ה-0:7 מול לוקסמבורג לא עשה אותי מאושר כמו התוצאות של יוון ושוויץ. נכון, הסיכוי קלוש ואסור לנו לשגות באשליות שווא בייחוד בטרם אנו עוד לא עשינו את מה שצריך לעשות, אבל בשורה התחתונה יגיע דרור קשטן למחזור המשחקים האחרון עם סיכוי להעפיל למונדיאל או לפלייאוף.
נכון, הייתי ממבקריה של הנבחרת בקמפיין, אך אני עדיין מאושר עבור הנבחרת. מגיע לקשטן להצליח, רק בגלל העליהום המכוער והמבזה שנעשה לו – מאמן מכובד עם היסטוריה ומעמד, שצמאי הדם ניצלו את שעתו הקשה כדי לדרוך עליו ולרמוס אותו.
אינני מתכוון להיכנס לשמות, אך אני בז לאלו שבשעות בהן אדם נמצא במצוקה או בעיה, הם אינם מרפים, עוצרים לרגע או תומכים – אלא מנצלים את החולשה כדי להריח דם ונקם.
אלוהים היה עם קשטן, ובצדק. הניצחון על לוקסמבורג היה מאוד חשוב, גם בדרך ובעיקר בזכות התוצאה. מה שהייתה צריכה הנבחרת אחרי ההפסד המעציב ללטביה, זה חזרה לשפיות וליציבות. ובכן, החזרנו אותה ושיקמנו במעט את הרושם העגמומי.
חסרי עומק
מי שממהר להכתיר את הלוקסמבורגים בכל מיני כינויים מעליבים, אך למעשה הבעיה שלהם היא חוסר עומק. כך מצא עצמו גי הלרס, מאמן לא רע בכלל, עם שוער מחליף שיכול לסדר לעצמו קריירה לא רעה ככדורעפן וללא שני שחקנים מרכזיים אחרים – שאולי לא היו משנים את עובדת ההפסד, אך בהחלט היו מקהים את תצוגת הנפל של נבחרתם.
בהרכב מלא ובמגרשה הביתי, יכולה לוקסמבורג לעשות צרות צרורות לשוויץ, כפי שכבר עשתה לה בציריך. אפרופו שוויץ, מה תגידו על לטביה? נבחרת אפורה, לא מרשימה ולא מבריקה, אך עם מאמן שיודע לסחוט מחניכיו 200% ומעמיד אותם על המגרש כפי שצריך. בבית המשוגע הזה, בו כל תוצאה כנראה אפשרית, מסוגלים הלטבים לכפות על יוון משחק איטי שיביא לתיקו המיוחל – שעשוי להעמיד את ישראל בעמדה מצוינת לקראת הסיום, בתנאי שנגבור על מולדובה.
היוונים גם הם ירצו לשכוח קמפיין לא טוב שלהם. לחשוב על כך שהם נבחרת מהדרג הראשון, רק מעצים את תחושת ההחמצה שהקמפיין הזה מותיר בנו.
בשורה התחתונה, מקבל דרור קשטן צדק פואטי מדרגה ראשונה: אלו ששתו את דמו בקשית וביקשו להיפרע בו, יצטרכו לחכות לפחות עד לאמצע החודש הבא ועם עוד עזרה קטנה מלמעלה, אולי גם יאלצו לאכול את כובע הפלדה שלהם.