מקצועית, נבחרת ישראל של אלי גוטמן נמצאת באותו מלכוד בו הייתה בקמפיין הקודם: היא לא יודעת ליזום, לא יודעת לנוע בלי כדור לעומק ולא לשחק מהר כדי להפתיע. בצד השני, ההגנה (כרגיל) לא יכולה להתמודד עם מהירות, כוח וטכניקה.
הקישור שלנו אנמי. ההגנה לא יכולה לעמוד מול התקפות מהירות. אין תנועה לעומק. אין משחק מסירות מהיר. להתבשם מכמה דקות של שליטה? למה למשל בשער השני בכדור עונשין לחובתנו, ארבעה שחקני הגנה יוצאים לנבדל וניר ביטון נכנס מאחוריהם, שובר נבדל ומקבלים גול מטופש ופשוט? איפה התירגול?
מעל הכול ואולי הכי חשוב - איפה התשוקה, האקסטרה של נבחרת ישראל? איך לא הקדישו זמן ואולי איש מקצוע מנטלי להבין מאיפה יש פער כל כך גדול בין כוונות למעשים? זה מרגיז כי זה חוזר על עצמו.
מבחינת ההרכב, רפאלוב שמככב בבלגיה או בוזגלו זו החלטה לגיטימית. דווקא ברדה כחלוץ תשע עם הגב לשער הרבה יותר מתאים מדמארי נגד יריבות חזקות ואגרסיביות. הנבחרת, בעיניי, חייבת לשחק עם שלושה בלמים ושני שחקני קו מהירים והתקפים כמו טוואטחה ועאבד, שלושה קשרים ושני חלוצים (בן בסט עם חמד או ברדה בחוד). כל ניסיון אחר ללא חיפוי של עוד שחקן בהגנה מעמיד אותנו במבוכה פעם אחר פעם. מצד שני, אולי סוף סוף שחקנים יעשו תנועה לעומק ויהיו לנו שני חלוצים על הגנת היריב.
ברור שאסור להיכנס לפאניקה, אבל אם גוטמן לא שם לב שהנבחרת בראשותו צועדת במקום וכושלת באותם פרמטרים, אז זו כבר בעיה. בואו נקווה שגם אם הוא לא אומר הוא לפחות רואה. בואו נקווה שהשחקנים יפנימו עד ספטמבר שיש להם הזדמנות חד פעמית להגיע להצלבה ממקום שלישי. בלי כל קשר לטקטיקה, בלי לתת פייט אמיתי, עם אגרסיביות במגרש ולא רק בראיונות שלפני, הנבחרת הופכת ללא מעניינת.
ברור שאסור להיכנס לפאניקה, אבל אם גוטמן לא שם לב שהנבחרת בראשותו צועדת במקום וכושלת באותם פרמטרים, אז זו כבר בעיה. בואו נקווה שגם אם הוא לא אומר הוא לפחות רואה. בואו נקווה שהשחקנים יפנימו עד ספטמבר שיש להם הזדמנות חד פעמית להגיע להצלבה ממקום שלישי. בלי כל קשר לטקטיקה, בלי לתת פייט אמיתי, עם אגרסיביות במגרש ולא רק בראיונות שלפני, הנבחרת הופכת ללא מעניינת.
