אופיר מרציאנו עבר לא מעט רגעים קשים בקריירה, ומכולם הוא הצליח לקום, להתאושש ולהשתיק את המבקרים. אחרי ההפסד 4:1 לספרד בחיחון, לא מעט בגללו, כבר דרשו את ראשו, אמרו שהוא לא מתאים לנבחרת. אלישע לוי הקשיב, מרציאנו יצא מהשער, אבל מהר מאוד חזר דרך הדלת הקדמית.
גם לפני הקמפיין הזה, אם לא יוסי בניון ואלון חזן, סביר להניח שמרציאנו היה רואה את משחקי הידידות במרץ האחרון מול רומניה וגרמניה מהספסל, במקרה הטוב. מרקו בלבול לא רצה אותו, אבל בניון הודיע, ובצדק, שדניאל פרץ יישאר עם הנבחרת הצעירה. מרציאנו שיחק נהדר נגד גרמניה ורומניה ובניון קיבל מחמאות על ההחלטה להמשיך איתו בשער.
ואז הגיעה הטעות החמורה מול איסלנד, שעלתה בספיגה. אחרי כמה הצלות הירואיות שהשאירו אותנו בתמונה בסמי עופר, מרציאנו שגה. כמו אז בחיחון, גם הפעם הוא מיהר למיקרופונים ולקח אחריות. בניגוד לאחרים שהיו בורחים מראיונות, הוא לא פוחד.
גם כשהמאמן שלו בהולנד ביקר אותו, הוא ידע לומר את שלו בארבע עיניים ולהמשיך לעבוד קשה. אחרי שהעלה את פיינורד לגמר הקונפרנס ליג תוך תצוגות טובות, הוא שוב קיבל סטירה לפנים כשהורד לספסל במשחק הגמר נגד מוריניו ורומא, משחק בו ההולנדים הפסידו.
"זה נחמד להיות פה פעם שנייה בתוך שבועיים. פעם שעברה פחות הלך כי לא ניצחנו אבל אני מקווה שעכשיו ננצח" אומר מרציאנו בראיון בלעדי לערוץ הספורט, "האצטדיון מזכיר את טרנר אבל יותר גדול. אצטדיון מיוחד. היתה לי פה חוויה מדהימה לשחק בגמר אירופאי. זו אווירה בלתי רגילה, בטח כשחצי מהאצטדיון היה הקהל של פיינורד".
מרציאנו מחזיק בחוזה לעוד עונה בהולנד, אבל ברור גם לו שלא בונים עליו. קבוצות בפולין עוקבות ומבחינתו זו אופציה. חזרה לארץ לא על הפרק, אבל הוא שב ומדגיש שיש לו חוזה בהולנד וכל עוד לא נאמר לו אחרת, הוא ממשיך גם בעונה הבאה. "כבר שנים שלא נותנים לו סיכוי ואומרים 'הנה, הוא חוזר לישראל' ואופיר רק הולך ומראה מאיזה חומר הוא קורץ", אומרים בנבחרת.
כל מי שהתאמן תחת מאמן השוערים הקודם שהביא ווילי רוטנשטיינר, מספר כי קלאוס לינדנברגר לא שיפר את הרמה. היום נמצא בנבחרת מאמן שוערים מנוסה, איתי זילפה, שעבד באשדוד ובנבחרת הצעירה ולאורך השנים מקדם שוערים צעירים לקדמת הבמה. יואב ג'רפי, רועי משפתי וגם אופיר מרציאנו מעריצים אותו.
בסוף המשחק מול איסלנד, זילפה לא היה צריך לדבר עם מרציאנו. שניהם מכירים כל כך טוב ורק מלהסתכל בעיניים הוא הבין לבד. בימים האחרונים, בארץ וגם באלבניה, השניים מדברים לא מעט. מנתחים סיטואציות, עוברים על בועטי החופשיות והפנדלים של האלבנים לכל מקרה שלא יבוא.
מרציאנו כבר לא ילד. בן 32 וחצי, נשוי ואב לשני בנים. התמיכה מאשתו שלי נותנת לו שקט וכוח להמשיך לשחק מחוץ לישראל. המשחק מול אלבניה הוא עוד רגע שהשוער יכול להוכיח מה הוא שווה, לא לעצמו אבל לאנשים אחרים כמו המאמן שלו בהולנד, שלא נתן לו לשחק בגמר. מדובר בדיוק באותו מגרש בו חלם לשחק בגמר הקונפרנס, אבל הוחלט להחזיר את השוער הראשון, שהיה פצוע חודשים ארוכים.
"התבאסתי מאוד, לא אשקר", אומר מרציאנו, " הרגשתי שהייתי חלק משמעותי מאוד במסע אבל בסופו של דבר אני חלק מקבוצה, ואם המאמן החליט אז הוא לקח את ההחלטה הטובה ביותר לקבוצה. אני יודע שעשיתי את שלי במהלך הקמפיין האירופאי ואני חתום על העלייה לגמר כך שאני לוקח את זה הלאה לקריירה שלי ולחיים שלי".
אחד מחבריו לנבחרת אמר בנושא: "אופיר מרוכז במטרה ומבין כבר שנים לא לצאת במחולות כשטוב ולא להיכנס למרה שחורה כשיש משחק פחות טוב". בהיעדרם ערן זהבי, ביברס נאתכו וניר ביטון, מרציאנו ומיגל ויטור שהצטרף רק עכשיו למדים הלאומיים הם המבוגרים האחראים. "אני מרגיש כמו אבא של כולם ואני מנסה לטפח את הצעירים בתור אחד שנמצא בנבחרת המון שנים. להגיע למעמד הזה זה כיף ומחייב ואני משתדל להעביר מהניסיון והידע שלי ליתר ולתת להם ביטחון".
אתם לא מגיעים במצב אופטימלי. סיפור הטיסה שהתעכבה. לא אהבתם את ההתנהלות
"שחקנים מקצוענים באים באהבה לנבחרת וגאים לייצג את הנבחרת. יש לפעמים דברים במהלך משחק שצריך לדעת לפתור ולהתעלות מעליהם, ויש גם דברים מחוץ למגרש שצריכים לדעת להתעלות מעליהם. זה המקצוע שלנו וזה מה שנעשה".
בימים בהם כולם מדברים על הצערת הנבחרת והרצון לאפשר לשחקני הנבחרת האולימפית לקבל יותר דקות, גם מרציאנו מבין שייתכן ומדובר בקמפיין האחרון שלו כשוער ראשון, אבל אנחנו מחזירים אתכם למשפט איתו פתחנו את הכתבה. מרציאנו כבר הוכיח שכל מי שהספיד אותו אכל את הכובע. יש לו הזדמנות לעשות את זה שוב.
