המשחק מול קוסובו אמש (ראשון), היה אמור להיות אחד המשחקים הכי מרגשים בתולדות הכדורגל הישראלי. לא זכורה תקופה כל כך קשה למדינה שלמה שמתאבלת, בדיכאון, לחוצה וחוששת - וכל מה שרצינו זה ניצחון לנבחרת ישראל שיעשה מעט טוב למדינה, בדרך להשתתפות היסטורית ביורו, והפעם בקיץ 2024 בגרמניה כששם תמיד יש להשתתפות ישראלית משמעות אחרת.
האזינו לפודקאסט "הנוסע המתמיד", שם סיכמו את משחק הנבחרת בקוסובו>>>
בתוך כל האווירה הנוראית הזאת במדינה, הנבחרת יצאה אתמול למסע של 4 משחקים ב-9 ימים, כמעט בלתי אפשרי לשחק בפרק זמן קצר כל כך, אבל אמרנו, האנרגיה בשמיים, הפטריוטיות של השחקנים, המילים שיצאו לכולם מהפה, הטירוף ו"התקווה" שלפני המשחק יחפו על הכושר הגופני וכושר המשחק החסר. אבל זה לא קרה. ולא רק שזה לא קרה, אף אחד משחקני הנבחרת והצוות המקצועי לא הגיע אתמול לפרישטינה בקוסובו, פרט לשוער עמרי גלזר, למשחק שחיכינו שיעשה לנו טוב ויכול לסלול את דרכה של הנבחרת ליורו 2024.
אף אחד לא יקח את הרצון הגדול של שחקני נבחרת ישראל והמאמן אלון חזן, שלא הפסיקו לדבר על המדינה שלנו. הגדיל לעשות חזן שאמר: "זה משחק של מדינת ישראל, לא של נבחרת ישראל". נראה לי שאת הדבר החשוב ביותר לא עשה אלון חזן וזה להכין את הנבחרת למשחק, מעבר לכל המילים היפות והמרגשות. נכון, זה חשוב לאחד את הנבחרת למדינה, הרצון קצת לשמח, להזכיר את החטופים והכל על מנת ליצור אחדות, גם ראינו את שירת ההמנון העוצמתית ששרו שחקני הנבחרת - הכל היה מוכן "לטרוף" את הדשא, או במקרה של אתמול לטרוף את "דיר החזירים", כדברי ערן זהבי. אבל כל מה שקיבלנו היה חלש, חלש ביותר.
המשחק מול קוסובו היה מפתח להמשך, משחק ראשון מבין ארבעה מול נבחרת שלא נחשבת לטובה מישראל. אבל כל זאת רק על הנייר, כי נגד קוסובו לקחנו נקודה אחת מתוך שש, אחרי תיקו 1:1 בבלומפילד. לנבחרת ששיחקה עד עכשיו 7 משחקים והציגה יכולת לא רעה רק במחצית אחת ברומניה כשגם שם לא ניצחנו, ובכל היתר גם נגד נבחרות חלשות מאיתנו ניצחנו בקושי על ה"באזר", לא יכולה לדבר על היורו. נבחרת ישראל לא ניצחה אף נבחרת בבית שלה שאמורה הייתה להתמודד איתה על אחד משני המקומות הראשונים. אבל לחישובים של הבית נגיע בהמשך.
היה ברור אתמול שזה לא מגרש שאפשר יהיה לפתח בו משחק כדורגל והמאמן אלון חזן לא נתן את הדעת למגרש המזעזע הזה. כי למגרש כזה צריך להיערך בהתאם, וזה אומר פחות שחקנים טכניים ויותר אגרסיביות ומהירות בחלק הקדמי - לא היה לא זה, ולא זה. שחקנים מצוינים כמו אוסקר גלוך וגדי קינדה לא מוצאים את עצמם במגרשים כאלה, היכולת הטכנית הנפלאה שלהם לא יכולה לבוא לידי ביטוי במגרש כזה. לא יכולה גם להיות הנעת כדור, ודווקא מי שעשתה זאת לא רע בכלל היא המארחת קוסובו עם אגרסיביות בקישור ובהגנה, בנוסף לכדורים ארוכים לחלוצים. לצערנו, הבלמים שלנו שון גולדברג ומיגל ויטור לא יכלו להם, כשגם השער היחיד שספגנו היה באשמתם של צמד הבלמים - גולדברג שנכנע לנגיחה, ויטור שלא הצליח לסגור.
שתי הנבחרות שיחקו על אותו מגרש גרוע. אז אפשר לתרץ שזה "דיר חזירים" ובאמת שלא ראינו מגרשים כאלה כבר הרבה שנים - לא בארץ ולא באירופה, אבל על אותו מגרש בדיוק, קוסובו הגיעה לעוד 5 מצבים בטוחים אותם הציל עמרי גלזר, פרט לשער שכבשה. מהצד השני של המגרש, לא הייתה לישראל שום הזדמנות ממשית לכבוש שער. לנבחרת לא הייתה אתמול שום בעיטת קרן והיא לא נכנסה לעמדת נבדל במשך כל המשחק - כשזאת ההוכחה שלא הייתה אתמול התקפה לנבחרת. משחקנים כמו ערן זהבי ואוסקר גלוך הציפייה הייתה להרבה יותר.
