה משחק מצוין, אבל צריך שיהיה משחק מעולה וכך היה".
חגיגות כמו של אז יכולות לחזור?
מכנס: "טירוף כמו של אז אני לא בטוח. אחד מחבריי הכי טובים לא הצליח לרכוש כרטיס ליציעים של נתניה. הוא היה חייל, אז קנה כרטיס ליציע של בני יהודה ובשער שלי הוא קפץ וחגג. למזלו, הוא בא על מדים אז לא הרביצו לו. כשזכינו בגביע לקח לנו כמה שעות להגיע מאצטדיון ר"ג עד כיכר העצמאות בנתניה. האוהדים היו על הגג של האוטובוס שנסע על 30 ק"מ לשעה. בהליכה היינו עוקפים אותו. ישבו אוהדים על הגג והחזיקו את הגביע. זה היה מטורף".
גריאני: "אני זוכר שצבעו בכתום סוס וחמור והיתה חגיגה אדירה. בדרך הביתה לא הפסקנו לשתות, לצחוק ולשמוח עם האוהדים. זה המשיך ככה כמה ימים. היתה לנו קבוצה אדירה. שמעתי הרצאה של איציק ויסוקר פעם והוא נתן את הדוגמא שלנו ב-78. הוא אמר שאם היתה לנו קבוצה שהיתה משחקת היום, אז כל שנה היינו בליגת האלופות. לא היתה קבוצה כזו ולא תהיה".
טיפ לסלובודן דראפיץ', שי ברדה והשחקנים?
מכנס: "לבוא רגועים מנטאלית. זה מסוג המשחקים שמי שתעשה טעות ראשונה, תפסיד, כי יש לשתי הקבוצות שחקני הכרעה. בגלל הלחץ של נתניה ובני יהודה במעמד הזה, אני מרגיש שיהיה שער עד הדקה 30 ויהיו לא מעט שערים במשחק. פאטוש בצ'יראי וגיא מלמד מצד אחד ומאוויס צ'יבוטה מהצד השני ילחצו על הבלמים. יחמיר היקה נכנס לעניינים אחרי שפתח רע מאוד את הקדנציה שלו וגם הוא יכול להיות בורג משמעותי".
גריאני: "לשחק התקפה. לא לפחד. יש למכבי נתניה שחקני הכרעה. לא צריך טקטיקה שמקמיקה. אני באתי מטבריה ושיחקתי עם אבא של משה פרץ ואבא של שובל גוזלן. היינו משחקים בשיכון ד' מהבוקר עד הערב. רק קדימה. זה הכדורגל היפה. צריך להוריד את הכובע בפני המאמנים של נתניה. תקציב של קבוצה אף פעם לא השפיע עלי. יכולים להיות מועדונים עם תקציב של מיליונים, אבל אני אוהב את השחקנים מהשכונות שבאים לשחק כדורגל. עובדה שלא בעלי התקציב הגדול עלו לגמר, אלא נתניה ובני יהודה שבתקציב שפוי משחקות כדורגל טוב".
