ההופעה של נבחרת ישראל מול ליכטנשטיין הייתה לא פחות ממביכה. משחק כל כך גרוע של ישראל, במיוחד במחצית השניה, לא זכור לי כבר תקופה ארוכה. מדובר באחת המחצית הכי מביכות שאני זוכר מהנבחרת שלנו, בטח כשהיא משחקת בבית נגד יריבה כל כך חלשה ונחותה כמו ליכטנשטיין.
אני לא חושב שיהיה נכון לקבוע שהשחקנים שלנו עלו זחוחים או יהירים, כי המחצית הראשונה דווקא נראיתה לא רע מבחינתנו. אמנם לא ראינו תצוגת שיא מהנבחרת, אבל היא שיחקה כדורגל יעיל ואפקטיבי וניצלה את ההזדמנויות שלה. גם בפתיחת המחצית השניה פגענו בקורה ויכולנו לכבוש שערים נוספים, אבל במקום זאת ספגנו ברשלנות.
צריך להודות - ליכטנשטיין הגיעה למספר הזדמנויות נוספות מלבד השער שהיא כבשה. בכלל, המשחק התהפך לחלוטין אחרי שהם הצליחו לצמק את התוצאה. הנבחרת הפכה להיות מאוד לחוצה, כאילו דוממה מנוע, שיחקה באיטיות, הייתה מסורבלת להחריד, נראיתה מאוד אנמית בחלק הקדמי ולא היה רחוק בכלל שנספוג גם את שער השיוויון.
עמרי בן הרוש לא נראה טוב בהגנה ואני חושב שההצבה שלו על חשבון אופיר דוידאזדה הייתה טעות. אלישע, אם אתה רוצה לשחק עם שני מגנים מהירים ואפקטיביים מול יריבה חלשה אתה חייב לשחק עם אופיר דוידאזדה, שהוא בעל אוריינטציה הרבה יותר התקפית.
בן הרוש לא היה במשחק טוב, לא בהתקפה ובטח לא בהגנה, כשהשער שספגנו נוצר מטעות שלו. העמידה שלו הייתה רעה והוא בכלל לא היה ממוקם איפה שהוא היה צריך להיות. הכדור עבר אותו כשהוא בכלל לא היה בעמדה שלו ולכן גם ספגנו. חשוב לציין שגם אלי דסה לא הרשים והיה חלש בעיקר במחצית השניה.
הסיבה לחולשה הנוראית במחצית השניה שלנו היא היעלמות של כל שחקני המפתח. איפה ערן זהבי? איפה טל בן חיים? איפה מאור בוזגלו? אני לא רוצה לזלזל חלילה באף יריבה, אבל מול מי שיחקנו? היינו חייבים ללחוץ עליהם ולשלוט במשחק הרבה יותר. אני לא מבין איך לא לחצנו מהשניה הראשונה ולא כתשנו אותם. אם היינו מנצחים באותה תוצאה אבל נראים אחרת, לא הייתי יוצא בביקורת כזו כי עשינו את שלנו בסופו של דבר. אפשר גם לספוג שער מקרי, אבל תוצאה כזו בשילוב יכולת כל כך חלשה מול יריבה מאוד נחותה צריכה להדליק נורת אזהרה אדומה בוהקת לאלישע לוי.
מה שעוד לא אהבתי במשחק זה את החילופים של אלישע לוי, "חילופים מהבית". המאמן רצה לשלב את השחקנים שהעלה מהספסל (עומר אצילי, רועי קהת ומואנס דאבור) בכל מצב, ויהי מה. הוא לא באמת ניסה לשנות את המשחק באמצעות החילופים, אלא פשוט ביצע אותם. אף חילוף של אלישע לוי לא הועיל ואלו שנכנסו כלל לא השפיעו על המשחק בשום צורה. אמנם להכניס את אצילי על חשבון בוזגלו היה מהלך נכון, אבל שום דבר לא יצא מזה. ודאבור? להציב אותו באגף זה פשוט לא נכון.
