באופן שגובל בשערורייה, נמצאת ישראל במקום ה-15 בדירוג הנבחרות העולמי של פיפ"א. כמובן שמלבד פיקנטריה אין שום משמעות לדירוג המגוחך הזה, בוודאי כשלוקחים בחשבון שהיריבה שתגיע מחר לאצטדיון רמת גן למשחק ידידות נגד הנבחרת, היא חוף השנהב שמדורגת רק במקום ה-28. נדמה כי עבור פיפ"א המציאות כמו שהיא באמת היא בגדר המלצה בלבד. כי באמת שקצת קשה להבין איך נבחרת כל כך עמוקה כמו חוף השנהב, עם שחקנים מהטופ של הכדורגל העולמי ברוב העמדות על המגרש, מצליחה להתברג 13 מקומות מתחת לנבחרת של האבי סטרולים והאביחי ידינים.
אז הנה כמה סיבות שמבהירות מדוע בפיפ"א חייבים לעשות משהו כדי להתיישר בחזרה עם כדור הארץ.
הליגיונרים. בשנה האחרונה מרבים לדבר בכדורגל הישראלי על מהפכת הליגיונרים שאמורה לשנות את פני הנבחרת. ליגיונרים זה טוב ויפה, אפילו אם חלקם משחקים בקבוצות תחתית בבלגיה, ואחרים מחממים ספסלים בגרמניה, ספרד ואנגליה. לסגל של דרור קשטן למשחק מחר יגיעו תשעה שחקנים מחו"ל. שיא כל הזמנים עבור הנבחרת, בהחלט נשמע מרשים. אבל הנתון הזה נכנס לפרופורציות המתאימות כשבוחנים את הסגל של חוף השנהב, שכולל 22 שחקנים, שכולם למרבה ההפתעה משחקים באירופה.
מלבד 22 המובחרים האלו, עוד 74 שחקנים שונים ילידי חוף השנהב משחקים בליגות האירופאיות השונות, מה שהופך אותה ליצואנית הכדורגל השביעית בגודלה בעולם (אחרי ברזיל, ארגנטינה, ניגריה, קמרון, סנגל וגאנה).
בשנה האחרונה זומנו לסגל של חוף השנהב 51 שחקנים בסך הכל, מתוכם רק אחד - השוער המחליף אריסטייד זוגבו שמגיע מהליגה המצרית.
הכוכבים. הכוכב הגדול ביותר של חוף השנהב הוא כמובן דידייה דרוגבה. מכונת השערים שכבש 78 פעמים ב-95 הופעות בצ'לסי ובנבחרת בשתי העונות החולפות, אבל מפורסם גם בזכות האישיות הגבולית שלו. התקרית האחרונה של דרוגבה התרחשה בשבוע שעבר במשחק גביע הליגה של צ'לסי מול בארנלי, כאשר כבש את השער הראשון שלו העונה ומצא זמן להשליך מטבע שנזרק לעברו בחזרה על הקהל של האורחת, מה שעלה לו בהשעיה משלושה משחקים.
ויש עוד. בראיון בשנה שעברה ל"לאקיפ" אמר דרוגבה שהוא עוזב ב-100% את צ'לסי בסוף השנה. הוא כתב דברים דומים באוטוביוגרפיה שלו. נמאס לו מהאווירה באנגליה, מה גם שהוא רצה להתאחד מחדש באינטר עם הגורו שלו, ז'וזה מוריניו. בפועל, האוטוביוגרפיה עדיין נמצאת על המדפים בבריטניה, אבל דרוגבה עדיין מככב בסטמפורד ברידג'. אגב, למרות הצהרות האהבה למוריניו, הפורטוגלי לא משדר על אותו גל, וכינה את דרוגבה לאחרונה "צוללן" ו"מתחזה", וגם הוסיף שהוא מסוג השחקנים שמנסים לרמות את השופטים בכל הזדמנות.
