אז אחרי פתיחת המשחק הנוראית נגד ההונגרים החזקים, ישראל נשארה בבודפשט - והפעם, פגשה את בלארוס (במה שהוגדר על הנייר כמשחק חוץ, בגלל המלחמה באוקראינה), והיתה עדיפה עליה בכמה דרגות. הסגל המשני ששיחק הערב ניצל את הצ'אנס שלו - והצליח, אולי, גם להשתחל לתכניות של בן שמעון לקמפיין ליגת האומות הקרוב.
ובהתאם לשבועות, שידוע כ"חג הביכורים" - קיבלנו לא מעט שערי בכורה. גיא מלמד, רמזי ספורי וגם מוחמד כנעאן התכבדו בגולים ראשונים במדים הלאומיים - כל אחד מהם היה יפה בדרכו. השער הרביעי במשחק הובקע מהראש של רז שלמה, שהיה היחיד שפתח בהרכב עם שער בנבחרת - והכפיל את הכמות.
חוץ מזה, השם הבולט היה ספורי - שעבר עונה הפכפכה, עם העזיבה הפתאומית של באר שבע והבלגן בקבוצתו אנטליספור; הוא לפחות חתם את העונה הזאת עם הצגה על הדשא של בודפשט, עם מעורבות בכל שלושת השערים הראשונים (החל במהלך של הראשון, כבש את השני בצורה יפהפיה ובישל את השלישי מכדור הקרן). אם יש משהו לקחת מהמשחק הזה, הרי שזו היכולת של הילד מיפו.
שחקן נוסף שהצליח להרשים, גם שיחק מעט דקות יחסית, היה חמודי כנעאן. המחצית השנייה היתה באנרגיות נמוכות מצד הנבחרת, אבל הקשר של מ.ס. אשדוד העיר אותה - וגם כבש, ככל הנראה, את השער היפה במשחק, תוצרת שיתוף הפעולה שלו עם מחליף אחר - וזהו גדי קינדה. כנעאן, שהשנה סבל מפציעה קשה, הראה מעט ממה שהוא שווה - וגם הוא, כנראה, ייספר מעכשיו חזק מאוד.
ובכל זאת, מידה של זהירות מתבקשת. הנבחרת שראינו הערב שיחקה בסגל מאוד משני, רחוקה מאוד מזו שתשחק בליגת האומות בחודש ספטמבר - ובוודאי שהיריבה רחוקה מלהיות דומה לבלגיה, שתתמודד נגד ישראל בפתיחת הקמפיין החדש. ובכל זאת, נהנינו מהערב מהנבחרת שלנו, כמה שחקנים הוכיחו שמקומם ראוי, וסוף סוף הנבחרת סיפקה קצת כיף. במציאות הישראלית של 2024, זה לא מעט.
חג שמח.