ואיך אפשר בלי ערן זהבי. מה שמאוד ברור מהיכולת שלו לאחרונה זה שהוא איבד לחלוטין את כל הביטחון שהיה לו ואין ספק שהביקורת מחלחלת פנימה, גם אם הוא לא יודה בזה. יאמר לזכותו שהוא דווקא לא ניסה לקחת את המשחק אליו בכוח, לא הכריח את הנבחרת לשחק עליו או עבורו ולא ניסה להבקיע בכוח, אבל הוא איבד את הביטחון. התפוקה שלו בליגה הסינית היא דווקא טובה, אבל בנבחרת זה שוב לא עבד.
ואם כבר זהבי, אני חושב שהמתקפה הגדולה שלו כנגד התקשורת אחרי המשחק היא שגיאה קשה שלו. מהלך מאוד לא נכון מצד זהבי, שהיה צריך להגיב בהרבה יותר איפוק ובצורה מתונה. הוא חייב ללמוד לקבל ביקורת. אנשים נהנים לפרגן לו כשהוא טוב, אז כשהוא משחק רע הוא לא חסין מביקורות, בדיוק כמו ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, שסופגים אש כשהם לא טובים. אני חושב שהתגובה החריפה שלו משדרת עוד יותר לחץ ועושה לו רק רע.
נכון, אני חלק מהתקשורת, אבל לא בגלל זה ההחלטה שלו להגיב בצורה כזו חריפה היא טעות. אני חושב שאדם נמדד לפי כוסו, כיסו וכעסו וברגעים קשים אתה חייב לדעת לשלוט בעצמך, להגיב בפרופורציה ולקבל ביקורת. ככל שהוא יהיה שחקן גדול יותר, כך הציפיות ממנו יהיו גדולות יותר. אני חושב שמגיעות לו לא מעט מחמאות אחרי המשחק כי הוא באמת לא כפה את עצמו על הנבחרת, אבל הוא חייב ללמוד לחיות עם הביקורת ולקבל אותה, במיוחד כשהוא קפטן הנבחרת. בתור קפטן אתה חייב לדעת לומר את הדברים בצורה יותר מתונה ושקולה.
נקודת האור הכמעט בודדת של ישראל היא שוב תומר חמד. מבחינת ניצול מצבים, החלוץ היה פשוט מעולה. הוא הבקיע פעמיים בצורה יפה ואם היה מפרגן קצת יותר במחצית השניה, הוא היה יכול לסיים את המשחק עם מספר בישולים לחברים שלו, אבל בסך הכל מגיע לו ציון מצויין על ההופעות שלו בשני המשחקים מול מקדוניה וליכטנשטיין.
בסופו של דבר, בנבחרת יכולים להגיד שהם מרוצים שצברנו 6 נקודות בשני המשחקים האחרונים, אבל אוי ואבוי לנו אם לא היינו מנצחים את ליכטנשטיין. שני המשחקים נגדם הם צמד מפגשים שאסור לנו בכלל לספור אותם, אלו משחקים שחייבים להוציא מהם 6 נקודות בטוחות והפרש שערים גבוה, בבית ובחוץ. הביקורת על הנבחרת מול מקדוניה, למשל, הייתה מוצדקת, אבל צריך לזכור ששיחקנו בחוץ ובסופו של דבר השגנו ניצחון יקר, כך שהתוצאה הייתה טובה.
מקדוניה עלתה עלינו בכל פרמטר ובכל זאת ניצחנו. מול ליכטנשטיין? הניצחון הוא לא נושא לדיון בכלל, זה משחק שחייב להיגמר לפחות 0:4 וביכולת משכנעת, בטח בבית. מאור בוזגלו אמר שהנבחרת הקטנות צימצמו את הפערים בכדורגל העולמי בשנים האחרונות. זה נכון מאור, הבעיה היא שאנחנו דורכים במקום והנבחרות הקטנות מתקרבות אלינו בצעדי ענק.