היה לנו אתמול אתגר לאומי, אבל הוא התנפץ בגלל יכולת רעה ביותר של כל שחקני השדה. במחצית השניה היה אולי שיפור קטן עם כניסתו של דור תורג'מן שהיה קצת יותר פעיל מגדי קינדה, אבל גם זה לא הוביל אותנו לשום התקפה מסוכנת במיוחד. רבות דובר על ערן זהבי, כשבמצב הנוכחי בבית הישראלי הוא מאד חסר כי החלוצים של הנבחרת לא מספקים את הסחורה, גם אני חשבתי כך ואני עדיין חושב שהוא החלוץ הטוב ביותר בישראל. אז אם הוא היה חסר עד היום לנבחרת בששת משחקיה הראשונים בהם לא שיחק בנבחרת, גם אתמול ערן זהבי היה חסר.
כשכל שחקני הנבחרת חלשים וניצלים מתבוסה מול נבחרת בינונית, זה אומר שההכנה לא הייתה טובה והמאמן לא תיפקד - לא לפני המשחק ולא במהלכו. ואני אומר זאת למרות ששחקנים רבים לא בכושר משחק, לא עם כושר גופני מספק ולמרות כל ההנחות האלה, הנבחרת הייתה חייבת להראות יותר טוב. לדוגמה, הליגיונרים ששיחקו ולהם לא חסר כושר משחק; אז עמרי גלזר היה מצוין, שגיב יחזקאל נפצע כבר בתחילת המשחק, אבל אלי דסה, אוסקר גלוך, גדי קינדה, נטע לביא ורמזי ספורי היו חלשים ביותר. דווקא מי שמצוי בכושר טוב בקבוצתו זה מוחמד אבו פאני שבהחלט היה מתאים יותר למשחק מסוג זה.
אני בדרך כלל לא אוהב להזכיר שחקנים שחסרים, כי בנבחרת יש את הנבחרים ביותר, אבל במקרה של נבחרת ישראל זה בולט שאין לנו אף שחקן כנף אמיתי בדמותם של ליאל עבדה ומנור סולומון, וגם חסרונו של דולב חזיזה היה מורגש וזאת משום שמי שמילאו אתמול את תפקידם היו גבי קניקובסקי ואוסקר גלוך - שזה ממש לא תפקידם לשחק באגפים. יש לנו אחד כזה מצוין וזה ענאן חלאיילי, שמשום מה אתמול לא היה בסגל -זה צועק לשמים שהוא חייב לפתוח נגד שווייץ.
ועכשיו באמת למשחק נגד שווייץ. מאחר שגם אם נפסיד וגם אם נצא בתיקו עדיין ישמר הסיכוי הקטן, צריך כבר להסתכל על המשחק נגד רומניה ביום שבת - 3 ימים אחרי המשחק נגד שווייץ. זה ראש-בראש אמיתי וזה התסריט הכי הגיוני - גם אם לא ניצחנו את שווייץ, נהיה חייבים לנצח את רומניה ואנדורה ולקוות שרומניה לא תנצח את שווייץ במחזור האחרון. במקרה הזה נעלה ליורו. אני ממש לא אוהב חישובים, וכמו שהנבחרת שיחקה עד עכשיו בקמפיין - לא מגיע לה לשחק ביורו. אבל כל עוד יש סיכוי, חייבים לעשות הכל ואני מאמין לעמרי גלזר, ערן זהבי ואלי דסה שבראיונות אחרי המשחק אמרו זאת.
אז נגד שווייץ בהחלט אפשר ללכת על שחקנים שלא אמורים לפתוח נגד רומניה, כשהמשמעות היא לתת מנוחה לשחקני ההרכב המיועדים לשחק נגד רומניה. וזה אומר לפתוח עם דניאל פרץ, אבישי כהן, רז שלמה, סתיו למקין, אופיר דוידזאדה, מוחמד אבו פאני, דן גלזר, רמזי ספורי, ענאן חלאיילי, שון וייסמן ודור תורג'מן. אם גם מההרכב הזה ייצא שחקן שהיה מצוין נגד שווייץ, אפשר בהחלט לתת לו לשחק גם נגד רומניה - אין הבדלים משמעותיים בין ההרכב הזה להרכב שפתח מול קוסובו ואיכזב מאוד.
אנחנו לא בתנאים אופטימליים, כל 3 ימים משחק נבחרת, זה היה קשה גם לקיליאן אמבפה הענק. יש כאן עצימות שלא ראינו אותה מעולם במשחקי נבחרות - תמיד מדובר בשני משחקים, הפעם בגלל המצב במדינה מדובר בארבעה וזה המון. המשמעות של משחקי נבחרת ישראל עדיין קיימת במדינה עם כל האכזבה מהמשחק נגד קוסובו, ואני יודע שהשחקנים לא נשברים ועדיין יתנו הכל. בינתיים, אנחנו עדיין סופרים לאחור את מונדיאל 1970 שזה הטורניר הגדול היחיד שנבחרת ישראל השתתפה בו. עדיין יש סיכוי ליורו 2024, אחרי 54 שנים, וגם עדיין יש עוד תקווה בלב שהכל בסוף יסתדר ובכל זאת נשמח את המדינה - דבר שהשחקנים כל כך רוצים. אז בהצלחה בעוד יומיים נגד שווייץ ואחרי עוד 3 ימים נגד רומניה ואחרי עוד 3 ימים נגד אנדורה. אל אל ישראל.
אגב, לגבי ציוני המשחק לצערי זה מאוד קל:
עמרי גלזר- 8
דור תורג'מן - 6
כל יתר השחקנים והמאמן אלון חזן - 3
