נבחרת ישראל נתנה לנו אמש (ראשון) הרבה מקום לאופטימיות עם ה-0:2 על אלבניה. זה היה ניצחון גדול ושונה מזה מול סקוטלנד בסמי עופר. הגענו אחרי שלושה ימי מנוחה באופן טבעי היינו פחות טריים ופגשנו בנבחרת טובה מהבריטים. האלבנים היו עדיפים בחלקים רבים של המשחק, אבל הגישה, המחויבות והרצון היו הדבר הראשון שבלט בדרך שבה השחקנים שלנו שיחקו.
מאוד לא פשוט לשחק באינטנסיביות הזו. מולנו הייתה נבחרת איכותית ששיחקה בקצב גבוה ודרשה מאיתנו מאמץ רב, אבל בשביל לנצח צריך גם לדעת לסבול ובחלק גדול מהמשחק השחקנים סבלו. המפתח במשחק הזה היה הקישור שלנו שבו בלטו מאוד שני שחקנים עם כושר גופני ויכולות פיסיות גבוהות: דור פרץ ובירם כיאל.
אצטדיון טרנר החליף אתמול את האדום בכחול. האווירה הייתה כרגיל נהדרת ונכון לעכשיו, אין לי ספק שזה האצטדיון המועדף על השחקנים. הוא מייצר אווירה פנטסטית והבונוס היה הניצחון על אלבניה כולל שני שערים בהם היו מעורבים שחקני הפועל באר שבע.
כמובן שהאיש הבולט ביותר היה אריאל הרוש. הכניסה שלו למשחק והדקה הספציפית שבה מנע שער בטוח ומנגד בישל שער נהדר ולא מקרי, הכניסה אותו בצורה פנטסית למשחק והעניקה לו ביטחון. יש לו חלק גדול מאוד בניצחון הזה. מלבד זאת, ב"ש, דרך המשחק הזה הרוויחה את שיר צדק. הוא נכנס טוב למשחק והיה בסדר גמור אחרי תקופה לא פשוטה מבחינתו.
הרגשתי בשלב מסוים שאנחנו צריכים במקום אחד החלוצים קשר כי זו הייתה שאלה של זמן עד שהאלבנים היו מאזנים את התוצאה, אבל החילוף של הרצוג משקף יותר את האמונה שלו שנגיע להזדמנות ונייצר שער. הכניסה של דיא סבע הוכיחה שהמאמן האוסטרי מאמין בו ובאיכויות שהוא מביא למשחק.
באופן עקרוני, קיבלנו אתמול עוד פנים לשיטת שלושת הבלמים, כאשר במשחק מול סקוטלנד טאלב טוואטחה ואלי דסה היו בסוג אחר של משחק שבו היו מאוד התקפיים, ונגד האלבנים התרכזו במשחק ההגנה. השיטה הזאת גמישה מאוד ובחלק גדול מהמשחק שיחקנו בקו של חמישה שחקנים. אני חושב שהשיטה הזאת מתאימה לנבחרת והרצוג מאמץ אותה בצורה מצוינת.
אני אוהב את הגישה של הרצוג. הוא הגיוני מאוד, מביא זווית ורוח חדשה לנבחרת ונכון לעכשיו זה נראה טוב מאוד. המבחן הגדול שלנו בעתיד יהיה שיפור תוצאות משחקי החוץ של הנבחרת. לאורך שנים ארוכות אנחנו מתקשים ובחודש הבא כבר יש משוכה מאתגרת: המשחק בגלזגו שיהיה אחר לגמרי, בקצב גבוה ובמזג אוויר שונה.
מואנס דאבור, שהיה מצוין במשחק הראשון, היה פחות טוב הפעם, אבל אני חושב שאין שחקן שלא ראוי למחמאות על הדרך שהנבחרת שיחקה בה כקבוצה. זו הייתה הופעה שהחזירה לנו את האמון בנבחרת ובעיקר בזכות המאמץ, הגישה והנחישות.
בסופו של דבר, מה שחשובה זו הדרך והמסלול צריך להיות משולב: מצד אחד פיתוח מקומי, כדי שבעוד כמה שנים יהיה פה כדורגל טוב יותר, מה שיהיה באחריותו של ווילי רוטנשטיינר. מהצד השני, שיפור נקודתי של התוצאות של הנבחרת, ונכון לעכשיו זה נראה די טוב.
למען האמת, ליגת האומות הוא מפעל שנותן לנו שיקוף אמיתי של המציאות. אנחנו משחקים מול נבחרות בדרג שלנו, במקום לשחק סתם במשחקי ידידות. אלו משחקים מאתגרים שבקצה יש גם בונוס: העפלה לדרג ב' והתקדמות לשחק מול נבחרות חזקות יותר וכמובן הזדמנות להגיע ישירות ליורו.
לסיום, ברכות ליו"ר ההתאחדות הנכנס שינו זוארץ, שפתח עם שלושה ניצחונות רצופים: שניים של הבוגרים ואחד של הצעירה 1:3 על אירנלד. בואו נקווה שזה סימן לבאות. וגם: כל הכבוד על הטקס שנערך לאליניב ברדה. זה כיבד אותו ואת הנבחרת. אל אל ישראל.
