זהו, הכל מוכן לקראת הצעד הראשון בעידן החדש של נבחרת ישראל תחת אנדראס הרצוג. אחרי יומיים וחצי אותם בילו רוב הזמן סגורים תחת אבטחה בבית המלון באלבניה, הגיע הזמן לפרק את כל האנרגיות על הדשא מול היריבה הראשונה בליגת האומות, אלבניה, ויש קרקע פורייה לכך. מנהל טכני- יש, מאמן חדש- יש, יריבה שנחלשה לאחרונה עם כוכבים פצועים- יש, מאמן יריב בלחץ מאיבוד תפקידו- יש ואפילו אוהדים מקומיים שמזלזלים בנבחרת ומכניסים את השחקנים לדרייב- יש. כל הגורמים בנבחרת יודעים היטב שהתוצאה במשחק היום (שישי( חשובה מאוד כי אין שני לרושם ראשוני.
אל תתנו לחיוך להטעות אתכם
אחרי היכרות ראשונית עם ווילי רוטנשטיינר אפשר להבין מדוע הפורום המקצועי של ההתאחדות לכדורגל בחר בו לתפקיד המנהל הטכני של נבחרות ישראל. רק לפי לחיצת היד החזקה ניתן להבין שעומד מולך בן אדם מלא ביטחון. גם בשיחת חולין קצרה בשדה התעופה רוטנשטיינר נתן את התחושה שאני נמצאת בהרצאה פרטית- רהוט, כריזמטי ועם חיוך תמידי, אבל רוטנשטיינר, ותסלחו לי על הביטוי, הוא לא פראייר. "רותם, נראה לי שצילמת מספיק, הגיע הזמן להוריד את המצלמה ולתת שקט לשחקנים שלי" - כך דרש ממני בכניסה למטוס.
אם דובר רבות על האבטחה המוגברת סביב הנבחרת כאן באלבניה, אז האיש ששומר עליה יותר חזק מכל שוטר או איש שב"כ הוא ווילי רוטנשטיינר. הוא האיש הדומיננטי ביותר בנבחרת, מעורב בהכל, לטוב ולרע. כך למשל היה חשוב לו לדבר בשדה התעופה עם שרן ייני ומחמוד קנדיל שהצטרפו באיחור לסגל הנבחרת, כי מבחינתו הוא חייב לגעת בכל השחקנים.
גם מבחינת התקשורת, הכל עובר דרכו. כל ראיון חייב לעבור קודם כל אישור שלו ונדמה שהאנשים שאחראים על כך אפילו קצת בלחץ ממנו. "הוא איש לא פשוט שרוצה לדעת כל פרט, אבל בזה הוא מאמין וזו הדרך שלו", אמר לי אחד מהם. כאמור מעורב, אולי אפילו מעורב מדי. באימון המסכם המנהל האוסטרי אמנם ניסה להסתיר את מעורבתו כשבחר לא להיות על הדשא בזמן שהותר לתקשורת להיות שם, אבל עם העזיבה שלנו את הדשא, הוא הופיע ומיד החל לעבוד. גם השחקנים מעידים שרוטנשטיינר שולט בהכל ביד רמה. "הוא מדבר איתנו באימונים על הדשא, עורך אסיפות ושיחות אישיות, נמצא בכל מקום", סיפר אחד מהם. התהייה שעולה היא האם יצליח לבחון את הכדורגל שלנו בפרספטיקבה יותר רחבה אם הוא מעורב כך בכל הפרטים הקטנים? רק הזמן יגיד.
כוכב כשחקן, צנוע כמאמן
אולי זו ההיסטוריה שלו מול נבחרת ישראל, אולי זה הצל של רוטנשטיינר ואולי זו פשוט האישיות שלו כמאמן ראשי, אבל הרושם שקיבלתי מאנדי הרצוג הוא כזה שבא להוביל בשקט. כזה שמוכן ללמוד מהסובבים אותו ולא מתבייש בכך. באימונים המאמן האוסטרי מרבה להתייעץ עם עוזרו אלון חזן ועם שאר אנשי הצוות המקצועי, מול התקשורת הוא לא מסתיר את ההתרגשות שלו לקראת האתגר הכי גדול שלו כמאמן וגם שפת הגוף, בניגוד לרוטנשטיינר, משדרת משהו הרבה יותר צנוע.
