אם נבחרת ישראל מוציאה תיקו במשחק שלא מזיז למאמן, לשחקנים או לקהל- האם המשחק באמת התקיים? ואם המשחק המרכזי בכדורסל יתקיים בשעה בה אף אחד לא יכול לצפות בו, האם הוא באמת מרכזי? ומה הסיכוי שנראה את יאיר לפיד חוזר לזירת האגרוף? זוהר ישראל מסכם סופ"ש ספורטיבי
רונאלדו? כנראה שהיחיד שאכפת לו מהתוצאה של נבחרת ישראל | צילום:
ספורט 5
נבחרת ישראל סיימה בתוצאה המכונה "מכובדת" וחילצה תיקו חוץ בפורטוגל, אבל לאף אחד לא באמת אכפת. למאמן אלי גוטמן לא אכפת – אחרת הוא לא היה משנה הרכבים, סגנון משחק והשקפות עולם (בניון, זוכרים?) חדשות לבקרים, בהתאם למה שכותבים בעיתון. לשחקנים לא אכפת – להם חשובה רק הסטטיסטיקה האישית, וכמובן מה שכותבים עליהם. להתאחדות לכדורגל לא אכפת – אחרת לא היו מוכרים כרטיסים במחיר מופקע למשחק חסר החשיבות מול צפון אירלנד ביום שלישי. זה מסוג המשחקים שצריכים להיות נגישים לכמה שיותר קהל.
גם לערוץ הספורט ששידר את המשחק ביום שישי לא אכפת – לא רק שלא שלחו צוות לשדר את המשחק בפורטוגל והסתפקו בהעברתו מהאולפן בארץ, אלא שבנוסף, את עמדת השדר אייש נדב יעקבי, שאמנם היה בסדר גמור כהרגלו, אבל הוא לא הפרונט-מן של המשחקים הגדולים. והכי חשוב - לאוהדים לא אכפת – סביר להניח שאם במקביל היה משודר משחק של ברצלונה, היו לו יותר צופים מלמשחק של הנבחרת, שכבר מזמן הפכה לשק חבטות ברשתות החברתיות.
ונשאלת השאלה: אם נבחרת ישראל משחקת כשלאף אחד לא אכפת - האם המשחק באמת התקיים?
הכי רחוק מפארק דה פרינס
התיקו 1:1, מכובד ככל שיהיה, רחוק מאוד מלהיות על הסקאלה של ה-2:3 ההיסטורי על נבחרת צרפת מלפני 20 שנה, משחק שרבים נזכרו בו בשבוע שעבר כרפרנס להפתעה שהנבחרת הנוכחית יכולה הייתה לרשום. אבל ההשוואות מראש היו שגויות. לפני 20 שנה רק התחלנו את המסע באירופה וידענו שאנחנו קטנים. היום אנחנו עדיין קטנים אבל משוכנעים שאנחנו גדולים. זו לא גדולה, אבי לוזון, זה שיגעון גדלות.
שגעון גדלות. אבי לוזון | צילום:
חדשות 2
אחרי הכל, התיקו הזה הושג בזכות שער מקרי כתוצאה מטעות אומללה של שוער שבדרך כלל מתרחשת בצד של השוערים שלנו (והפלא ופלא דודו אוואט דווקא נתן משחק מצוין כשזה כבר לא חשוב). פטריסיו הפורטוגזי כנראה התבלבל מלראות שני שחקנים ישראלים שלמים באזור הרחבה שלו ולא ידע את נפשו.
ופתאום, אלי גוטמן, שאחרי התיקו הביתי מול אזרבייג'אן נשלח לארוז את המזוודות ולחפש ג'וב אחר, נמצא עכשיו בעמדה מצויינת להמשיך בתפקידו. כי הרי הכל כאן עובד לפי גחמות של הרגע. האמת? זה לא שיש בארץ מישהו טוב ממנו לאמן את הנבחרת. יילך, יישאר, ממילא לאף אחד לא אכפת.
ממשיכים להרוס את הכדורסל הישראלי
ההחלטה לקיים את המשחק המרכזי בליגת הכדורסל בשעה 18:45 כהצגה מוקדמת למשחק המרכזי בכדורגל היא אחת האומללות שיכולות להיות. ראשית, במידה וגם בכדורגל וגם בכדורסל המשחק המרכזי יכלול את מכבי תל אביב, הפועל תל אביב או מכבי חיפה – וסיכוי גבוה מאוד שזה יקרה מספר לא קטן של פעמים במהלך העונה – האוהדים שירצו להגיע למגרשים לא יוכלו להיות בשני המקומות ויעדיפו באופן מובהק את הכדורגל. בנוסף, קשה להאמין שהאוהדים שיישארו בבית יוכלו להרשות לעצמם (מבחינת לוחות הזמנים, המשפחות וכו') לצפות בשני משחקים ברצף, וגם הם באופן אבסולוטי יבחרו בכדורגל.
מי יצפה במשחק המרכזי בכדורסל? כנראה שרק הדוגמניות | צילום:
mako
לכאורה אפשר להבין את מה שעמד לנגד קברניטי ערוץ 1 שהגו את "ערב הספורט של ישראל" ומיתגו את עצמם כ"אבירי הפריפריה", ולכאורה אפשר להבין את מנהלת הכדורסל שוודאי שמחה שמישהו הסכים לקנות את זכויות השידור במחיר חלומי.
אבל חייבים לשאול, שוב: אם משחק מרכזי מתקיים כשאף אחד לא צופה בו – האם הוא באמת קורה? ואם לא, מה הופך אותו למרכזי? מנהלת הליגה ורשות השידור כורתים במו ידיהם את הענף. הכדורסל הישראלי הולך וגוסס לאיטו, ונדמה שלאף אחד לא אכפת. העיקר שיש דוגמניות חצי עירומות על הפרקט.
געגועים לטייסון כהן. יאיר לפיד
שלוש קטנות
1. ביום חמישי תפתח מכבי ת"א את משחקיה ביורוליג. האם ג'ייק כהן, אלכס טיוס וסילבן לנדסברג כבר יודעים את מילות ההמנון הלאומי (הישראלי, כלומר)?
2. מניין הימים נמשך: כבר 111 ימים שלליאור אליהו אין קבוצה.
3. המתאגרף לשעבר לנוקס לואיס שוקל לעשות קאמבק בגיל 48, תמורת 100 מיליון דולר. מה אתה אומר יאיר, אולי בכל זאת תנסה עוד קרב אחרון?
