אף אחד לא אוהב להפסיד 4:0, אבל כל עוד מדובר בנבחרת פולין, שלבטח תסיים במקום הראשון בבית, זה לא נורא. שבע נקודות מתוך 12 אפשריות זה מאזן טוב לנבחרת ישראל, שאמורה להתמודד על המקום השני בבית עם אוסטריה וסלובניה, אבל מה שמדאיג זה ששתי הנבחרות האלה הביסו את יריבותיהן אמש (שני) והן נושפות בעורפה של הנבחרת שלנו.
האמת, פולין לא נבחרת גדולה, אבל היא גדולה על ישראל. זאת הפעם הראשונה שאני זוכר שלמרות נצחון גדול בחוץ על לטביה לא הייתה אופוריה, לא אצל השחקנים, לא אצל האוהדים וגם לא בתקשורת. כי עם כל הכבוד, לטביה נבחרת ברמה של קבוצות כמו בני לוד ואחי נצרת, שהיו מתמודדות על עלייה לפלייאוף העליון בליגה הלאומית הנהדרת שלנו.
"החולי" הישראלי המשיך אתמול גם בוורשה, היה ברור שפולין תנצל כל טעות ואכן, ארבע טעויות ארבעה שערים. גם הרצוג, מאמן שהשחקנים מאד מכבדים, לא הצליח להפנים שמול נבחרת הרבה יותר טובה, אי אפשר לעשות טעויות כל כך מביכות. הוא מצידו חשב שהוא מעלה בהרכב שחקנים שיספקו את הסחורה, אבל גם הרצוג לא הבין שהגנה כזאת ושוער כזה יכולים להצליח גם מול לטביה וגם מול פולין.
את האמת הרצוג, האם אין שוערים טובים יותר מאריאל הרוש? האם אין שחקני הגנה טובים יותר משרן ייני ועמרי בן הרוש? האם אין קשרים טובים יותר מביבראס נאתכו? אני לא אומר זאת בדיעבד, אני אומר זאת כבר חודשים.
הבעיה היותר גדולה בנבחרת ישראל, היא שאם היא תמשיך לשחק עם חמישה שחקני הגנה, שלושה קשרים אחוריים וערן זהבי אחד בחוד, נשאר רק מקום אחד לשחקן יצירתי בהרכב. לא טוב, לא נכון ואין אור בקצה המנהרה. יש לנו שחקנים נהדרים ויצירתיים בחלק הקדמי, אבל ללא שום סיכוי לשחק בהרכב הנבחרת. על מקום אחד בלבד אמורים להתמודד סלומון, סבע, חמד, סהר ויהונתן כהן, ששייכים לסגל. ומה עם אלה שלא בסגל? דאבור, עטר, אצילי, מיכה, אוחנה? וזה רק על קצה המזלג. מקום אחד, עשרה שחקנים.
אני שואל מה היה קורה אם הרצוג היה מאמן בתקופת איל ברקוביץ, חיים רביבו, אבי נמני ורונן חרזי. מה אז, רק אחד מהם היה משחק? בעיה גדולה. זה מה שקורה למאמנים שקודם כל חושבים איך לא לספוג, זה תמיד מגיע על חשבון הטובים והיצירתיים. אנדי הרצוג חייב להיות יותר מגוון. צריך לשכוח מפולין, יש אפשרות בלתי רגילה להעפיל מהמקום השני ליורו, כי השנה אין פלייאוף. ומאחר שראינו את סלובניה ואוסטריה, אין מה לומר, מדובר בבית חלומי, לא מאמין שנקבל בית כזה בעתיד.
שלא יובן לא נכון, ישראל, גם עכשיו, לא טובה יותר מאוסטריה וסלובניה, גם במדינות אלה משוכנעים שאפשר לעלות מהמקום השני. אבל אנחנו, אחרי 50 שנים במדבר, לא יכולנו לבקש בית טוב מזה, רק לצאת מהקופסה אנדי ואפשר לעשות את זה. בשביל לנצח ולעלות מהבית הזה, צריכים שחקני התקפה טובים שיודעים להבקיע ולבשל ולא יותר מדי שחקנים דפנסיביים.
כמו שזה נראה עכשיו, השיטה של הצמד האוסטרי שאחראי על נבחרת ישראל, היא שיטה שעשרה שחקנים יעבדו בשביל ערן זהבי. סליחה, זאת לא שיטה מנצחת, לא לזה אנחנו מצפים מצוות זר. את השיטה הזאת, כל מאמן ישראלי בינוני יכול לבצע. אז נכון, יש שבע נקודות מתוך 12 וזה יפה מאד. אבל מעכשיו יש לנו שישה משחקים קריטיים ואנחנו במקום השני בבית. תעשה הכל כדי שנשאר שם, זה לא בשמים, רק צא מהקופסה, צא מהשבלונה, כי עייפנו ממנה.
רבות דובר בימים האחרונים על ערן זהבי, ללא ספק מבחינתי, הטוב בשחקני ישראל. כשהוא מבקיע בצרורות בסין אומרים 'הליגה הסינית חלשה מאד', כשהוא מבקיע בנבחרת ישראל גם אז יש מה להגיד ובטח גם היו כאלה שלא התלהבו מהשערים שלו במכבי ת"א. קצת פירגון לא יזיק. ללא ערן זהבי בנבחרת, אנחנו מסיימים את הקמפיין הזה עוד לפני לטביה. לא צריך לחפש רק את הרע, זהבי שחקן גדול ומקומו באחת משתי הליגות הטובות בעולם, אנגליה או ספרד. זכותו לשחק בסין בשביל הכסף הגדול ואם יש אנשים אצלנו שיש להם מה להגיד על ערן זהבי, לדעתי הם צריכים לאהוד רק את ברצלונה, שם לא אומרים אף מילה רעה על מסי.
מה שהכי מצחיק אותי בתקופה זו, שיש דעות אם זהבי הוא אחד הגדולים בהיסטוריה? מאחר שרבים מהצופים, הקוראים והמאזינים לא צפו מעולם בסטלמך וגלזר, בשפיגל ושפיגלר, בסיני, אוחנה ומלמיליאן ובברקוביץ רביבו ונמני, איך אפשר בדור הזה לקבוע מי הגדול מכולם. זהבי בהחלט שם, הוא גם מהווינרים הכי גדולים שצמחו בכדורגל הישראלי, אבל לקבוע מי הגדול מכולם, בלתי אפשרי. אני כבר מחכה בקוצר רוח לצמד המשחקים בספטמבר מול צפון מקדוניה ב"טרנר" וארבעה ימים אחרי מול סלובניה, נראה אם אחרי שני משחקים אלה חלום המקום השני יהיה עדיין קיים. אני מאמין שכן.
ציוני נבחרת ישראל בסימן "ציון 3": אריאל הרוש 3, אלי דסה 4, שרן ייני 3, ניר ביטון 3, לואי טאהא 4, עמרי בן הרוש 3, ביבראס נאתכו 3, דור פרץ 4, בירם כיאל 4, מנור סלומון 3, ערן זהבי 4. אנדי הרצוג 3.
