הייתי עם ריצ'ארד מולר נילסן בקשרים עד הרגע האחרון, וזה יום עצוב לי מאוד. נילסן יחסר לי מאוד, למדתי ממנו המון וחבל לי שלא למדתי ממנו יותר, ולא רק אני – כל הכדורגל הישראלי.
נילסן אהב את המדינה מאוד, ואהב מאוד את הכדורגל בארץ. הוא התעניין פה בכדורגל מאוד, כמעט בכל שיחה שלנו הוא שאל אותי ורצה לדעת מה קורה עם הכדורגל בישראל. היה לו אכפת מההתקדמות, והוא רצה שנצליח.
אחד הדברים שלמדתי ממנו יותר מכל היה איך לעמוד מול השחקנים הגדולים. הוא ידע להתמודד עם קשיים ולקחת הכל בפרופורציות. הוא היה באמת אישיות מיוחדת, מישהו שמכירים פעם בחיים.
האימונים שלו היו מיוחדים מאוד. הוא שם לב מאוד מהר שאין בארץ סבלנות, וידע איך להפוך אותי לסבלני. הוא לא מיהר לעשות שינויים, ולא נלחץ משום דבר. היה איש שפוי ושקול. אחד הדברים היפים אצלו היה החופש שהוא נתן לי, הרגשתי כאילו אני המאמן והוא העוזר.
היינו הרבה יותר מסתם שותפים. היינו חברים של ממש והפכנו למשפחה. היינו נפגשים אצלו לראות את השקיעה. להגדיר אותו הכי טוב? הוא איש מושלם.
