חודש מרץ הוא חודש גורלי לנבחרת ישראל בכדורגל, ורגע לפני צמד המשחקים מול וויילס ובלגיה, עם ישראל נדרש להכריע בסוגיה כבדת משקל – ? פרסים מחכים לכם!
הנחליאלי בקע מהביצה לפני 28 שנים באירופה. כשהיה ילד ההורים שלו החליטו לנדוד לארץ חמה, ומאז השתקעו בישראל. מגוזלות, חלומו הגדול היה לשיר, ובגיל 12 הוא הצטרף למקהלה על ראש הברוש. העפרונית הסולנית מספרת שלנחליאלי היה קול קסום ומופלא: "כל מי ששמע אמר, אח, איזו מקהלה". במקביל למקהלה, היה נער פעיל מאוד חברתית, והקים קן בקן של הנוער העובד.
אחרי שלא התקבל ללהקה צבאית, הוא התגייס ליחידת המסתעורבים, שם הסתווה כעורב בשטחי אויב. עם השחרור החל הנחליאלי לעבוד בשירות המטאורולוגי, שם היה אחראי לבשר לדני רופ על בוא הסתיו. בכסף שחסך יצא לטיול מסביב לעולם. יום אחד, כשעף מעל הסן סירו הוא נדבק בחיידק הכדורגל ומאז הוא עף מעל מגרשים בכל רחבי הגלובוס. בראיון ישן הוא סיפר "עפתי מעל עשרות מגרשים בעולם, אבל אין כמו בלומפילד. במחצית אני טס לאבולעפיה ומנקר פירורים של סמבוסק".
חבריו של הנחליאלי מספרים שהוא ציפור ישרה ונקיית כנפיים, ולראייה הוא פרסם לאחרונה את הצהרת ההון שלו, הכוללת קן על עץ צפצפה ברמת גן (עליו הוא עדיין משלם משכנתא), ושקית זרעונים שהוא הפקיד בקרן פנסיה. הנחליאלי אהוב מאוד במגרשי הכדורגל. אחד מאוהדי הנבחרת, עידן "מכנס ירוק", מספר: "אין על הנחליאלי. עם הגרון שלו הוא גורם לשלושים אלף אוהדים לשיר. ולפעמים הוא גם עוזר לי עם המקור לנקב את הטרופית". דרור, השכן מהענף למעלה, מסכם: "נכון, הוא שר לי במוח כל ערב עם הקריוקי שלו, אבל אין ספק שזאת ציפור שיודעת לעשות שמח. אני בטוח שהוא יעיף את הנבחרת לגבהים חדשים".
