אחד באפריל הוא תאריך שמוכר יותר כ"יום השוטים", ובמהלכו - כידוע - נוטים אנשים לספר סיפורים דמיוניים במטרה להתל בחבריהם. אנחנו ניצלו את היום לא כדי להתל בכם, אלא כדי לחלום בגדול, אולי בגדול מדי. לפניכם, אם כן, כמה מאירועי הספורט שכנראה "יכולים להתרחש" רק באחד באפריל.
1. נבחרת ישראל עולה לקמפיין גדול
הגוף למוד אכזבות. בין אם זו קולומביה, או אוסטרליה (ככה לא בונים חומה!), או אוסטריה או יוון, לכל מי שליווה את הנבחרת יש איזו צלקת על הלב. אבל מה אם כל זה היה אחרת? הרי זה היה אמור לקרות בימים אלה ממש: ניצחון הירואי בהאמפדן פארק, עם הופעה מושלמת של ערן זהבי שכובש צמד; ואחר כך, גמר מול סרביה שבו המיטרוביצ'ים והמיליניקוביצ'ים לא מצליחים לעמוד מול איתן טיבי ואלי דסה. תומר חמד עולה מהספסל וכובש שער ניצחון על הראש של ראיקוביץ', לשמחת האוהדים מהכרמל.
ישראל ביורו! אוהדים מכל המדינה מתאספים בכיכרות וסוף סוף יוצאים לחגוג עם הכדורגל הישראלי. אנדי הרצוג סוגר מעגל. אלא שבסוף, גם לפנטזיות יש גבול: לנבחרת אין כלים להתמודד אפילו מול סקוטלנד, בטח כשלכדורגל הישראלי כמעט ואין ליגיונרים אפקטיביים; וימי ה"כמעט" הפכו לימים רחוקים ומעוררי געגועים. מה גם, שלכו תדעו אם אפשר יהיה להתאסף בכיכרות עם ההגבלות החדשות...
2. מדליה ישראלית במשחקים האולימפיים בשחייה/אתלטיקה
עם כל הכבוד לג'ודאים ולגולשים הנהדרים - ויש הרבה מאוד כבוד - הענפים החשובים ביותר במשחקים האולימפיים מתקיימים בבריכת השחייה ועל המסלול באצטדיון האולימפי, ובשני המקרים ישראל לא ממש חלק מהחגיגה. לונה צ'מטאי-סלפטר, רצת המרתון, אמנם נותנת תקווה כמי שיכולה לשבור את תקרת הזכוכית ולהביא מדליה אולימפית באתלטיקה, אבל עד שלא נראה את זה בעיניים, יהיה קשה להאמין. עד אז, אם כן, נמשיך לחלום. ומה לגבי השחייה? שיהיה לנו בהצלחה עם זה.
3. אליפות של דייויד בלאט עם הניקס
בלאט כבר לא יחזור לעמוד על הקווים לאחר שחלה בטרשת נפוצה, אבל הוא חלק כיום (יועץ לצוות המקצועי) מהאימפריה הנופלת שנקראת ניו יורק ניקס, שזכתה באליפות האחרונה בעונת 1972/73 והופיעה לאחרונה בפלייאוף ב-2012/13. ובכן, זה נראה יותר כמו מדע בדיוני מאשר חלום. ובכל זאת, כדי להפוך את הפנטזיה על אליפות של בלאט בתפוח הגדול למתוקה אפילו יותר, מה דעתכם על זה שהניקס ינצחו את לברון ג'יימס בסדרת הגמר? זו, אם כן, תהיה סגירת מעגל מושלמת לקריירת הכדורסל של המאמן הישראלי.
4. ערן זהבי עובר לקבוצה אירופית בכירה
למעריצים שלו לא באמת אכפת, גם לא לשונאים שלו, אבל לאוהדים האובייקטיביים עדיין יש את הפנטזיה הבאה: זהבי זונח את הכסף, ממנו הוא כבר עשה מספיק, ומחליט לתת צ'אנס אחרון לחלום האירופי. הוא יורד קצת בדרישות, חותם בווסטהאם ומוכיח את כל מפקפקיו. צמד נגד אסטון וילה, שער מרהיב באולד טרפורד ואז - מגיעה ההצעה עליה חלם. יורגן קלופ מתרשם ומחליט להביא אותו לאנפילד! מוחמד סלאח, סאדיו מאנה וערן זהבי.
לכוכב אמנם קצת לוקח זמן להתרגל לאדום, אבל הוא ממשיך את המורשת של אבי כהן, רוני רוזנטל ויוסי בניון עם קונצרטים של כדורגל, ומחזיר לליברפול את כתר האלי.... טוב, בוא לא נלך רחוק מדי... לזהבי אין סיבה אמיתית לעשות את הצעד הזה. תהילה יש לו מספיק, גם כסף, והקרקע מוכנה לחלוטין לקראת החזרה לבלומפילד צהוב-כחול שיקרא בשמו לעונת קאמבק דורסנית אחרונה. את אירופה הוא פספס בפאלרמו, ואחר כך - הוא פשוט לא באמת צריך אותה. ורק אנחנו נישאר עם התעלומה: לא נדע באמת כמה הוא היה גדול.
5. אנגליה זוכה בטורניר גדול
"איט פיינלי קיים הום", שאגו הכותרות בכל עיתון אפשרי. בוריס ג'ונסון, ראש הממשלה הבריטי (שהתאושש מהקורונה) נתפס במצלמות ספוג בירה כששיערו המבולגן - מבולגן עוד יותר. מולדת הכדורגל הגיעה לרגע השיא שלה. נבחרת אנגליה סוף סוף מנצחת! ג'יידון סאנצ'ו מממש את ההבטחה, ראחים סטרלינג סותם לכל המפקפקים את הפה - והארי קיין, התקווה הלבנה הגדולה, עם שער נגיחה דרמטי בגמר נגד גרמניה (אי אפשר אחרת) מכניס את האומה הכי רגשנית לסשן של טירוף.
אנגליה אלופת העולם בכדורגל?... האמת היא שמכל התסריטים, זה כנראה התסריט שהכי סביר שיקרה. אבל בסופו של דבר, ה-DNA האנגלי צריך שינוי כדי לקחת את הצעד קדימה. ובסוף, את הפרמייר ליג מי שמובילים הם עדיין שחקנים ומאמנים זרים, וההבטחות האנגליות עדיין לא הגיעו לכדי מימוש. אבל אוהדי אנגליה הם כבר מזמן הגרסה הכדורגלנית של מאמיני הרבי מלובביץ' - ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה הם יחכו לו, יחכו לו כל יום שיבוא. שאיט וויל פיינלי קאם הום.
