עוד לפני הפתיחה זה נראה רע, עם הקהל המקומי ששרק בוז להמנונה של יוון, שחגגה רק יומיים לפני כן את יום עצמאותה. המנהג המגונה הזה, ששייך למדינות עולם שלישי, הלך וצבר לגיטימציה ברמת גן. ומה לגבי השמעת ההמנון, האם גם אתם חשתם שהוא עבר אונס? שירת "התקוה" תמיד מעוררת בי צמרמורת, הפעם זה היה קרוב יותר לתחושת חלחלה. מה נאמר, שושנה דמארי מתהפכת בקברה. ככה זה כשהשכונה משתלטת עלינו.
ההמשך היה גרוע אף יותר. יספרו לכם שתיקו זו תוצאה טובה, שאנחנו עדיין היחידים שלא נוצחו בבית הזה ושיש גומלין ביוון, עזבו שטויות, הסיבה היחידה שישראל לא חטפה מנה הגונה היא החולשה המדהימה של היוונים.
גם בחולשתה, יוון גדולה עלינו
ובכל זאת, ביריבה יש משהו או יותר נכון הרבה, שאין לנו. שמונה שנים עובד שם אוטו רהאגל. החומר שיש לו ביד לא משתבח עם השנים אלא להיפך, אבל העבודה שלו כן. הגרמני קיבל נבחרת ים תיכונית שבירה ולא מסודרת והפך אותה בתוך שלוש שנים לאלופת אירופה, ובתוך שבע שנים למקשה הגנתית וטקטית שקשה להכניע. כיום היא נמצאת כבר אחרי השיא ובדרך למטה. רהאגל מחזיק אותה על אדי הדלק וכך זה נראה.
נגד נבחרת כזאת חייבים לנצח בכל מחיר. בכל מחיר. אבל איך ננצח כשהכול אצלנו עובד הפוך? זימונים לא הגיוניים, הרכב רע, טקטיקה הגנתית והשתעבדות בלתי נסבלת ליוסי בניון.
אפרופו בניון, מישהו ראה אותו? ואל תספרו לי על הבישול. זו מנהיגות? בשביל זה טלטלו מדינה שלמה? בירם כיאל, שנכנס במקומו, נראה הרבה יותר טוב. אם הבחור הזה לא יימשך לגורמים שליליים, הוא יוכל להצליח.
עוד שחקן שהולך אחורה הוא בן סהר. החלוץ מ"דה בלוף-שחאפ" נראה הרבה יותר טוב בהופעת הבכורה שלו בנבחרת, לפני כשנתיים. במשחק הידידות הראשון שלו במדי נבחרת ישראל הוא היה פשוט פנטסטי. לא החליק שבע מאות פעם כמו אתמול, היה חד יותר ברחבה, נייד יותר והרבה יותר איכותי. הכי טוב בנבחרת? לא לדעתי. שחקן מוכשר? ללא ספק, אבל מאז שפיני זהבי החליט שהוא לא רוצה לטפל בו, סהר במגמת ירידה רצינית.
בחזרה למשחק עצמו. כמה צפוי – ככה מעצבן. ישראל מסתבכת במצבים הנייחים ולא עושה דבר בצד השני. כרגיל, כל מצב נייח של היוונים היה כמעט שער ואילו אצלנו – כלום ושום דבר. השוויון הושג בצורה מקרית למדי, ובמקום להמשיך ללחוץ אחרי שהובקע, הנבחרת נסוגה לאחור. אז מי אמר שלמאמן הלאומי אין השפעה על הנבחרת?
נקודת אור די בודדת היה דדי בן דיין. אם יש החלטה שהצילה את קשטן, זו הצבתו של מגן נתניה באגף השמאלי במקום ההוא מלוקרן. תודה לאל שנמנענו מלדבר כאן על החורים שהיה עושה שם. חוץ מזה, ישראל כ-20 עבירות במשחק. פי שלושה מיוון, שנחשבת לנבחרת אגרסיבית בהרבה. נבחרת שמבצעת 20 עבירות במשחק ביתי מחפשת לעצור, להאט, להתבנקר. למה? ונגד מי?
מזל שהשופט שמר על רמה גבוהה
חצי השעה האחרונה הייתה ברדק אחד גדול ומביש. על הדשא התרוצצו כביכול שתי הנבחרות הבכירות בבית. אם הייתה שם מולנו נבחרת מהדרג הראשון, אליו טוענת יוון, כדוגמת הולנד או איטליה, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לנו.
ברק יצחקי שעלה מהספסל עשה הרבה רעש, אבל כדאי שיידע כמה דברים בסיסיים לפני שמוכרים לו קריירה בחו"ל. שיעבוד קצת על קרנות ובעיטות חופשיות, למשל. כמה שהוא זקוק לטיפול מקצועי ורציני כדי להפוך משחקן ליגה טובה לשחקן שיכול להצליח באירופה. דבר אחד טוב יצא מיצחקי: ההתחייבות של שלמה שרף, שהצהיר כי אם חלוץ בית"ר – הוא יפרוש מפרשנות. אבל אל דאגה, הוא לא הבטיח לקיים...
אגב שלמה שרף, אין לי צל של ספק שמבית קל להכעיס כמו זה שלנו, הוא היה עולה עם הנבחרת בהליכה. שלמה הוא מאמן הנבחרת היחיד שישבנו לא התאבן עם הג'וב והוא נותר – גם בתפקיד הלחוץ והמלחיץ הזה – מאמין טוטאלי בהתקפה. הוא ושומי.
מי כן שמר על רמה אירופית גבוהה? השופט האיטלקי רוזטי, שבהופעתו יכולים שופטי ליגת העל שלנו לקנא וגם ללמוד ממנה – בלי בושה. שריקות חדות, החלטות נכונות ו"פיזור הפגנות" בשקט וביעילות. זהו אכן אחד מהשופטים הטובים בעולם ולא בכדי.
גורל הקמפיין הזה יחרץ עבור ישראל ביום רביעי בכרתים. יוון כבר ניצחה בלטביה ולכן רק ניצחון ישראלי ישאיר את הנבחרת בתמונה. עם קהל עוין באצטדיון צר מידות וחזרתו של קצוראניס – המשמעותי בשחקני יוון, סיכויינו להפתיע שואפים לאפס. בינתיים, יש לקשטן ארבעה ימי חסד. שייהנה מהם.