הרצוג המאמן הוא סוג של "אלטר אגו" מכוכב הכדורגל שהיה כשחקן, אבל דווקא העובדה שהיה שחקן גדול עוזרת לשחקנים להתחבר אליו. "הרצוג, בניגוד לאלי גוטמן ואלישע לוי מסתפק באסיפות מקצועיות קצרות, ממוקדות, פחות דיבורים. מאפשר המון מנוחה, בקיצור הוא מבין מה אנחנו אוהבים, פחות בלבולי מוח יותר תכלס", אמר אחד השחקנים. הערב החיבור הזה ייבחן לראשונה מול אלבניה בניסיון הראשון של הרצוג לאחות את הפצע שהשאיר לנו אז ב-2001.
אותה גברת גם בלי הסרט
ערן זהבי הוא כוכב, אי אפשר להתעלם מזה. גם לא כאן באלבניה. הקשר/חלוץ טעה ובגדול עם זריקת סרט הקפטן, אבל זה ממש לא מונע ממנו להיות הדמות הדומיננטית ביותר בקרב שחקני הנבחרת. זה פשוט מי שהוא: כשערן מדבר כולם מקשיבים. כך למשל, בטיסה לאלבניה, ברגע שהחל בשיחה מעניינת עם ניסו קפילוטו, תוך דקות התאספו סביבו חמישה שחקנים נוספים שרצו להקשיב כמו ילדים שמתאספים סביב הילד הכי מקובל בכיתה.
גם באימון, בתרגולים הכי פשוטים, במודע או שלא במודע, ערן תמיד במרכז, תמיד בולט. יכול להיות שגם ההשוואה בינו לבין הקפטן החדש, ביברס נאתכו, תורמת לעניין הזה. ממה שראיתי ביומיים האחרונים, נאתכו הוא טיפוס הרבה יותר מופנם שפשוט בא לעבוד. "המנהיג השקט" שהוא מבליט עוד יותר את הדומינטטיות של זהבי. העניין הוא שהקפטן לשעבר יודע שהוא כוכב, יותר מדי במודעות, היחיד שנשאר עם משקפי השמש על העיניים בשדה התעופה, שומר על דיסטנס, באימון זורק מבטים למצלמות כי הוא יודע שכל העדשות מופנות אליו, תמיד בתפקיד. ברור שההתעסקות המתמדת בו מצד התקשורת גורמת לו להיות כזה, אבל לדעתי זהבי צריך להרשות לעצמו להיות קצת יותר משוחרר, קצת יותר "Down to Earth" ואולי זה מה שיעזור לו גם להתשחרר על הדשא במדי הנבחרת.
דם חדש
מלבד הפרצופים החדשים הרבים במעטפת של הנבחרת, גם השחקנים היחסית חדשים במדים הלאומיים תורמים מהותית לאנרגיה החדשה. למנור סולומון, אעיד חבשי, ניסו קפילוטו, מקסים פלקושצ'נקו, דור פרץ ודן גלזר פשוט אין עדיין את המניירות של כוכבי כדורגל, לא על הדשא או מחוצה לו.
כמתבוננת מהצד, אפשר להבחין בהתרגשות שלהם להיות במעמד הזה, בללבוש את המדים הלאומיים ובעיקר בניסיון להרשים את המאמן החדש כדי שיבין שהם אלו שצריכים להוביל את הנבחרת בעתיד. הספיקה לי רבע שעה באימון כדי להבין את רמת המוטיבציה שלהם: עובדים קשה, רצים בלי הפסקה בלי יותר מדי דיבורים. "השחקנים החדשים גורמים לכולם להעלות את הרמה והאינטסיביות", אמר לי אחד מאנשי הנבחרת. כיף לראות את התמימות הזו מהצד, את הרעב. חלקם יקבלו כבר הערב את ההזדמנות ועכשיו חובת ההוכחה עליהם.
