נתחיל בשורה התחתונה: נבחרת ישראל הפסידה הערב (שלישי) 1:0 בצפון מקדוניה, וחתמה קמפיין מאכזב עם עוד הופעה אופיינית. הבחורים של אנדי הרצוג, שגרמו לנו להאמין עם הניצחון על אוסטריה, בסופו של דבר מסתכלת על הטבלה ורואה את המציאות: 11 נקודות בלבד מתוך 30, שלושה ניצחונות מתוך עשרה משחקים, 18 שערי חובה וכשהיא מקדימה רק את לטביה, הנבחרת החלשה בבית ז'.
הישראלים עלו הערב לסקופיה עם שתי מטרות: האחת היתה לסיים את הקמפיין עם רוח חיובית ובעיקר עם תחושה שיש במה להאמין. השנייה היתה לעזור לערן זהבי לסיים כמלך השערים של המוקדמות, כשלזכותו רשומים 11 שערים בלבד (אחד פחות ממי שסיים ככובש המצטיין, הארי קיין האנגלי).
זו היתה הופעה מאכזבת, ששיקפה היטב קמפיין מאכזב. ההגנה ספגה שער אחד (ויכולה היתה לספוג יותר), וההתקפה הוכיחה שהיא תלויה אך ורק בזהבי, ובאשר נבחרת יריבה מצליחה לבלום אותו בהצלחה, אין לנבחרת מי שיבקיע. גם כשהיא שיחקה עם ארבעה שחקנים בחלק הקדמי (דולב חזיזה ושון וייסמן עלו מהספסל במחצית השנייה), היא לא התקרבה יותר אל שערו של דימיטרייבסקי.
ואולי זה עוד ייגמר ביורו: במארס, נאסוף שוב את התקוות, כשהנבחרת תשחק במסגרת הפלייאוף. אבל עם כל הכבוד לנסים שאופ"א מנסה לסדר, כנראה שגם אלוהים לא עוזר, למי שלא עוזר לעצמו. אם מבודדים את לטביה, שהפסידה כמעט לכל הקבוצות בבית, ישראל ניצחה רק את אוסטריה (בהופעה גדולה אך חד פעמית). אי אפשר לעלות ככה, וגם אם יקרה הנס והכל יתחבר בשנה הבאה, הכדורגל הישראלי - ככל הנראה - זקוק לתיקון עמוק יותר.
