אין הרבה משותף לנבחרת הצעירה מקוסובו ולישראל, שייפגשו בשבת (20:00, 5SPORT) באצטדיון בלומפילד. אחד האנשים היחידים, אם לא היחיד, שיכול להגיד שהוא מכיר את שתי הנבחרות על בוריין הוא מיכאל ניס. איש הכדורגל הגרמני בן ה-55 היה המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות בישראל בין ולאחר מכן אימן את הנבחרת עד גיל 21 בין השנים 2013-2015. משם עבר לקוסובו ושימש כמנהל הטכני בין 2017 ל-2022 כשבשנה האחרונה גם אימן את הנבחרת עד גיל 21. חלק גדול מהשחקנים שיעלו על המגרש שיחקו וגדלו תחתיו. לפני המפגש המסקרן במוקדמות אליפות אירופה, ניתח ניס את יחסי הכוחות.
היי מיכאל, כשהגעת לישראל, מה ראית בתחום הפיתוח של שחקנים?
"מבחינה טכנית, יש שחקנים טובים מאוד, עם מוטיבציה גבוהה ותשוקה למשחק. לא היתה בעיה של כישרון עם הכדור. באותו זמן איתרתי מגבלות בצד הפיזי והמנטלי, במיוחד ברגעים קריטיים במשחקים. ניסינו להשפיע על זה בדרך חיובית".
הצלחת לשנות משהו שהיום אפשר לראות אותו?
"אני לא יכול למדוד משהו כזה או לענות מנקודת המבט שלי. רק אנשים שעבדו איתי ועדיין מעורבים בכדורגל הישראלי יכולים לענות לשאלה כזו. בזמן שלי אולי ניסינו לשחק בצורה יותר אמיצה, יותר התקפית מבעבר, על בסיס בטחון עצמי חיובי. אף אחד לא מושלם בכדורגל. לכן, ניתחנו בצורה כנה את עצמנו ואת היריבה בצורה מדוקדקת, ובהתבסס על היתרונות והחסרונות שלנו, כמו גם של היריבות, תכננו וערכנו אימונים על פי תכנית טקטית מיוחדת, אבל גמישה לכל משחק. אם אתה עושה את זה בצורה טובה, לא צריך לפחד מאף יריבה. ניסיתי גם לפתח אווירה רגועה יותר, בגלל שעבורי היו יותר מדי צעקות ורעש על הספסלים בישראל. ככל הנראה בגלל מוטיבציית יתר, שזו תכונה מאוד אנושית. עם זאת אתה זקוק למוטיבציה מאוזנת כדי לקבל קבלת החלטות אובייקטיבית ויעילה יותר מהצוות הטכני וגם מהשחקנים. אולי הגישה הטקטית-אנליטית ופסיכולוגית המשיכה אחרי שעזבתי את ישראלי. אבל רק אחרים יוכלו לענות על זה".
מה אתה חושב על ההצלחה עד כה של אלון חזן?
"כשהגעתי לישראל ב-2013, הייתי צריך לערוך מספר ראיונות עם כמה מאמנים שרצו לעבוד בהתאחדות. חלק גדול מהם יצרו רושם חיובי, אבל בסוף התהליך לא רק שביקשתי מההתאחדות להשאיר את אלון חזן, אבל גם להשאיר את עופר פביאן ואלי אוחנה, בגלל שהם הרשימו אותי אפילו יותר מבחינה אישיותיות ומקצועית. זו היתה ההחלטה הנכונה, כי שלושתם השיגו דברים מיוחדים יחד עם הצוות שלהם. אלון הם פייטר ומתחרה קשוח וקשה מאוד לשחק נגדו. הוא היה מאוד מקצועי, תומך ונאמן אליי במהלך הזמן שלי שם, ואני לא מופתע שהוא מצליח".
מה אתה חושב על המינוי של יוסי בניון למנהל מקצועי?
"הניסיון הבינלאומי שלו כשחקן הוא עצום ויוצא דופן ואני בטוח שהוא משתמש בו לטובת הכדורגל הישראלי".
הדור שגדל תחתיך לא הצליח להוביל אותנו לטורניר גדול. מה לא עבד?
