כשקובי מויאל חתם בשריף טירספול ממולדובה, הרבה אנשים הרימו גבה. טענו שהיה לו חשוב לצאת מישראל כדי שדמי ההשבחה יתבטלו, היו גם פרשנים שטענו שלא הייתה לו הצעה אחרת. הקשר שמע את כל הרחשים מסביב אבל כמו לאורך כל הקריירה, הוא סימן מטרה והשיג אותה.
מויאל שותף העונה ב-25 משחקי ליגה בדרך לאליפות ושיחק 10 פעמים בליגה האירופית - בין יתר גם נגד טוטנהאם. לקראת סיום העונה דקות המשחק שלו פחתו, אבל את זה הוא מייחס לרצון שלו לעזוב את שריף ולחפש מועדון אחר באירופה, בליגה טובה יותר. ישראל? כרגע לא על הפרק, בטח לא אחרי שהגשים את חלומו הגדול ביותר וקיבל זימון לנבחרת.
"הרבה אנשים הרימו גבה כשיצאתי למולדובה. אמרו 'מה יש לו שם, בחור הזה, בליגה הזו? צחקו וגיחכו. אבל כמו בכל הקריירה שלי, סימנתי מטרה ועמדתי בציפיות של עצמי. הליגה אמנם פחות טובה מישראל ואני לא מכחיש את זה. התנסיתי במסגרת אירופית ולקחתי דאבל, כך שאני מבסוט מהשנה הראשונה אבל גם לא יוצא מגדרי", הוא אומר בראיון מיוחד לאתר ערוץ הספורט.
אז למה לא להישאר שם?
"הם רוצים, אבל אני פחות. הרצון הוא לסמן מטרה גדולה יותר ולהגשים אותה. בא לי ללכת לליגה טובה יותר".
ישראל ליגה טובה יותר ונתניה וב"ש כבר פנו. אז למה לא לחזור?
"לא יצאתי בשביל לחזור. כרגע אני לא חושב על חזרה לארץ למרות שבכדורגל הכל יכול לקרות. אני מעדיף להישאר בשריף מאשר לחזור לארץ".
לא מעט שחקנים יוצאים לליגות כמו קפריסין ובלגיה, אבל אתה יצאת למולדובה.
"עשיתי היסטוריה. אני הישראלי הראשון שמשחק שם, זה משהו שאף אחד לא עשה. שמעתי שהרבה לגלגו שהלכתי לחור ואין הזדמנות להתקדם. בארץ אוהבים לדבר הרבה, ולעשות פחות. לא איבדתי שם כלום, רק הרווחתי. יש לי קעקוע על היד באנגלית שהפירוש הוא 'מה שלא הורג אותך מחשל אותך'. לפעמים ישנה תחושה שבחו"ל הכל ורוד ונוצץ, אך זה לא תמיד ככה. יש משברים, אבל הגדולה זה לצאת מהם יותר חזק".
אומרים על ירושלמים שקשה להם להתנתק מירושלים.
"אני מסתדר. לומד רוסית, אוכל כשר ועובד קשה. לא צריך יותר מזה".
ואם ג'ורדי או יענקלה ירימו טלפון?
"מי אמר לך שלא הרימו כבר. אני מכוון לאירופה".
בטח עכשיו, אחרי שזומנת לנבחרת.
"היו לי הרבה חלומות והרבה מחשבות ודיברתי הרבה עם הקדוש ברוך הוא ואני שמח שהוא נענה לתפילות שלי. הנבחרת זה באמת החלום הכי גדול. אחרי שהגעתי לפה המטרה היא לשחק ולהיות שחקן מוביל, לא רק לקבל זימון ודי. אני מבטיח שכמו ששיחקתי בשריף טירספול, בית"ר ירושלים ובני יהודה כך אתן הכל גם בנבחרת. אשאיר את הלב שלי על המגרש בכל משחק".
יש סיכוי להגיע ליורו צרפת?
"אני מאוד מאמין ואופטימי. לא מעניין אותי אם זה יהיה מהמקום הראשון, השני או השלישי - העיקר לעלות. עדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה. האמנת שיוון תיקח אליפות אירופה? גם אנחנו יכולים להפתיע את כולם. מי שלא מאמין שלא יבוא לנבחרת כי המקום שלו לא פה".
עד כמה אתה עוקב אחרי המצב של בית"ר ירושלים?
"אני עוקב מרחוק וזה עצוב וכואב לי. אני מאוד אוהב את המקום ומחובר לקהל. בית"ר איבדה את הזהות שלה עם שחרור של כל כך הרבה שחקני בית וזה חבל, אבל מצד שני יש בעל בית ובעל המאה הוא בעל הדעה. זכותו לעשות את המהלכים שהוא חושב. גם הוא רוצה להצליח ולא להיכשל".
אתה חושש לעתיד של המועדון?
"כרגע זה לא נראה טוב. יכול להיות שהדברים יתחברו אבל חייבים להבין שהקבוצה הזו לא יכולה להיות בתחתית, אלא חייבת להיאבק על כל התארים. אם ישקיעו נראה בית"ר מפלצתית. כרגע זה לא קורה ובגלל זה יש בעיות".
