לפני שמונה שנים, לואי טאהא שיחק במגרשי החול בליגה ב' בהפועל עראבה. באותם רגעים הוא לא באמת חשב שיבוא יום וישחק באלופה המדינה. המטרה היתה ללמוד ולא סתם לימודים. טאהא נרשם ללימודי רפואה בירדן כדי להגשים את חלומו הגדול להיות רופא כמו אחוז לא מבוטל מהצעירים ביישוב בו התגורר. אביו, עבד טאהא, אמר לו: "יהיה לך עוד הרבה זמן בחיים ללמוד. לך תהנה, תשחק כדורגל ותראה אם זה יוביל אותך קדימה. תן עוד שנה אחת ואם לא תצליח אז תעשה מה שאתה רוצה".
בצעירותו טאהא היה בכלל חלוץ, בנוער שיחק בבני סכנין ואחר כך טייל בליגות נמוכות בקבוצות כמו מעלות תרשיחא ואחווה עראבה. מומי זפרן לא החזיק ממנו אבל אחרי שהמאמן פוטר ואייל לחמן מונה במקומו, הוא החליט להסיט את טאהא לעמדת הבלם, שינוי שעשה לו רק טוב. אחרי חצי עונה מוצלחת הוא עבר לאשדוד אבל שוב חווה קושי. ג'ון גרגורי לא ספר אותו, ומשם נדד להפועל כפ"ס ומכבי אום אל פאחם.
לפני קצת יותר מחמש שנים הגיעה הפריצה הגדולה. תומר קשטן נתן לו את המפתחות בהפועל רעננה ובליגה לאומית הוא הפך לפקטור משמעותי בעלייה של הקבוצה לליגת העל. המאמן מנחם קורצקי האמין בו לאורך כל הדרך. רק פציעה קשה במפשעה עצרה לו את ההתקדמות אבל הבלם הגבוה והמהיר לא ויתר. באחד המשחקים נגד הפועל ב"ש, ויליאם סוארז נפצע ובב"ש התרשמו מאוד מטאהא והחליטו להחתימו. הפציעה של מיגל ויטור, השילוב עם עם חאתם עבד אלחמיד, המהירות, משחק הרגל שהשתפר והווינריות שלו, הפכו את טאהא לשחקן משמעותי מאוד, כזה שקיבל הזדמנות בנבחרת ישראל במשחק מול רומניה.
"לא תיארתי לעצמי שבכזאת מהירות אהיה שחקן נבחרת ישראל והקריירה שלי תתקדם כל כך טוב אבל תמיד סמכתי על עצמי", אומר טאהא בראיון לערוץ הספורט, "עברתי הרבה משברים בקריירה ששחקנים אחרים היו תולים את הנעליים ואומרים די, אבל אותי זה חישל. ברעננה הייתי שחקן הרכב קבוע, באליפות השנייה והשלישית בב"ש כבר הייתי ממש באנקר, ובגלל זה הגעתי גם לנבחרת".
אתה רשום על הספרינט הכי מהיר בכדורגל הישראלי העונה, 34.5 ק"מ.
"שברתי את השיא של עצמי. זה מהירות שלא תיארתי לעצמי שאגיע, אבל זו תוצאה של עבודה קשה ווינריות. אף פעם לא נתנו לי סיכוי. לא אנשים בתקשורת, לא מאמנים רבים שהיו לי. לא היה לי קל, אבל סבלנות ואופי הובילו אותי".
אבל היה רגע שחשבת ללמוד רפואה בכלל.
"יש לי בגרות מלאה. הייתי מצטיין בבית ספר. לא פראייר. בהתחלה לא הלך לי בכדורגל והחלטתי עם חברים שלי להירשם ללימודי רפואה בבית ספר אמריקאי בירדן. חצי שנה לפני הנסיעה, השיחה עם אבא שלי שינתה הכל".
בסוף העונה אתה מסיים חוזה בב"ש. יש להם אופציה, אבל בינתיים לא סגרתם לעוד עונה.
"אני מאמין שהכל יסתדר. ב"ש זה המקום הכי טוב בשבילי ואני לא מתכוון לוותר על זה בקלות. הם יודעים מה יש להם בידיים, איזה שחקן אני ואיזה בן אדם אני מעל הכל והם מעריכים אותי. האהבה שלי לעיר והחיבור עם הקהילה זה לא משהו שקונים בכסף".
נכון, אבל מיגל ויטור אוטוטו חוזר.
"לפני שלוש שנים אמרתי לאלונה ברקת שתביא גם את סרחיו ראמוס ואני מייעץ לה להחתים אותו גם עכשיו. זה לא מדאיג אותי. אם כל הכבוד לכולם, ויש לי המון כבוד לשחקנים האחרים, עם עובדות אין מה להתווכח. נתונים כמו שלי ושל חאתם עבד אלחמיד אין בליגה היום. מי שרואה מספרים וסטטיסטיקות וקורא GPS רואה את הנתונים. משקיעים בתוכנות האלה מיליונים אז רואים הכל. אני מוכן לפרוש גם בהפועל ב"ש".
ספר על התחושות כשקיבלת לראשונה את הזימון למדים הלאומיים?
"במשפחה שלי וביישוב השתגעו. רק אני ועבד רבאח הגענו מעראבה לליגת העל. אני מעריך כל דקה אפשרית שנותנים לי כדי להיות בנבחרת ישראל. עליתי בסולם לאט לאט כמו שצריך. אין לי ספק שמה שאני עשיתי ייתן מוטיבציה לשחקנים במגזר ואני נוהג לדבר איתם על זה, וגם עם שחקנים צעירים בב"ש. אם אני הגעתי מליגה ב' ממעלות תרשיחא ששיחקנו נגד כאוכב למשחקים בליגת אלופות, לזכייה בתארים אליפות גביעים, הופעות בנבחרת, אז כולם יכולים לחלום ולהגיע".
אפרופו חלומות, תיקו מול סקוטלנד זה החלום שלנו?
"אנחנו שחקנים מקצוענים וכל אחד יודע את העבודה שלו במאה אחוז שלו. נבוא עם מוטיבציה, ביטחון ואמונה ונעשה תוצאה טובה. לא יהיה קל אבל אני מאמין בסגל ובשחקנים".
היית אצל אלישע לוי ולא שיחקת. מה הביא איתו אנדי הרצוג?
"יש שינוי מהתקופה של אלישע. ההתנהגות והנהלים זה מקצוענות גדולה יותר. אנחנו מגובשים ואין הרגשה שלא נעשה את העבודה כמו שצריך. יש פה כישרון מאוד גדול בסגל".
אתה בוודאי מצפה לשחק נגד סקוטלנד.
" אני מקווה לשחק ומאמין שמגיע לי, אבל אם יקראו לי 90 דקות או דקה אני שם. כל דקה זו ברכה. אני מבטיח לך שאני לא מהשחקנים שיעשה פוזות ואכעס בגלל דקות משחק. זה שאני בסגל כבר אומר משהו".
המון שחקנים מהמגזר מובילים את הכדורגל הישראלי היום, דבר שלא היה פעם.
"יש יותר שחקנים שבאמת מגיעים לרמות הכי גבוהות וזה בעיקר בגלל המודעות של ההורים שיותר תומכים בילדים ומשקיעים בהם. המגזר התפתח, הורים לא תמכו והיום תומכים. יש יותר ילדים מוכשרים ותוך כמה שנים כולם יראו שכמות השחקנים מהמגזר בנבחרות יהיה פי שניים".