"הרבה שחקנים מהנבחרות הצעירות (צעירה ונוער) באותו זמן, עדיין משחקים בנבחרת הנוכחית. כשהם שיחקו נגד גרמניה בשנה שעברה בזיסנהיים, כמעט הכרתי את כל הנבחרת בצורה אישית. הקריירה הבינלאומית שלהם לא הסתיימה עדיין ואולי הם עדיין ישיגו את המטרה הנכספת תחת אלון ויוסי. לישראל יש עדיין שתי אפשרויות להעפיל לאליפות אירופה בגרמניה ב-2024. עם זאת, חסרים לי כמה שחקנים מוכשרים מ-2015 שציפיתי מהם לשחק בצורה קבועה בנבחרת. ממרחק, אני לא יכול להגיד מה קרה בדרך ולמה הם לא עשו את הצעד הבא - אם זה פציעות או ההתייחסות שלהם למקצוע. בראייה לאחור, אולי הסתמכו יותר מדי על שחקנים מבוגרים ומנוסים יותר ב-2016 וב-2017, במהלך מוקדם מונדיאל 2018. היה כמעט בלתי אפשרי להעפיל עם נבחרות כמו איטליה וספרד בבית שלנו. זה מנע הזדמנות לחילוף משמרות ולגיבוש נבחרת בשלב מוקדם יותר. זה היה נותן ניסיון עצום לשחקנים צעירים ומהווה החלטה אסטרטגית שכולם היו צריכים לגבות אותה".
מהניסיון הנרחב שלה בקוסובו, איזו יריבה ישראל פוגשת?
"קשה מאוד לדעת מה לצפות מנבחרות של קוסובו, הרבה פעמים הם עצמם לא יודעים למה לצפות. ביום טוב, אם אתה נותן להם להיכנס לקצב, הם מסוגלים לשחק כדורגל מצוין ולהתחרות ואפילו לנצח את הנבחרות החזקות ביותר. מבחינה אינדיבידואלית, אפשר לצפות לשחקנים מאוד מוכשרים עם הכדור ברגליים, חזקים פיזית ועם 'חכמת רחוב'. חלק מהשחקנים משחקים במועדונים חזקים (רחמני, מוריקי). עם זאת, אם הם סופגים שער מוקדם או אם הרוח הקבוצתית שלהם נשברת, הם מסוגלים לאבד משמעת טקטית בקלות ולהתפרק".
בישראל שמחו כששמעו את ההגרלה, בטח גם בקוסובו
"אני לא מודע לזה. שווייץ היא הפייבוריטית בבית, אבל ל-4 נבחרות (שווייץ, ישראל, רומניה וקוסובו) יש סיכוי ריאלי להעפיל. הן יכולות לקחת נקודות אחת מהשניה. המשחק בין שווייץ לקוסובו הוא גם דרבי, בגלל מספר המהגרים הגדול מקוסובו בשווייץ, ובדרבי הכל אפשרי. אם אתה מנצח את משחקי הבית, יש לך סיכוי טוב להעפיל".
אם היית מייעץ לחזן או בניון על שיטת המשחק או השחקנים הבולטים, מה היית אומר להם?
"אני לא בעמדה לייעץ לאלון או ליוסי, במיוחד באופן פומבי. יש להם ניסיון והם בטח יודעים מה הם הולכים לעשות. רחמני, מוריקי ו-וויבודה הם שחקנים מאוד מנוסים בקוסובו. מוריקי הוא הכובש הבכיר בנבחרת ובטוח שישראל תצטרך למנוע את המסירות עליו. עמדת השוער לא היתה תמיד עקבית בקוסובו. אולי זה יכול להיות יתרון. יש גם כמה שחקנים צעירים ופחות מוכרים בקוסובו".
היה מעניין אותך לעבוד שוב בישראל?
"הייתי חמש שנים בקוסובו ונהניתי מאוד, אבל זו גם סביבת עבודה לא פשוטה. אחרי שחזרתי הביתה, התחלתי בפרוייקט בניה שכמעט הסתיים והיה לי יותר זמן להיות עם המשפחה שלי. אם יהיה עניין וזה יהיה מתאים לשני הצדדים, למה לא? ישראל היא מקום נהדר. אני יכול להבטיח שיש לי עדיין רעיונות חדשניים שאני יכול לממש ויכולים לתת לכל קבוצה יתרונות תחרותיים".
מה ההבדל בין התכונות של השחקן הקוסוברי לשחקן הישראלי
"השחקן הקוסוברי: מוכשר, עם יותר חכמת רחוב, יותר אינדיבידואלי/אגוצנטרי, לא צפוי. השחקן הישראלי: מוכשר, מתקדם יותר וממושמע מבחינה טקטית, מרוכז יותר, יודע לשחקן בתוך קבוצה בצורה טובה יותר".
מהי רמת הפוטנציאל שנתקלת בה בקוסובו?
"פוטנציאל ענק, אבל לא כזה שממומש מסיבות שונות. עם זאת, קוסובו היא מדינה שמשוגעת על כדורגל ואם מישהו רואה שיש לו סיכוי לקריירה בכדורגל, השחקנים וכל המשפחה שלהם תקריב מה שאפשר עבור זה. התשוקה החברתית להיות שחקן כדורגל מקצועני היא מדהימה, לפעמים אפילו יותר מדי".
מי נבחרת יותר טובה לדעתך - קוסובו או ישראל?
"ישראל טובה יותר על הנייר, אבל הכדורגל לא מוכרע על הנייר. כל משחק צריך קודם כל להיות משוחק על המגרש".