3.63% מהמצביעים לראשות עיריית ירושלים שמו בקלפי את הפתק של ארקדי. פחות מ-8,000 קולות. בהתחשב במספר ההצבעות שקיבל גאידמק במגזר הערבי, אפשר לחשב בקלות שפחות מחמישית מיושבי טדי תמכו בבעלים שלהם. כלומר האוליגרך קיבל מוחטה עסיסית לפרצוף מכל מי שאינו נמנה על הקומץ הבית"רי המפורסם. ורק על כך מגיעות לגרעין השפוי של אוהדי בית"ר כמה מילים טובות.
כשמסתכלים על הניצחון של מאזן גנאים בבחירות לראשות עיריית סכנין (ויסלחו לי אותם אוהדי בית"ר שהרגע החמאתי להם), מבינים מי באמת תרם מה לספורט בעיר שלו. גאידמק, שהשתמש בבית"ר ירושלים בתור כלי בלבד להגשמת השאיפות הפוליטיות שלו, סוגר שנה אומללה במיוחד שכוללת גם לא מעט הפסדים כלכליים. בשנה הבאה ככל הנראה הירושלמים יאלצו לחזור למימדים טבעיים כשיסתיים עידן גאידמק, ואולי ייפסק המרדף המשוגע אחרי כוכבים והשכר חסר הפרופורציות שהם מקבלים כאן בשנתיים האחרונות, ויושם יותר דגש על בנייה מושכלת של סגל השחקנים. במילים אחרות, המנצח הגדול ביותר בבחירות לעיריית ירושלים הוא בעלי מכבי חיפה, יעקב שחר.
במשחק המרכזי של המחזור תתארח קבוצת מרכז הטבלה מירושלים אצל המוליכה הכבר לא כל כך מפתיעה מנתניה, שנותרה הבלתי מנוצחת היחידה בליגה אחרי תצוגת התכלית מול חיפה, שתנסה להתאושש נגד קרית שמונה במשחק קצוות. ובינתיים, בשאר הליגה, מכבי ת"א בהנהגת אבי נמני ששומר על מאזן מושלם עם שני נצחונות של 1:0 משל היה אלי גוטמן בימים הטובים, תנסה להמשיך את המומנטום מול אשדוד, הקבוצה היחידה בליגה שעדיין לא סיימה בתיקו, ושסטטיסטית – במשחקים שלה הובקעו עד כה הכי הרבה שערים. למישהו יש ספק שזה ייגמר באפס-אפס?
היכל השלום ולהתראות
דרור חג'ג', דריק שארפ, אסטבן באטיסטה, עמרי כספי, וג'ייסון וויליאמס. זו החמישייה שהחזירה את מכבי ת"א לחיים, לפחות לזמן קצר, במשחק נגד אולימפיאקוס בהיכל השלום והאחווה. זה אותו חג'ג' שמושפל לאורך העונה ע"י המאמן שלו, שנותן לו לשחק – אם בכלל – לפרקי זמן של 12-13 שניות בכל משחק. זה אותו שארפ, שכונה לפני המשחק ע"י אנשי היורוליג "אגדה", והמאמן שלו לא סופר אותו במהלך העונה כפקטור למרות הניסיון המוכח והחוסר המשווע בקליעות לשלוש של הקבוצה. זה אותו בטיסטה שאותו מאמן מנסה להיפטר ממנו כבר כמה זמן. וזה אותו כספי, אחד הכשרונות הגדולים שצמחו לנו כאן, שמסורס באופן שיטתי ע"י המאמן, ופתח בחמישייה רק כדי לרדת לספסל אחרי 20 שניות בלבד. אין ספק שאפי בירנבוים מנהל באופן מבריק את הסגל הרחב שלו.
תוסיפו לכך את העובדה שרודני ווייט, השחקן הזר היחיד שמאמן מכבי התעקש עליו, לא התלבש פעם אחת מאז תחילת העונה ונמצא עם יותר מרגל וחצי מחוץ לקבוצה, ואת פארסת פייזר – שהמאמן העדיף לוותר עליו ולא לחכות לתוצאות ההחלמה (למרות שממילא הוא היה תחת חוזה), ועכשיו היחס כלפיו הוא לא פחות ולא יותר כאל כזה שיכול להציל את מכבי, ותגיעו למסקנה שהעסק קצת גדול על אפי. אם לפחות היה מישהו מנוסה במעמדים האלה לידו על הספסל, אתה חושב לעצמך, רק כדי לראות כמה דקות אחר כך קלוז-אפ על הספסל הצהוב שבו בירנבוים מתייעץ עם העוזרים רועי חגאי ואבי אבן.
לפחות המאמן היה יכול להתנחם בכך שהכוכב הכי גדול שלו סידר לו תירוץ מוכן מהבית למשחק שממילא אף אחד לא ציפה לנצח בו. קרלוס ארויו, שלדברי המנהל גור שלף החליט בעצמו שהוא לא משחק, כנראה עדיין חושב שהוא ב-NBA ומרשה לעצמו להפסיד משחקים פחות חשובים במהלך העונה כדי לשמור את עצמו לפלייאוף. אלא שבמצב הנוכחי לא בטוח שמכבי בכלל תגיע לשלבים האלה באירופה.
ומה עם מי שהיה אמור לקחת מארויו את נטל הובלת הקבוצה? כרגיל עם מכבי, יותם הלפרין נעלם במשחקים הגדולים.
עשתה את השבוע
ברצלונה לא מפסיקה לחורר רשתות ברחבי ספרד. האוהדים צריכים להגיש תביעה ייצוגית נגד הקבוצה שלהם. מה זה צריך להיות? אתה משלם מחיר מלא לכרטיס, ואחרי 30 דקות המשחק כבר גמור (ותודה לגולש מני מתוק).
הרסו את השבוע
כל אותם אנשים שלא פסחו על ההערות הסקסיסטיות ביחס לרביעיית השופטות בראשות לילך אסולין בגביע הטוטו. השיפוט של הארבע היה מעולה, חוץ מכמה טעויות קטנות. טוב לך תסביר לאישה מה זה נבדל.