נבחרת ארגנטינה הודיעה אמש (שני) רשמי כי תקיים משחק ידידות מול אורוגוואי ב-19.11 באצטדיון בלומפילד. אממה, בדיוק באותו יום משחקות נבחרות ישראל השונות, הנבחרת הצעירה מול ספרד באצטדיון רמת גן והנבחרת הבוגרת מול צפון מקדוניה בחוץ. בשל כך, פנתה ההתאחדות לכדורגל לאופ"א ולפיפ"א והודיעה כי היא מתנגדת לקיום המשחק בתאריך הזה. האם הפנייה מוצדקת או שההזדמנות לראות את מסי בארץ הקודש קודמת לכל? קראו את שתי הדעות והצביעו: עם מי אתם מסכימים.
אבישי סלע, בעד: ההיגיון מחייב
יש אמירה ישנה לגבי ההתאחדות לכדורגל, שסוברת כי היא תעשה את הדבר הנכון - אחרי שניסתה את כל האופציות האחרות. בד"כ, למרות שמדובר בסוג של קלישאה, היא נכונה. אבל הפעם צריך להודות על האמת: הגם שהגוף הזה זוכה למעמד לא משהו בקרב קהל אוהדי הכדורגל (והרבה פעמים בצדק), ההחלטה שלו לעמוד לצידן של נבחרות ישראל, ולבקש את דחיית המשחק שאמור להיערך בארץ ב-19 לנובמבר בין ארגנטינה לאורוגוואי, המתנגש עם המשחק של הנבחרת בצפון מקדוניה ומשחקה של הנבחרת הצעירה בישראל מול ספרד היא מבורכת וחשובה.
אנחנו שמחים לקבל אורחים. תמיד. יעיד "משחק השלום" הערב בחיפה. בוודאי אורחים ברמתה של נבחרת על דוגמת אורוגוואי ושחקן על דוגמת ליונל מסי. אבל שלא נטעה: אוהד כדורגל ישראלי לא אמור להתלבט בין משחק ראווה, טוב ככל שיהיה, לבין משחק של הנבחרת המקומית. בכל העולם מבינים את זה: אף אחד הרי לא מתאר שוומבלי יארח משחק בין שתי קבוצות זרות ביום של משחק לנבחרת האנגלית, ואנחנו לא צריכים להיות שונים.
נבחרת ישראל סבלה ממשבר אמון קשה בשנים האחרונות עם הקהל. משבר שהגיע לשיאו, באופן סמלי, עם "תקרית הסרט" המפורסמת של ערן זהבי במשחק מול מקדוניה (אז עוד מקדוניה בלבד) בסמי עופר. סגירת מעגל יפה היא, שביום משחק מול אותה נבחרת (בשם שונה), נשב כולנו שוב ופשוט נצפה בה. כן, גם הפעם היא כנראה לא תגיע לטורניר גדול, אבל לפחות היא ראויה לאמון של כל אוהד, לתשעים הדקות האלה שבהם ישראלים רבים יישבו ויחזיקו אצבעות לחבורה של אנדי הרצוג. את הקצפת מחו"ל נשמח לקבל במועד אחר.
ועכשיו רק נשאר לעשות עוד תיקון אחד קטן: הנבחרת הצעירה לא יכולה לארח את ספרד באצטדיון ר"ג. יש הייפ סביב המשחק הזה: אנסו פאטי הצעיר והמוכשר יבוא עם לה רוחה לארץ, ונבחרת ברמתה של ספרד (גם ברמת הצעירות) היא תמיד מוקד יפה לעניין. הנה הצעה מקורית: מה דעתכם על "שניים במחיר אחד" - 19.11, ישראל נגד ספרד בבלומפילד; 20.11, באותו אצטדיון, ארגנטינה נגד אורוגוואי. פאטי, מסי וסוארס תמורת מחיר שלם. הזדמנות יפה לעשות קרנבל של כדורגל, במדינה שרעבה לכדורגל טוב. שווה להרים את הכפפה.
עושה רושם שנתקלנו במצב של עולם הפוך: ההתאחדות לכדורגל הולכת נגד הכדורגל, משרד התרבות והספורט נגד התרבות והספורט. כמה פעמים נופלת לאוהד הישראלי ההזדמנות לראות את גדולי הכדורגלנים בעולם? שמות כמו מסי, סוארס, קבאני, די מאריה, אגוארו ועוד רבים אחרים? כמה פעמים כבר יש לנו כדי לראות את הגיבורים, שאנחנו בד"כ צופים בהם בטלוויזיה, בשר ודם על הדשא של בלומפילד? לא פעמים רבות. ואיזה מסכנים האוהדים, שאוכלים את הלב...
ההתאחדות לכדורגל פשוט רוצה להעניש את הצופה הישראלי, לנסות ולהכריח אותנו לשבת ולראות את הנבחרת. בזמן שיש מספיק קהל לכולם: רוצים שהקהל יבוא למשחק של הנבחרת הצעירה? תנו כרטיס לילד + הורה, תזמינו מחלקות נוער, בתי ספר לכדורגל, לא יישאר מקום אחד פנוי במגרש. רוח של פחד נושבת אצל העסקנים, פחד לא ברור שפוגע בסופו של דבר בנו כאוהדים וכצופים.
בארגנטינה מביטים על כל זה בגיחוך: עד שכבר יש הזדמנות שבישראל יתקיים אחד ממשחקי הכדורגל המרתקים בעולם (עם יריבות שחוזרת עד למאה ה-19), והעסקנים כאן מתנגדים? שם, לא יודעים אם לצחוק או לבכות. ומכאן צריכה לצאת הקריאה: משוגעים, רדו מהגג. תנו לנו ליהנות מכדורגל טוב, ממשחק בלתי נשכח, מחגיגה של ספורט עם 30 אלף אוהדים בבלומפילד. תנו לנו לשמוח.
אז איפה אתם עומדים? הצביעו בסקר!
