"שופטים אותנו לפי התוצאות". זה אחד המשפטים שהייתי אומר לשחקני לפני משחקים כאלה, שבסיומם אחת הקבוצות שמה חותמת ונרשמה לנצח כמחזיקת גביע המדינה. כדי שהתוצאה תביא להנפת הגביע, להכנה המנטלית יש משמעות רבה. כל אחת מהקבוצות הגיעה בסיטואציה שונה להתמודדות, אבל לשתיהן היה מכנה משותף: שתיהן מהפתעות העונה. יחד עם זאת, רק הפועל חיפה סיימה את העונה עם תואר, שנכנס לספרי ההיסטוריה.
מצד אחד, בית"ר י-ם הגיעה למשחק אחרי שחלום הדאבל שלה נמוג בשתי תבוסות (4:1) בזו אחר זו לנתניה ולב"ש. הצהובים באו לגמר כקבוצה שהבקיעה את מספר השערים הרב ביותר (70), אבל דווקא בחלק הקדמי הם סבלו לאחרונה מחוסר יציבות עקב פציעות של וארן, שכטר וסילבסטרה.
כך, חן עזרא הפך לבאנקר היחיד בחולייית ההתקפה הכל כך פוריה הזו. לכן מבחינה מנטלית הצוות המקצועי היה חייב לדעת להביא את שחקני ההכרעה של בית"ר (ויש לה למכביר) להתמודדות בשקט נפשי, ביטחון עצמי ואמונה ביכולת להכריע את המשחק הכל כך משמעותי הזה. מה שבמבחן המציאות לא ממש קרה.
מן העבר השני, הפועל חיפה הגיעה לגמר לאחר שעשתה צעד משמעותי בדרך להשתתפות באירופה דרך הליגה. המועדון שבשנים האחרונות נלחם במאבקי ההישרדות, מצא את עצמו במאבקי צמרת תוך כדי הצגת יכולת קבוצת משובחת, כשגולת הכותרת של הקבוצה הזו היא חוזק מנטאלי והשלם שגדול מסך חלקיו. כך, הפועל חיפה סחפה אחריה 12 אלף אדומים נלהבים לאצטדיון טדי, ששוב חזרו לחייך. איזה ימים.
עם כל הכבוד לעונה הנפלאה הזאת, עוד לפני המשחק שתי הקבוצות ידעו שאף אחד לא יזכרו בעתיד אם הן סיימו במקום השלישי או הרביעי, אלא יזכור אותן רק אם יניפו גביע שירשום אותן בדפי ההיסטוריה. וכך, יצאה לדרך ההתמודדות על התואר הנכסף.
האווירה באצטדיון טדי הייתה מדהימה, היה אירוע מאוד מאוד מרגש. גמר גביע הוא ערב שכולו אמוציות, ובסופו של דבר הוא מסתכם בתוגת המפסידים ושמחת המנצחים. ראינו את שתי הקבוצות משחקות תוך כדי נתינה אינסופית. הכדורגל לא התעלה לרמה גבוהה כששני הצדדים המתינו לטעויות אחת של השניה, ואכן משתי טעויות ירדנו למחצית ב-1:1. במחצית השניה הייתה הרגשה שאף אחד משתי הקבוצות לא רצתה ליזום כדי לא לחשוף את עצמה וכך הגענו להארכה.
אחרי 90 דקות, גם ההארכה הייתה רדומה, אך בכל זאת הפועל חיפה הייתה זו שהעזה יותר ויצאה עם יותר כלים קדימה. לראייה זה שהבקיע את שער הניצחון הגיח מעמדת המגן השמאלי (שמואל שיימן). בדקות שנותרו, בית"ר שיחקה על כל הקופה, הפקירה את החלק האחורי ואיפשרה לאלון תורג'מן לנעוץ את הכדור השלישי ברשתו של בוריס קליימן ולקבוע סופית: הפועל חיפה היא מחזיקת גביע המדינה לעונת 2017/2018.
הפועל חיפה הביאה תואר ראשון אחרי כמעט 20 שנה בזכות ניהול וצוות מקצועי שידעו לבנות קבוצה שהשלם בה גדול מסך חלקיו, קבוצה בעלת אופי וחזקה מנטאלית. ככל שעבר הזמן, האדומים רק האמינו יותר ויותר בעצמם, שניתן לצאת מהעונה הזו עם משהו ואתמול הם שמו את החותמת על עונה נפלאה. השאלה היא איך הפועל חיפה לוקחת את זה קדימה ולא הופכת את זה להבלחה חד פעמית.
כמה סמלי זה שכובש שער הניצחון הוא שחקן שיהיה בהפועל באר שבע בעונה הבאה, במה שמעיד על חוסר הוודאות בכרמל לקראת ההמשך. רק אם הפועל חיפה תצליח לשמור על המשכיות היא תוכל לקרוא לעצמה מועדון גדול, כפי שהיא קראה לעצמה בסיום הגביע הכל כך מתוק הזה.
מן העבר השני, בית"ר ירושלים שלפני שלושה משחקים עוד האמינה שהיא מסוגלת לזכות בדאבל, נשארה בידיים ריקות. בשלושת המשחקים האחרונים, הצהובים שחורים ספגו לא פחות מ-11 שערים, תוך שהם מבקיעים רק 3 שערים. התחושות מבית"ר מהעונה הזו הן אמביוולנטיות.
מצד אחד, היא ככל הנראה תסיים את העונה במקום השני, אבל בכדורגל שופטים אותנו לפי התוצאות ומעונת 2017/2018 יזכרו בסופו של דבר את הפועל ב"ש, אלופת המדינה, ואת הפועל חיפה, מחזיקת גביע המדינה. בית"ר י-ם צריכה לשאול את עצמה מה קרה לה ואיך הכל התפקשש לה. השאלה שנותרה פתוחה היא איזו בית"ר נראה בעונה הבאה: את זו שהלהיבה עד היישורת האחרונה או זו שקרסה כשהכסף על השולחן? הפתרונות לסוגיה נמצאים אצל אלי טביב ואלי אוחנה.
