אברהם גרנט נודע לאורך השנים כדמות קצת אניגמטית. לא מרבה לחשוף, לרוב קצת יותר הגנתי. אבל כשנחה עליו הרוח, הוא מסוגל לחשוף לא מעט והופך את העניינים למאוד מעניינים. אמש (ראשון), הוא התראיין ל"אולפן הלילה" של ערוץ הספורט ובעיקר סיפק את הזווית שלו, כמאמן ותיק עם קריירה מרשימה, על הכדורגל ביום שאחרי הקורונה - וגם על האפשרות שיחזור לנבחרת ישראל.
"האמת? לא חשבתי על זה. אם זה למשחק אחד או שניים, מי יודע?", ענה בחיוך לשאלה האם יחזור לנבחרת במידה ויוצע לו התפקיד, לקראת ההתמודדות הצפויה בפלייאוף מוקדמות היורו מול סקוטלנד (ולאור השמועות על ערעור מעמדו של המאמן הנוכחי, אנדי הרצוג). "הפתעתם אותי, אז שלפתי תשובה ספונטנית. בכל אופן, ממה שקראתי אנדי הרצוג בכלל ממשיך ואני רוצה להישאר עוד קצת בחו"ל".
כמו כן, סיפק תובנות לגבי האפשרות שהכדורגל יחזור - בעיקר במקום אותו הוא מכיר היטב, אנגליה. "בינתיים משדרים בליגה אופטימיות", הוא הודה, "אבל המצב לא טוב, והמומחים אומרים שהשיא עוד לפנינו. אבל הם כן מעוניינים לסיים את הליגה, כמובן שבשלב ראשון ללא קהל". מה היתה דעתו? "לפני חודשיים שאלו אותי ואמרתי להם: אל תעזו לחדש בלי קהל. היום דעתי השתנה; הקהל צמא לכדורגל. תראו מה קורה עם הליגה הבלארוסית. אנשים יראו בהמוניהם את זה דרך המסך, והאוהדים יחזרו בשנה הבאה - כמובן, שלא באותה מתכונת כפי שהיה".
"מצד שני", הוא התייחס ליום שאחרי הקורונה, "צריך לזכור שהמשבר עוד לא הסתיים. הוא גם לא יסתיים, עד שימצאו תרופה או חיסון, כך שאנשים יפחדו להגיע לאצטדיונים. הדברים תלויים המון בכסף של זכויות השידור; באנגליה המצב בסדר, כי סקיי הודיעה שהיא תשלם את כל הכסף העונה, וכנראה גם בעונה הבאה. לגבי מקומות אחרים בעולם אני לא בטוח".
גם לפני משבר הקורונה, גרנט זז מעט הצידה. בראיון, כך חשף, הוא כבר נמצא עם סוג של מבט לאחור לקריירה הארוכה והמעניינת שלו. "אומרים שזה זמן טוב לפגוש את עצמך, אבל אני כנראה לא אגיע לפגישה", הוא צחק, "אני בעיקר אוסף חומרים, שהתכוננתי לעשות איתם משהו. מנסה לרכז". לאיזו מטרה? "קודם כל לעצמי, אח"כ נראה מה נעשה עם זה". מה הרגע המכונן בקריירה שלו? "זה מצחיק", הוא ענה, "כי אני זוכר שלקחנו גביע בשנה השנייה שלי בהפועל פ"ת כמאמן. אז, חשבתי שזה הרגע המכונן של החיים שלי. היום אני לא יכול לשים את האצבע על רגע אחד".
ואם כבר במבט נוסטלגי, גרנט חזר לרגעיו הראשונים בקריירה - ועל איך מלחמת יום כיפור, בעצם, פתחה לו את הדרך לאימון. "הייתי אמור להתגייס בגיל 18", הוא סיפר. "מועד הגיוס המקורי היה פברואר 1973, אבל דחו לי אותו בשנה בגלל שידעתי שפות אחרות ורצו להכשיר אותי. במקום 73', זה היה ב-74'. באוקטובר 73' פרצה המלחמה, הלכתי לראות אותם מתאמנים, ושם פגשתי את אלקנה שמן ואת עמנואל אופיר. הם אמרו שהם צריכים מאמן, אז הסכמתי. יום למחרת ביקשו שאבוא שוב, שוב אמרתי כן. בסוף נשארתי לשבועיים, שנמשכו עד היום".
