עוד לפני פתיחת קמפיין מוקדמות מונדיאל 2022, השלמתי עם ההחלטה (הנוראית, לדעתי) של יו"ר ההתאחדות לכדורגל אורן חסון ו-ועדת האיתור, למנות את ווילי רוטנשטיינר למאמן נבחרת ישראל. עכשיו זאת כבר עובדה ואין מה לעשות. אבל חשבתי לתומי, שלמרות הכל, נראה משהו חדש מנבחרת ישראל. כזכור, בקמפיין הקודם והנוראי ספגנו לא פחות מ-18 שערים ורובם מהאמצע, למרות מערך של שלושה בלמים. חשבתי, ובכן, שהמאמן ייצא מהקופסה וישחק בשיטה אחרת - אבל כלום. חשבתי על הצערת הנבחרת - שוב כלום. חשבתי ששחקנים ישחקו בעמדות שלהם - פעם שלישית גלידה (כלומר כלום). חשבתי על הרכב אחר - נאדה.
בקיצור, נבחרת ישראל היא כלום ושום דבר, ולא בגלל שחקניה. יש שחקנים טובים, אבל המאמן לא יודע כיצד להשתמש בהם והתוצאה היא רעה מאוד. רוטנשטיינר חושב שהוא יכול ללמד אותנו כדורגל, אבל יש לי הפתעות בשבילו - לא הוא ילמד אותנו דבר חדש. למעשה, אני לא מבין למה היו לי תקוות כלשהן, כאשר מאמן הנבחרת, יום לפני המשחק נגד דנמרק, אומר כי "נצטרך הרבה מזל נגדם", ואחרי המשחק מספר כי "הצלחנו ללחוץ אותם 20 דקות". הבן-אדם פשוט מנותק מהמציאות.
יש לי מסר גם לכל אלה שלא מפסיקים להגיד ולכתוב ש"דנמרק טובה מישראל": תודה רבה לכם, ממש לא ידענו את זה; אם כל משחק כדורגל באשר הוא היה מסתיים בניצחון הקבוצה הטובה יותר, אז לא היה טעם לצפות בכלל בכדורגל. לא חסרות הפתעות לאורך ההיסטוריה. נבחרת ישראל הייתה צריכה לבוא מוכנה יותר, לא מקובעת, לקחת סיכונים, לא לעלות באותו הרכב ששיחק בקמפיין הקודם ולנסות רק פעם אחת במשחק לגרום לשוער הדני המצוין קספר שמייכל לזנק לכדור אחד. רק אחד. ווילי - ואת כל זה לא עשית.
ספרד, פורטוגל, צרפת, אנגליה, שבדיה, פולין, בולגריה ואפשר להמשיך ברשימה. כל הנבחרות הללו הגיעו בשלב זה או אחר לישראל כנבחרות עדיפות בהרבה עלינו - ומול כולן שיחקנו, לא פחדנו, לא נפלנו ואף וגרמנו לשוער שלהן להיות אחד המצטיינים במשחק. בלי חמישה בהגנה, רק עם ארבעה, וכשהמגנים שלנו לא מפסיקים לתקוף. מנגד, במשחק אתמול נתנו יותר מדי כבוד לדנים. במחצית הראשונה לא עשינו כלום וכמעט-כרגיל, ספגנו שער כבר בפתיחה. ובאשמת מי? נכון, אחד הבלמים. בקושי התחיל המשחק - ושוב אנחנו במצב של לרדוף אחרי היריבה. תשנה ווילי, תשנה משהו, קח סיכונים.
מנור סולומון, הדריבליסט הכי טוב שלנו, היה אומלל. הקישור של דנמרק לא נתן לו לנשום. אז למה לא להעביר אותו לאגף ולאפשר לו לשחק מול מגן אחד? למה לא להוציא בלם ולהכניס את אייל גולסה או נטע לביא לקישור ובכך לאפשר לסולומון לעבור לאגף? מה הבעיה? פתיחת המחצית השנייה הייתה השיא - זה נדמה שהמאמן הזה לא מכיר דבר מלבד חמישה בהגנה. הוא החליף בלם בקשר (לביא במקום אבו חנא), אבל בכל זאת הסיט את הקשר הכי טוב שלו דור פרץ, היחיד שמצטרף מאחור, לעמדת הבלם. הכל המצאות, בלי תחכום ובלי מחשבה. אז יופי, עכשיו הוא ינגן על כמה דקות טובות בתחילת המחצית השנייה. נו, באמת.
שלא יובן לא נכון לרגע, נבחרת דנמרק טובה מישראל, שחקניה משחקים מדי שבוע בליגות הטובות ביותר והיא הייתה פייבוריטית ברורה. הטענות שלי הן בעקבות ההתבטלות של הנבחרת שלנו. זה לא יכול לקרות כאן בתל אביב. לנבחרת ישראל אסור להתבטל בארץ מול שום נבחרת. אפשר להפסיד ולפעמים אפשר גם לחטוף תבוסה, אבל לפחות נסו לשחק כדורגל, נסו לתקוף, תאיימו על השער. היה כאן כריסטיאנו רונאלדו, מהשחקנים הגדולים בעולם, עם נבחרת פורטוגל. הוא וחבריו התחבקו בסיום המשחק אחרי שהצליחו לסחוט מאיתנו 3:3. איפה זה ואיפה אנחנו היום.
