ליגת העל נפתחה בשבת והותירה תחושת עצבות מסוימת: המחזור המפוצל, המשחקים שכלל לא צולמו והיעדרה של תכנית סיכום חגיגית לסיכום המחזור העיבו על המאורע. חבל מאוד שהמדיום הטלוויזיוני אינו נותן אמון במוצר החדש והמעניין. הליגה המוגדלת היא בשורה נהדרת לכדורגל הישראלי ולטעמי גם מתכונת של 18 קבוצות הייתה יכולה להתאים לליגת העל. שימו לב לתמורה: יותר ישראלים משחקים, יותר שערים מובקעים והקהל יכול בהחלט ליהנות ממגוון נאה. מה רע?
אלישע חזר לעצמו
מכבי חיפה של אחרי זלצבורג, הגיעה, כצפוי, זחוחה ובטוחה בעצמה לעימות מול הפועל עכו – קבוצה עם פוטנציאל לא מנוצל. על הנייר, חיפה הייתה צריכה לקרוע את עכו 0:4, אבל משום מה התעקשה לסבך את עצמה לדעת.
עכו התבצרה במשך מחצית שלמה והירוקים לא מצאו את עצמם. למה אנחנו מצפים מהקבוצה עם הסגל העשיר והאיכותי ביותר בישראל? שכשסוגרים אותה, היא תמצא פתרונות יצירתיים להשתחרר. נראה שאלישע לוי חזר לעצמו ואחרי שהנפיק פתרונות לא רעים במשחק באוסטריה, חזר לניהול משחק רע וקפוא שהזמין את עכו לשוויון מפתיע.
אך גם בעכו לא טמנו את היד בצלחת: כשאתה מצליח לייצר שוויון מפתיע מול מכבי חיפה – הדבר הבסיסי והמתבקש ביותר הוא להניע כדור בסבלנות ובאיטיות ולצאת למתפרצות. אבל גם ההכוונה המקצועית בעכו היא לא מציאה גדולה ובמקום ללכת על בטוח ולהביא נקודה יקרה מפז, עמדו האורחים בצורה גרועה והזמינו את השער המכריע של חיפה. שלומי ארבייטמן, חלוץ בינגו בתקופה האחרונה, מצא את הפרצה והביא שלוש נקודות.
מה אפשר ללמוד מהמשחק הזה? שמכבי חיפה ממשיכה לא למצות אפילו 20% מהפוטנציאל שלה ושעכו, עם פוטנציאל הסגל הקיים שלה, יכולה לסיים בין 10 הראשונות. מה שבטוח - אצל שתי הקבוצות זו שאלה של מאמן.
הפועל חיפה יוצאת להתקפה
ולמרות הכול, ישנן העונה בליגת העל כמה קבוצות שיהיה כיף לראות. הפועל חיפה היא אחת מהן. זו קבוצה שיודעת להתקיף היטב והיא תכבוש לא מעט שערים, אבל מול התקפה חלשה כמו זו של נתניה היא לא תיתקל בכל שבוע. אם אתם אוהדי הקבוצה, צפו לבעיות רבות בחלק האחורי של האדומים. לנו, יתר חובבי הכדורגל הישראלי, זה מבטיח משחקים מסקרנים ורוויי שערים.
נגענו בסוגיית נתניה ונמשיך משם. בעצם, מה עוד אפשר לומר על קבוצה שירדה מכל נכסיה, ויתרה על שחקניה המרכזיים אבל באורח פלא – ההנהלה שלה לא זזה מילימטר? אפשר רק לתהות היכן קולם של האוהדים המסורים מעיר הספורט.
סיבך את עצמו לדעת
אני לא מתכוון להצטרף לפסטיבל אוכלי הגוויות ולהכניס עוד קשית לדמו של אסף קינן. כולנו בני אדם, כולנו טועים לעתים, אבל החוכמה היא לא להכות את קינן וצוותו על הטעות שלהם – אלא לגעת ולנסות לטפל בגורם.
לא בטעויות שיפוט עסקינן, כי אם בגישתם של מרבית השופטים - גישה מתנשאת, ארוגנטית ויהירה. מי שנוהג בשחצנות כלפי הכלל, מוצא עצמו לפתע קורבן של שערורייה רבתי. הכול, אם כן, תלוי בגישה והיא המפתח לכל הסיפור. אם הייתה בקינן הצניעות והענווה - הוא לא היה ממהר לסמן בהחלטיות על שער.
מי שבא לעשות את העבודה בשקט ומבלי לבלוט, היה דואג להתייעצות רגועה ושקטה בסיומה היה מחליט את שלו, לטוב ולרע. אבל קינן יותר מדי בטוח בעצמו ומרוב שכך, הוא נע כמטוטלת בין רצון סכנין לדרישות מכבי לדעת הקוון - והלך לאיבוד. הלקח שלו מהסיפור, כמו גם של יתר שופטי ארצנו, צריך להיות: הישארו צנועים ורגועים.
מה קורה עם ההחלפות, ארה"ב?
זה התחיל באולימפיאדת סיאול 1988: נבחרת ארה"ב כשלה בהחלפות במוקדמות ה-100X4 מ' והרסה לקרל לואיס את הסיכוי למדליה אולימפית שביעית. מאז, המשיכה מחול הטמטום הזה לחזור על עצמה בכל פעם. גם הפעם, באליפות העולם בברלין, טעות שהרסה את הסיכוי לגמר ענקים בין ג'מייקה לארה"ב - שאולי היה מושך את הג'מייקנים לשיא עולם.
אז איך, אפוא, זה קורה למדינת ספורט כל כך מקצועית ומסודרת? לא פעם ולא פעמיים, אלא פעם אחר פעם במשך שנים? בסך הכול מדובר באימונים ותיאום – אלמנטים שהאמריקנים אלופים בהם. לנו אין תשובה. פשוט מדהים.
ללא כל קשר, האם גם אתם תמהים על החלטת המאמן הג'מייקני להציב את אוסיין בולט שלישי ולא אחרון? אין לי צל של ספק שאם בולט היה הרץ האחרון התוצאה, שגם כך היא השנייה בטיבה בהיסטוריה, הייתה שוברת את השיא העולמי גם במקצה הזה.
תהיי יפה ותשתקי
ונסיים, איך לא, עם נגיעה בכוכב נולד. מורן מזוז כבשה את לב הקהל בעיקר בזכות מה שנראה כאישיותה המעודנת ושירתה האצילית - לצד בעיית הראייה שלה. סיפור הסינדרלה הקלאסי הזה נעצר ע"י הקהל והשופטים לפני חצי הגמר. מכובד לכל הדעות, מה גם שהכוכב האמיתי של התכנית, חובי סטאר, סיים את דרכו עוד לפניה.
איזה שד עבר למזוז בראש כשהחליטה לתקוף בטמטום רב את השופטים, אינני יודע, אך כמה חבל שהפה הגדול שלה הפך את סיום דרכה תחת אור הזרקורים לעכור וקטן מימדים. הרי אלה אותם השופטים שהביאו אותה עד הלום לשלב מאוד מכובד בתכנית ואלה אותם השופטים שהרעיפו עליה מחמאות. נכון, היא רצתה מאוד להיות בגמר וההדחה צורבת וכואבת, אבל מי שלא יודע להפסיד - לעולם לא יידע לנצח.