את המשבר שחווה מכבי חיפה לא היה קשה לחזות. הפסד ראשון וצפוי מול קבוצה שגרמה לה לחשוב ולאחר מכן תיקו מאכזב מול קבוצה שכל מי שרואה עצמה נאבקת בצמרת – חייבת לנצח בבית.
עבודה של מאמן אכן נראתה בקריית-אליעזר – זו של מישל דיין. לקח קבוצה אחרי השיא עם פציעות ותסמונת שנה שנייה, כדי כמעט לשחזר את ההישג של העונה הקודמת.
בדיוק כמו מול נתניה, כך גם מול קריית-שמונה. פניו של יעקב שחר ישדרו את ההחמצה הגדולה: איך בעונה כזו בה אליפות של מכבי חיפה היא הדבר הכי מתבקש, "תקוע" שחר עם מאמן שלא היה בסרט הזה ואינו מסוגל כנראה להיות בסרט כזה.
יבריץ' טוב למי?
תצוגות אימה של שוערים אפיינו את המפגש בין מכבי ת"א לאשדוד בבלומפילד. את שמטולסקי הייתי שולח מזמן הביתה ובכלל, אינני מבין איך אשדוד נופלת פעם אחר פעם עם שוער פולני (זוכרים את מיידן?), אבל סיפור המשחק הוא יבריץ'. יותר נכון: התקשורת סביב יבריץ'.
שני השערים שספגה מכבי – כשהמשחק נראה היה גמור – הם באשמתו הישירה של השוער הסרבי. הוא, יותר מכולם, חתום על אובדן המומנטום שהביא אבי נמני. חבל מאוד שלאנשי התקשורת זה כנראה לא מזיז.
כולם דיברו על ההצלות של יבריץ', כאילו לא קיבל שני שערים שהחריבו למכבי 3 נק' בטוחות.
גבה ליבו של עזורי
מכבי פ"ת "נרגעה" מפתיחת העונה המצויינת שלה. זה שגיא עזורי טוב בכמה דרגות מזה שהחליף – ברור לחלוטין, אבל לבו של עזורי גבה לאחרונה והוא שכח מי ומה היו הבסיס שלו, לפני שהחל לאמן בליגת העל.
אולי התוצאות האחרונות יובילו אותו בצניעות למטרה ויגרמו לו להתנהל בצורה טובה יותר מבלי לפגוע באחרים בדרך.