עונת 2020/2021 של בית"ר ירושלים אולי תיגמר בפלייאוף עליון, אבל מעשית - היא נגמרה עכשיו: הערב (רביעי), הקבוצה של דראפיץ' וברדה הודחה מגביע המדינה בשמינית הגמר, לאחר הפסד ביתי 2:1 למ.ס. אשדוד. עוד חותמת הוצבה על העונה הלא טובה של בית"ר, וגם התואר האחרון אותו יכולה היתה להניף - אבד. אשדוד, מנגד, חוזרת לרבע הגמר אחרי שלוש שנים עקרות - וממשיכה עונה מצוינת מבחינתה, גם בפלייאוף העליון וגם בין שמונה הגדולות של הכדורגל הישראלי.
למרות השעה המוקדמת יחסית, הקהל הצהוב-שחור מילא (ברוחו, גם אם לא במספרים) את היציעים של טדי, וסיפק אנרגיות לקבוצה שלו - אבל שוב הוכיחה כמה על אף הכישרון ההתקפי, עדיין יש בה דלות וחוסר איזון, שגרמו לה גם לאבד את המשחק הזה - ואולי גם את העונה. הבעיות בסגל הירושלמי, בעיקר חוסר העומק שלו, התגלו היטב במפגש מול האשדודים החזקים - שידעו להעניש היטב עם שני שערים, אבל יכולים היו לסיים אפילו עם יותר.
כעת, לבית"ר אין ברירה אלא לנסות לסיים את העונה בין שש הראשונות, כדי להימנע ממאבקי הישרדות, אבל ברור כבר עכשיו שהיא תצטרך לעשות שינוי מהותי לקראת העונה הבאה, אם משה חוגג רוצה להגשים את המטרה שלו ולהחזיר את בית"ר לצמרת. במצב המקצועי הנוכחי, קשה יהיה לראות את בית"ר מצליחה לאורך זמן.
אבל עם כל הכבוד לכישלון של בית"ר, צריך לדבר גם על מ.ס. אשדוד - ששוב הוכיחה איזו קבוצה איכותית נבנתה בעיר הנמל. אם היה נדמה למישהו שהעברתו של שגיב יחזקאל לב"ש תפגע בה באיזושהי צורה, היום ראינו כמה לא: גם היום היא שלטה במשחק לאורך רוב שלבי המשחק, הגיעה טובה ורעננה יותר להארכה (למרות שבן שמעון לא השתמש בחילופים שלו), ובסופו של דבר ניצחה בצדק.
משחק כדורגל פנטסטי קיבלנו הערב בטדי: שתי קבוצות שבאו רעבות כדי לנצח, ולא יכולות להסתפק בתיקו, ולא מפסיקות לחפש את השער. אשדוד היתה הטובה יותר, בסופו של דבר וגם ע"פ התוצאה, אבל בית"ר היתה שותפה מלאה - התעלתה, והגיעה ללא מעט מצבים משלה. ביחד עם הקהל שחזר, זה היה המודל למשחקים שאנחנו רוצים לראות בכדורגל שלנו - יצריים, סוערים, מלאים באירועים ועם רגשות טהורים. כן ירבו.
