באופן אירוני למדי, ההתאחדות לכדורגל מזכירה לי קוסם. כמו שהארי הודיני נעל את עצמו בתוך קופסא, ובעזרת זריזות ידיים וכוח מחשבה הצליח לצאת - כך, הצליחה ההתאחדות, במצב שבו לא היתה להם באמת אופציה רעה: האפשרות למנות את אייל ברקוביץ' ירדה מהפרק, כבר כמעט נוצרה תודעה כוללת שיוסי אבוקסיס יהיה המועמד - ואוהדי הנבחרת קיבלו, גם אם לא בהתאהבות גדולה, שזו האופציה הטובה ביותר כאשר בכר לא על הרדאר.
ודווקא כשהכל היה מוכן, במטה קסם, הצליח הארגון להשתחרר מהכבלים, לקבל את ההחלטה הגרועה ביותר האפשרית. לקחת מנהל מקצועי, ללא רקורד משמעותי כמאמן, בתוספת אדם שאימן מעט מאוד קבוצות בוגרים בחייו. נמצאו שני האנשים שיובילו את העתיד של נבחרת ישראל: ווילי רוטנשטיינר ואלון חזן. טה דה!
כל הטיעונים המקצועיים, והדיבורים הגבוהים על "סיעור מוחות" - נכנעו לעובדה הפשוטה: שניהם כבר היו על ה"פיירול", אז שניהם יעמדו על הקווים. והמחשבה המקצועית? הרצון לקדם? לבנות נבחרת? העקרונות? כולם הלכו לפח, לטובת המינוי הנוח, המשתלם פוליטית, זה שלא מעליב אף אחד ומאפשר לנבחרת ללכת עם ולהרגיש בלי (או להפך). המנהל המקצועי רצה, אז הוא קיבל - והוספנו לו עוד מישהו, כדי שנוכל להגיד שמינינו "מאמן ישראלי". ישראבלוף קלאסי.
אפשר להגיד הרבה דברים על אייל ברקוביץ' (את רובם אמרתי בעצמי), אבל בדבר אחד הוא צדק: ועדת האיתור המהוללת (ושלא יהיה ספק - ישבו בה, ועדיין יושבים, אנשים ראויים עם רקורד מרשים במשחק) פשטה את הרגל. מתוך כל הישיבות העמוקות, שבה היה אמורה לצאת בשורה ארוכת טווח לכדורגל הישראלי, בעזרת המינוי לשפיץ ולתפקיד הבכיר, בא לאוויר העולם מינוי תמוה, שברור שלא התקבל במחשבה עמוקה (למרות הודעת ההתאחדות), אלא בצורה הרבה יותר פשוטה: הבוס ביקש, הבוס קיבל, בהצלחה לכולנו.
מה שנוצר מתוך מחשבה על ניהול תקין ומסודר, מה שאמור היה לייצר החלטה משותפת של מספר מוחות כדורגל ישראליים, בסופו של דבר הביא מינוי שכמו הונדס בצורה מושלמת ע"י ההתאחדות. השקל מתחת לפנס, האנשים שכבר במערכת, בלי לחשוב על דרך או על ניסיון לבנות נבחרת לשנים הבאות. היינו צריכים לסתום חור, אז סתמנו. ועכשיו שוב נתפלל שערן זהבי יציל אותנו על הדשא.
ככה לא נראית החלטה שמשרתת את עתיד הכדורגל הישראלי. ככה לא נראה מינוי שיחזיק מעמד לאורך זמן. רוטנשטיינר וחזן (עם כל הכבוד לקריירה המרשימה של שניהם) אינם מאמנים ברמה של נבחרת לאומית, הם לא האנשים שיכולים לבנות את הנבחרת שתשחק במוקדמות המונדיאל הבא או היורו הבא, פשוט כי הם לא יהיו פה. אחרי שהחור לקמפיין הקרוב יסתיים, והשניים (ככל הנראה, בגלל נסיבות שלא קשורות אליהן) לא יצליחו, הדיון הרי יתחיל שוב מחדש, וכולנו נחזור בדיוק אל נקודת ההתחלה.
אז תעשו לנו טובה: בפעם הבאה, כשאתם ניגשים למינוי המאמן הלאומי, עזבו את הוועדה. אנחנו לא צריכים את הפוטו אופים, את המחשבה על מי ימונה, את הדיון התקשורתי בענף במי בפנים ומי בחוץ - או את האשליה שמישהו שם הולך לדון על כדורגל. אם מיניתם כבר מנהל מקצועי, תנו לו לקבל את ההחלטה על מינוי המאמן. אם הוא לא מקבל את ההחלטה, הרי שתוכן התפקיד שלו חלול. אם הוועדה הולכת להוציא מתוכה מינוי שההתאחדות יכולה היתה לייצר בעצמה, נדמה לי שאפשר לוותר על התענוג.
הרצוג הצליח לייצר נבחרת שנראית טוב יותר מהמדינה שלה. פרנסי ההתאחדות ו-ועדת האיתור הצליחו להביא לעולם נבחרת שנראית בדיוק כמוהה. ואם רצינו שהכדורגל ישמש אסקפיזם בריא, קיבלנו מצב שבו שוב הוכח שהכדורגל הוא המראה - השבורה - של החברה אותה הוא מייצג.