ירידות שערים
אחרי משחק הנפל נגד האריות מלוקסמבורג, שהסתיים איכשהו עם ניצחון של ישראל (אחרי הכל מקום 16 בעולם), חזרו והסבירו דרור קשטן ומשה סיני כי הנבחרת שלהם היא "נבחרת עם אופי". אלא שאופי, את זה כבר אמרו לנו מזמן, הוא המצאה של מכוערות. ובאמת יש מעט מאוד דברים מכוערים יותר מאיך שחבורת קשטן נראית בקמפיין הזה, שלכאורה היה אמור להיות הקל ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי מאז ההשתלבות באירופה.
אלא שאז הגיע השער הלטבי בדקה ה-88, והעמיד בסימן שאלה גדול גם את סוגיית האופי של ישראל. גם מכוערת, גם בלי אופי, מי ירצה לצאת עם נבחרת כזאת? הקפטן יוסי בניון אמר אחרי המשחק הזה: "היינו צריכים לשחק מגעיל". בוקר טוב יוסי, אתה צפית במשחקים עד עכשיו?
ליגת העלק
ואחרי פגרת הנבחרת, כאילו שזה לא היה עונש מספיק, חוזרת ליגת העל לפעילות, כשבמשחק שמוגדר כמרכזי, תארח בית"ר ירושלים את הפועל פ"ת, מה שעל פניו היה אמור להיות משחק קצוות. אלא שגם אם תוסיפו לבית"ר את שתי נקודות המינוס איתן היא התחילה את הליגה, היא עדיין הייתה מדורגת מתחת לפ"ת. אם הבית"רים לא ינצחו כאן, אפשר להתחיל לדבר על ניקוי אורוות נוסף (והכוונה לא להסרת שלטי הבחירות של גאדימק מבית וגן).
בני סכנין שקיבלה סופסוף אישור לארח במגרש הביתי תקבל בדוחא את האקס אלישע לוי שיגיע עם מכבי חיפה נטולת ניר דוידוביץ' הפצוע, וגם תיפרד מהיו"ר המיתולוגי מאזן גנאים, שגם הוא כמו ארקדי רוצה לעבור מדשדוש בביצת הכדורגל לדשדוש טובעני יותר בביצה הפוליטית.
מכבי ת"א חייבת לנצח בבית את הכח אם היא רוצה שיפסיקו לגחך בכל פעם שרן בן שמעון מדבר על "יכולת" ו"תארים". לעומתה מכבי נתניה, מוליכת הטבלה מי היה מאמין, תפגוש בקופסה את הפועל ת"א שבמרכז הטבלה, מי לא היה מאמין. הוויזה של מתיאוס הוסדרה בינתיים אחרי העיכוב המביך ההוא בנתב"ג. לפחות הבאת משהו מהדיוטי פרי?
האחרונה בני יהודה – לא משהו שגיא לוזון לא רגיל אליו – תחפש ניצחון ראשון מול אשדוד שדווקא מראה סימנים של פוטנציאל. וגם מכבי פ"ת נגד קרית שמונה... מצטער, נרדמתי רק מלכתוב את המשפט הזה.
חורף קר
ביום חמישי הקרוב תתחיל העונה האמיתית של מכבי ת"א כדורסל במשחק היורוליג הראשון נגד ציבונה זאגרב בחוץ. אחרי אחד הקיצים הקשים של הקבוצה, שסיים עונה ללא תארים, עם תחלופה בכל עמדות המפתח כולל עזיבה של מוני פנאן הבלתי נלאה. ההכנה לעונה הזאת הייתה לא אידאלית בלשון המעטה, כשבהנהלה הצהובה שוב מעדיפים לשחק בטורנירים יוקרתיים במקום לצאת למחנה אימונים מסודר, והתוצאות בהתאם. אם כי מעולם לא חיבבתי את העובדה שהנוהג במכבי הוא שאסור להפסיד גם במשחקי האימון. מצד שני, ההפסד בגליל בגביע ווינר צריך בהחלט להדליק עשרות נורות אדומות (סליחה על אזכור הצבע) אצל בירנבוים, אבל גם למעלה ממנו.
אחרי פגרה פאניקיסטית במיוחד, שגררה שוב החתמה של סגל רחב מדי ולא מאוזן בעליל, ועם שחקנים שחלקם הגיעו רק כדי לפרק מנכסיהן את היריבות בארץ (סימונס, וויליאמס, חג'ג', גם פניני שנוטרל מירושלים), מכבי מגיעה לתחילת העונה עם פיק ברכים מסוים. מספיק היה להגיע למשרדי הקבוצה שם החלו השבוע בחלוקת המינויים, ולהיתקל בפרצופים של האוהדים שהסגירו פסטיבל שירי דיכאון. יחד עם זה, מכיוון שבליגה הישראלית המושג "המשכיות" הוא בגדר מילה גסה, כל תוצאה מלבד אליפות צהובה תיחשב להפתעה אדירה. ובשביל זה הרי החתימו את אפי. יורוליג? הגעה להצלבה תהיה הצלחה מסחררת, פיינל פור יהיה לא פחות מנס רפואי.