כמה שמחתי מאזן, שנבחרת לראשות עיריית סכנין.
כמה טוב, סברתי, שלתוך המנהיגות הערבית הקיצונית, הלא רלוונטית והבלתי שימושית לאנשיה, יצמח מנהיג מתון, פורץ דרך, שיתרום תרומה מכרעת למה שנקרא 'דו-קיום' ויוביל את המגזר שלו לזמנים חדשים וטובים יותר.
חמש שנים אני מכיר אותך, יא מאזן! אדם אינטליגנט, בעל כושר ביטוי נפלא בעברית, צוחק על העולם שמסביב, בז לפוליטיקאים ומהווה קרן אור שפויה בים של קיצוניות.
בכל פעם שחזרתי מסכנין, אם מחוזה שחתמנו, אם מארוחה דשנה או אם מאירוע משפחתי שלך – היית שב מאוהב למרכז. מצליף בחברים עם אמרות פסולות על ערבים, כי אינני מוכן לשמוע אותם עד שיפגשו אותך ואת חבריי האחרים בסכנין, בלוד וביפו.
במשך שנים דגלתי, דווקא מהצד הימני של המפה, בהפרדה מוחלטת של ערביי ישראל מאויבינו, בהבנת האחר, בהכרת הקיפוח המסוים שישנו בחברה שלנו ובניסיונות כנים לתקנו. עם הזמן צברתי חברים ערבים רבים, חלקם ממש כמו אחים לי ועל כמה מהם אני סומך בעיניים עצומות, יותר מעל הרבה יהודים אחרים שאני מכיר.
אתה מאזן, היית עבורי דוגמה מצוינת לכל ערבי: איש שטח שצמח מלמטה למעלה – סיפור הצלחה קלאסי בישראל בה אפשרי הכל, גם לערבי מישוב צפוני רחוק כסכנין. זוכר את הפגישה שלנו במלון דן תל-אביב אחרי הזכייה בגביע מאזן? זוכר איך ניגש אליך מנכ"ל המלון בכבודו ובעצמו כשבפיו מילות הערצה? זוכר את הצ'פחות שקיבלת ברחוב מעמך ישראל שהיה מבסוט לאללה ממאזן שהצליח לקחת את גביע המדינה?
גם בכיוון ההפוך הסיפור שלך היה אפקט מצוין להשקפת עולמי: הנה ערבי ישראלי מוסלמי שנטמע היטב בישראל ודרך הספורט מגיע לגבהים חדשים. והוא מתון, מסביר פנים ואוהב את המדינה שהוא נמצא בה.
אפרופו המדינה מאזן, הרי אין עוררין על כך שקיבלת ובגדול: מהמדינה, מההתאחדות, אפילו מאלה אותם קראת להעמיד לדין.
חיפשתי אותך שם מאזן. חשבתי שלפתע יקום קול שפוי, הוגן, רציני ויגיד למפגינים משהו מן האמת. אינני שייך לאלו שיכריחו ערבים לשמוח כשערבים אחרים מתים בעזה. אני אף סבור כי יש לתת לכל אזרח כאן את זכות המחאה. אבל גם לזכות הזאת יש גבול. והגבול הזה נחצה.
כמה רציתי לשמוע את מאזן גנאים האמיץ יוצא כנגד מצעד הדגלים והאמרות החצוף של המפגינים וכדרכו דאז אומר להם: "אחיי הערבים. אלו אכן זמנים קשים לנו, אבל עלינו לשמור על איפוק. אני קורא לממשלת ישראל להפסיק את האש, אבל אני קורא מכאן גם לחמאס להפסיק לירות על תושבי דרום ישראל ולהכניס אותנו הערבים לקונפליקט בלתי-נסבל".
אבל אז הערת אותי מהחלום מאזן. דווקא אתה מכולם, קראת לראש הממשלה (שממשרדו קיבלת מימון אדיר לפעילותה של בני-סכנין כשהיית יושב-הראש שלה) פושע מלחמה. דווקא אתה התייצבת בשיא ההתלהמות וצרחת: "יחי השהידים, יחי פלשתין".
ר', מכר, היה נוהג להגיד לי אחרי ביקוריי אצלך בסכנין: "אל תאמין לערבי. אתם תאכלו ותשתו יחד, אבל בסוף תקבל את הסכין בגב". בגלל זה מאזן, אני לא מסוגל לסלוח לך. לא על פגיעתך במדינה שלי, שהיא המדינה שלנו. אלא על כך שאתה במו פיך ומעשיך הופך אנשים ואמרות חשוכות של פעם – לרלוונטיים.