אפשר להמשיך עם סיפורי דרוגבה לנצח, אבל יש לחוף השנהב עוד כמה שחקנים מאוד משמעותיים, שמפורסמים בעיקר בזכות היכולת שלהם על המגרש. למשל סולומון קאלו, שמשחק עם דרוגבה בצ'לסי. קאלו נולד בעיירה הקטנה והענייה אומה, למשפחה עם 11 ילדים. מערך הסקאוטינג של פיינורד גילה אותו כבר בגיל 18 והביא אותו להולנד. הוא כבש 35 שערים בליגה ההולנדית, ומשם הדרך של הילד שהעריץ את תיירי הנרי לפרמיירליג כבר היתה סלולה. לאימון הראשון שלו בצ'לסי הוא הביא מצלמה. לדבריו: "לא האמנתי שאני הולך להיות עם באלאק וג'ון טרי באותו חדר, אז רציתי להנציח את הרגע". מאז משתדלים בצ'לסי להנציח את יכולת הדריבל והזריזות יוצאי דופן של קאלו. פלורן מאלודה הצרפתי, שהצטרף לצ'לסי שנה לאחר קאלו, הגדיר את זה ככה: "אם אני הולך להתחרות על מקום בהרכב עם שחקן כמו קאלו, זה מסביר עד כמה צ'לסי קבוצה עמוקה".
עוד נציגי פרמיירליג בסגל של חוף השנהב הם קולו טורה ועמנואל אבואה, מאבני היסוד של הגנת ארסנל בשנים האחרונות, וגם הקשר דידייה זוקורה מטוטנהאם. אבל אולי השחקן החשוב ביותר במערך של חוף השנהב הוא הקשר האחורי יא-יא טורה בן ה-25, שמשחק בברצלונה ולא יגיע לישראל בגלל פציעה במשחק של קבוצתו בשבת.
קולו טורה, אחיו הבכור וחברו לנבחרת, הגדיר אותו פעם כ"פטריק ויירה החדש", עוד כששיחק באולימפיאקוס ב-2005, כינוי שדבק בו עד היום. אז זו נראתה הגדרה מעט יומרנית, אבל אם תשאלו את מאמן חוף השנהב, וואחיד חלילהוזדיץ' הבוסני, טורה כבר שם: "ההשוואה התכופה שעושים לו עם ויירה לא מטיבה איתו", הוא אמר לא מזמן בראיון. "ויירה היה פעם שחקן גדול, אבל הוא כבר בסוף הקריירה. יא-יא עדיין לפני השיא. בקרוב הוא יהיה הקשר האחורי הכי טוב בעולם".
המסורת. נכון, חוף השנהב מעולם לא עשתה דברים יוצאי דופן במונדיאל, ורשמה רק השתתפות אחת בטורניר החשוב מכולם ב-2006. אבל כדאי לבחון בהיבט הזה את ההישגיות הסבירה שלה דווקא באליפות אפריקה.
"היו זמנים שבהם הקופה אמריקה היה הטורניר השלישי בחשיבותו אחרי המונדיאל והיורו, ורק אחר כך היו מתחילים לספור את אליפות אפריקה", איבחן אשתקד הנרי מישל עבור מגזין "4-4-2", המאמן שלקח את חוף השנהב למונדיאל הראשון שלה וזכה במקום השלישי במונדיאל 1986 כמאמן נבחרת צרפת, "אבל הזמנים האלו מזמן חלפו מהעולם. כיום, אפריקה היא תפארת הכדורגל. עם כל הכבוד, גם בברזיל וארגנטינה אין שחקנים שלמים כל כך, מבחינה פיזית וטכנית, כמו דידייה דרוגבה, סמואל אטו ומייקל אסיין". מישל טען שכיום אליפות אפריקה היא הטורניר השני ברמתו אחרי המונדיאל, בצוותא עם היורו.
ובטורניר הזה, חוף השנהב הגיעה למקום הרביעי בשנה שעברה, למקום השני ב-2006, לרבע הגמר ב-1998 ועד להנפת הגביע ב-1992 (אז ניצחו בגמר את גאנה 10-11 בפנדלים).
וכל זה קורה בזמן שבנבחרת ישראל ממשיכים לפנטז על העפלה ליורו. מזל שהקשישים עדיין זוכרים את הזכייה בגביע אסיה ב-1964.
הקוריוז. זוכרים את ז'אן ז'אק גוסו גוסו? לא קשה לשכוח, כי רק בעונה הקודמת הוא עדיין היה שחקן של מ.ס אשדוד. לא מהמצטיינים בשחקניה של אשדוד, בלשון המעטה. איכשהו, הצליחו שם לשכנע את מונאקו לשלם עליו 400 אלף אירו. מי שהיה אחת האכזבות הגדולות ביותר של ג'קי בן זקן הפך לשחקן חשוב מאוד במערך של קבוצת הפאר מצרפת - הוא פתח 10 פעמים בהרכב ב-14 המחזורים הראשונים של ה"ליג 1". וגם הזימון לנבחרת חוף השנהב הגיע.
סיפור ישראלי קלאסי: גם כשיש משהו טוב בידיים, הוא מצליח איכשהו להתמוסס לנו בין האצבעות.