באמת שאין לי כבר ציפיות מהנבחרת הזאת. אני גם חש את חוסר האמון בנבחרת מציבור אוהדי הכדורגל. זה רק הולך ומתדרדר, כל שנה יותר. איפה הימים שבבוקר משחק של נבחרת ישראל היו לי כאבי בטן מהתרגשות? די, זה נגמר. יש לכך לא מעט סיבות. כתבתי לא מעט פעמים על הצערת הנבחרת, גם על חשבון שחקנים ותיקים שנחשבים טובים יותר. למה הזמינו את עופרי ארד ואת אור בלוריאן אם הם רואים פעם אחר פעם את הבלמים הוותיקים מפשלים? ואיפה צמד בלמי קריית שמונה, עידן נחמיאס ואורי דהן? בשביל מה קראו לחמודי כנעאן וליאל עבדה? על זה אני מדבר, תסתכלו לעבר יורו 2024 ולא על מונדיאל 2022, פעם אחת תתחילו משהו.
בנבחרות הגדולות ביותר באירופה כמו ספרד, גרמניה, צרפת, הולנד, בלגיה, אנגליה ואיטליה, שרואות את עצמן מתמודדות על התואר גם ביורו וגם במונדיאל, עברו כבר את התהליך שאצלנו כלל עוד לא החל, עם אקדמיות, מחוננים ומאמנים שפזורים בכל רחבי המדינה. לכן, כל הרכב שיעלו המאמנים שלהן, יכלול שחקנים מוכחים שעברו דרך מקצוענית ומצוינת. אם אצלנו השחקנים הנוכחיים לא עשו את הדרך הזאת, זה הזמן להמר על הצעירים לכמה שנים קדימה. בפועל, מה שקרה הוא בדיוק ההיפך, אותם שחקנים שפישלו בקמפיין האחרון קיבלו זימון נוסף, ויש כאלה שלא תרמו כלום לנבחרת הרבה יותר מקמפיין אחד.
זה מוביל אותי בדיוק לליאור רפאלוב שנמצא בכותרות בשבועות האחרונים. רוטנשטיינר חשב שנקבל את הדברים שלו במסיבת העיתונאים, לפיהם הוא לא הזמין את רפאלוב כי "לא רציתי ששחקן כזה יישב על הספסל". אני באופן אישי לא מאמין לו. לדעתי, הסיבה לאי-זימונו טמונה בכך שהוא סומך רק על שני מנהיגים בנבחרת, על ערן זהבי וביברס נאתכו, והוא לא רצה להביא שחקן ותיק נוסף, שחקן העונה בבלגיה, "שיפריע" לשניים. ולמה הצביעות? בנבחרת שעורכת שלושה משחקים בשישה ימים, שחקני הספסל הם חשובים לא פחות לאור העומס והפציעות. וזה בדיוק מה שיקרה עם הקפטן נאתכו, הוא הרי לא יוכל "לסחוב" שלושה משחקים בשישה ימים, מה שאומר כמובן שהוא יישב על הספסל. אז מה ההבדל, ווילי? אם רוטנשטיינר חושב שלרפאלוב אין מקום בסגל נבחרת ישראל לשלושת המשחקים הקרובים, אז אני עוד יותר מודאג מהמאמן הזה.
צפיתי אתמול גם במשחק בין סקוטלנד לאוסטריה במסגרת הבית שלנו. על פי המשחק שלהן והמשחק של ישראל מול דנמרק, גם השתיים הללו טובות יותר מאיתנו. אני רק מקווה שבעוד יומיים מול סקוטלנד, רוטנשטיינר לא יעלה עם 4 בלמים. אני לא סומך עליו כבר, איתו אין עתיד, אין תקווה, אין חלום.
ומילה לסיום למשה חוגג, שטען כי ערן זהבי טוב יותר ממרטין בריית'וויט מברצלונה. לדעתי הדני עולה על זהבי בשתי דרגות ובכלל, אחרוני שחקני הספסל של ברצלונה, עולים בשתי דרגות על שחקני נבחרת ישראל. אין מקום להשוואות כאלה.
ציוני הנבחרת
אופיר מרציאנו 5
אלי דסה 5
חאתם עבד אלחמיד 3
איתן טיבי 3
ג'ואל אבו חנא 3
סאן מנחם 4
ביברס נאתכו 3
דור פרץ 6
מנור סולומון 5
ערן זהבי 4
מואנס דאבור 4
המחליפים: נטע לביא ואייל גולסה 5, שון ויסמן 4 ולתת לדולב חזיזה 5 דקות? אמרתי כבר שהמאמן לא מחובר.
