מנהיג חדש נולד בספורט הישראלי, מיכאל קליין. איש צנוע ככל הנראה, אך רב מעשים. בניגוד לפוליטיקאים בגרוש שמוכרים את נשמתם בשביל החלטות מפא"יניקיות, קליין הלך הכי רחוק שאפשר אחרי העיקרון שלו – שהוא האינטרס הנכון לטניס הישראלי.
המשחק מול נבחרת רוסיה בנוקיה, יהיה חגיגה לכל חובבי הטניס וגם הזדמנות לפתוח את הענף הסגור יחסית – גם לקהל צופים נוסף. כשראיתי את עמוס מנסדורף, גלעד בלום ושחר פרקיס נלחמים כאן ביד-אליהו מול נבחרת צרפת האגדית של הנרי לאקונט, יאניק נואה וגי פורז'ה – התייצבתי למחרת היום במגרש הטניס המנוח על-יד קולנוע אורלי בתל-אביב עם מחבט ומוטיבציה גבוהה.
היכל נוקיה הוא מהמודרניים באירופה והוא ייצוגי ומכובד דיו כדי להרשים את ראשי הטניס העולמי. תהיה כאן, ללא ספק, תחרות שתהיה תאווה לעיניים. כמה גדול יצא קליין, שלא התרגש מאיומים בגרוש והוביל מהלך שהוא ברכה לענף.
אני קורא לכולם להתייצב בהיכל ביוני וליהנות מאירוע חסר תקדים. אני אהיה שם.
יצאה קטנה וקטנונית, שטראוס
ומן המנצח הגדול והאיש שיצא גדול, לזו שיצאה קטנה וקטנונית, שעירבה באופן שערורייתי את בית-המשפט הנכבד בעניין לא לו וגררה ענף שלם למחול של גיחוך וטירוף. אחרי הפארסה הזו, אני סבור שטוב תעשה ג'נין שטראוס אם תניח את המפתחות ותתפטר מתפקידה.
פעם, כשאדם יקר בשם איאן פרומן ייסד וניהל את מרכזי הטניס – היה זה גוף חשוב, נערץ ומוערך. כשפרומן ניהל את העניינים, ראינו במרכזי הטניס אור לגויים, גורם אנטי פוליטי מאזן שידאג לטובת הענף וינטרל החלטות אנטי מקצועיות של האיגוד.
כיום, התהפכו היוצרות: מיכאל קליין ואיגוד הטניס הם המקצועיים, השקולים והענייניים אל מול גחמותיה ורצונותיה של הגברת שטראוס.
אלפי שקלים – אם לא למעלה מזה – עלה ההליך המשפטי המיותר הזה, אליו נגרר איגוד הטניס בעל כורחו. מי שילם את הכספים הללו? אני בספק אם עשתה זאת ג'נין שטראוס מכיסה. בכסף הזה, אפשר היה לממן 60 אימונים אישיים לעשרות ילדים במרכזי הטניס השונים בישראל.
בסוף, חטפה שטראוס מבית-המשפט, אבל זה לא הפריע לה להראות מאוד מרוצה אחר-כך.
מי שמתגנדרת ומבליטה גומות חן של שביעות-רצון אל מול המצלמות – דקה אחרי שקיבלה בומבה – גורמת לי באופן אישי לחשוד חלילה כי יש לה אהבה לא קטנה לפרסום ולתקשורת. יתכן והיא אוהבת את זה יותר מאשר את ענף הטניס? לה הפתרונים.
אסור להאריך לו את ההסכם
יעקב שחר עומד בפני החלטה גורלית. כמה כתבי חצר דוחקים בו להאריך את ההסכם עם אלישע לוי, שמכבי חיפה גדולה על מידותיו. אמש היה זה עוד אחד ממראות האבסורד בכדורגל הישראלי: אלישע הגיע עם מכבי חיפה לאשדוד, שפיטרה אותו כדי להינצל מירידה על ידי יוסי מזרחי. גם הוא אגב, כמו רבים אחרים, עולה על לוי.
לעיתים, כשהשחקנים רגועים ונחה עליהם הרוח – אנו רואים ממוליכת הטבלה הברקות אישיות שעושות את ההבדל בינה לבין שאר הליגה, כמו ב-3-0 אמש על אשדוד. אלא שעם מאמן מהשורה הראשונה, דוגמת אלי גוטמן, הייתה מכבי חיפה מבטיחה כבר מזמן את האליפות.
גם אם בטעות ייקח אליפות, אסור לו לשחר להישאר עם כזה מאמן לקראת ליגת האלופות. מכבי חיפה היא שם גדול, מועדון בסדר גודל אירופי עם תדמית נוצצת ומבריקה. המאמן הוא חלק מהתדמית הזאת.
בחיפה אין שיטה, דרך עקבית או מנהיגות מקצועית. יש הרבה כישרון, מקריות ומזל. יענקל'ה שחר, איש רציני, לא יכול להמשיך ולסמוך על נתונים כאלו, המנוגדים לחלוטין לאופיו העסקי והאישי. אני סומך עליו שלא יעשה את הטעות.