דודו אוואט מעולם לא הודיע על פרישה מכדורגל. לפני כחצי שנה, בגיל 37, החליט להישאר בכדורגל, אך לצאת מהשער ולעבור לתחום הניהולי. אוואט ניסה לרכוש את מיורקה, הקבוצה בה סיים את הקריירה כשחקן פעיל, אך לבסוף רכש רק מספר אחוזים בגלל בעיות בירוקרטיות. אחרי 12 שנים בספרד, שוער העבר רואה גם את עתידו מחוץ לישראל.
לצד הקריירה המפוארת בליגה הספרדית, אוואט רשם פרק מכובד נוסף – בנבחרת ישראל. 78 הופעות, מאוקטובר 99 ועד אוקטובר 2013, יש לו במדים הלאומיים – והוא השוער עם מספר ההופעות הרב ביותר. הערב (שבת), לפני המשחק מול וויילס, אוואט יזכה לכבוד באצטדיון סמי עופר, כשייערך לו טקס פרידה ממדי הכחול-לבן, או במקרה שלו – אפודת השוער. "אני בהחלט מתרגש. היה לי הכבוד לשרת את ", סיפר בראיון לאתר ערוץ הספורט: "זה יהיה רגע מרגש במיוחד כי הטקס מתקיים ממש בתום ה-30 למות אבי. הוא תמיד ליווה אותי בצניעות וללא התמיכה שלו ושל חגית והילדים לא הייתי יכול להצליח. אני בטוח שהוא גם יהיה איתי ברגע הזה. הוא איתנו בכל מקום. אקח את אמא שלי, אני מאמין שיעשה לה קצת טוב".
במהלך השבעה של אביו, מי שבא לבקר את אוואט היה מי שנחשב בעבר ליריבו הגדול, ניר דוידוביץ'. אוואט: "היריבות בינינו זה משהו שעשה לי ולו טוב ברמה המקצועית. אנחנו תחרותיים וזה הביא אותנו לאיפה שהגענו. לנו תמיד הייתה הערכה אחד לשני מבחינה מקצועית. הוא ריגש אותי שהוא כיבד אותי ואת אבי ברגעים הקשים. זו נותן הערכה כלפיו. ברגעים כאלה נמדדים אנשים".
אוואט, שבמהלך הקריירה כשוער הנבחרת התמודד עם ניר דוידוביץ' על חולצת ההרכב, רואה מבחוץ איך אופיר מרציאנו השתלט על התפקיד והשאיר מאחור, לפחות כרגע, את אריאל הרוש וגיא חיימוב: "אופיר נכנס טוב לאפודת השוער הראשון והיה מצוין בשלושת המשחקים הראשונים. הוא עשה עבודה נקייה ושקטה. נכון שאשדוד בתקופה לא קלה, אבל עקבתי אחרי השערים שהוא ספג וחלק נכבד מהם לא היה באשמתו".
"מאמין שננצח את וויילס"
"האם זה ישפיע על הנבחרת? אין בזה חוקים. לפי מה שאופיר משדר, יש לו אופי חזק. הוא מקבל את הגב והביטחון מאלי גוטמן, וזה ישרה ביטחון על הנבחרת", בטוח שוער העבר.
"אם הנבחרת תעלה למשחק כקבוצה, ואצל אלי היא משחקת כקבוצה - ביחד עם הדחיפה עם הקהל - יש לנו יתרון על וויילס", בטוח אוואט, שלא זכה – כמו כל הדור שלו – להעפיל לטורניר גדול: "תמיד האמנו, בכל קמפיין, שאנחנו יכולים לעשות את זה, אבל הפעם לנבחרת יש יתרון בגלל הניצחונות במשחקים הראשונים והדחיפה מהקהל. אני מאמין שננצח את וויילס".
שוער העבר, שראה דבר או שניים בכדורגל, ניסה להתייחס גם לפרשת גוטמן-עטר, ולשאלה האם היא תשפיע על שחקני הנבחרת: "זה לא היה הזמן הנכון להתעסק בזה, אבל אני מאמין שכולם כבר התנתקו מהסיפור ומרוכזים במשחק, ורק במשחק. שחקנים יודעים לעשות את ההפרדה. אם להתייחס למקרה עצמו, אני לא אוהב ששיחות בארבע עיניים יוצאות לתקשורת ובמקרה שלי, מעולם שיחה עם מאמן לא דלפה החוצה".
אחד מחבריו הטובים של אוואט, הוא יוסי בניון. להבדיל מהשוער שכבר פרש מכדורגל, הקשר עדיין משחק – מה שלא זיכה אותו בזימון מגוטמן. "אין ספק שיוסי מאוכזב שלא זומן, אבל הוא מקבל את זה כמקצוען. גוטמן בחר בסגל שלו וצריך לכבד את זה", בטוח אוואט ומוסיף: "יוסי תמיד היה בא לנבחרת מאהבה ואהב להיות בנבחרת. הוא בכושר יוצא מן הכלל, וצריך לראות מה יהיה בהמשך".
אחרי הטקס, אוואט יחזור לספרד כדי להמשיך בעיסוקיו החדשים כשהעתיד עדיין מעט מעורפל. "אני נוסע לראות הרבה משחקים של מי ששיחק איתי, מנסה לעקוב אחרי קבוצות ושחקנים מעניינים", סיפר שוער העבר על שגרת חייו החדשה: "אני מחזיק בכמה אחוזים במיורקה עם שותף, כשהמטרה הייתה להגיע לשליטה, אבל בגלל מה שקרה בקיץ זה לא הצליח. נחכה ונראה מה יהיה בעתיד. אני לא פוסל את עניין האימון, אבל זאת לא המטרה שלי".
לקראת הסיום, התפנה אוואט לסכם את הקריירה שלו בנבחרת: "המשחק הכי זכור לי הוא מול אירלנד. אחרי שהשווינו ל-2:2, לא יצאנו מה-16. היו הצלות בלתי רגילות. הייתה גאווה בלתי רגילה להיות חלק מהנבחרת תקופה כ"כ ארוכה. השקט שלי הוביל להצלחות. חשוב לי יותר היה להיות מוערך אצל אנשי המקצוע מאשר אצל התקשורת. אי אפשר להתווכח עם הקריירה שעשיתי".
