מה אני, אוהד מכבי חיפה מילדות, אמור להרגיש הבוקר? הכיצד יתכן שאחת הקבוצות הגרועות בהיסטוריה של המועדון, המנוהלת מקצועית ע"י מי שלדעתי הוא המאמן הגרוע ביותר בתולדות המועדון (היית מאמין שמישהו ירש ממך את התואר הזה, רוני לוי?) וודאי מי שאינו יכול להיכנס לחליפה האירופית שדורש התפקיד.
למכבי נתניה אין אני בא בטענות, כי ממה שיש לה להציע, היא באמת מפיקה את המיטב. שטראובר, עם כל הרעש, לא הוביל בסופו של דבר את נתניה לאף הישג משמעותי בשלוש עונותיו שם ויתרה מזאת: ברגעי האמת הוא לא באמת היה שם בשבילה. יש לו גם טבע, להאשים אחרי כל שער את ההגנה שלו, ללא כל בושה ומשוא פנים וזאת למרות שהשער שספג ממשומר הוא כמעט כולו שלו. כמו שאתה מתנהל, ככה אתה נראה בשער.
הטוב בשחקני נתניה הוא דדי בן-דיין: חכם, קר-רוח ורב גוני. דדי החזיק את קבוצתו במשחק ולמעשה היה נקודת האור היחידה שלה, ביום בינוני ומטה של שאר חבריו.
לותאר מתיאוס ראוי לשבחים: ניהול המשחק שלו היה יוצא מן הכלל, כולל חילופים בזמן וגם הוראות טקטיות נכונות. אם המאמנים היו מתחלפים אמש בספסלים, אני לא רוצה לחשוב עם איזו תבוסה נתניה הייתה יכולה לצאת.
מה שמחזיר אותנו לאלישע, האיש שהתפקיד גדול עליו וממשחק למשחק זה מעמיק: מכבי חיפה שלטה במשחק, כבשה שער מקרי ובמקום להמשיך ולהחזיק בכדור – נסוגה אחורה בטיפשות אופיינית והזמינה את נתניה לחזור למשחק. כאילו לא די בטקטיקה שכונתית, אלא גם בטעות שמאמן מתחיל לא היה מרשה לעצמו: בזבוז החילופים היקרים בתוך 90 הדקות, כשאופציית הארכה מרחפת!
יעקב שחר שישב ביציע, מבין הרבה יותר מהמאמן שלו. גם הוא יודע שהשורה התחתונה מרמה: גמר הגביע הזה הושג מניצחונות מקריים בפנדלים על הפועל ת"א ומכבי נתניה והאליפות, אם תושג, תגיע בזכות היעדר יריבות ראויות על התואר. כמה מזל יכול להתנקז לתוך עונה אחת של מאמן אחד? תשאלו את אלישע.
בסוף, הגרועה פחות תיקח את הגביע
גם בית"ר ירושלים לא צריכה לקפוץ מהגג בעקבות ניצחונה הדחוק על הכח ר"ג. כמה רע יכולה להראות קבוצה שיש לה סגל שלכל שחקן בו יש מקום בקבוצת צמרת אחרת? איך קבוצה כזו יכולה להראות כ"כ לא מחוברת?
מחמאות לדודו דהן והכח. הרבה מלים נאמרו על דהן, אך אין ספק שבמבחן התוצאה הוא עומד ובגדול. בעונה בה יש לה תקציב של קבוצת תחתית מהליגה השנייה, מרשימה הכח ומתמודדת בכבוד בכל החזיתות. מה שחסר לדודו זה עוד קצת מזל ומי שמשתף פעולה עם גורמים מנאחסים, פשוט מסלק מעצמו את המזל.
ומה יהיה בגמר? אחרי מה שראינו, זה מזכיר לי את הסיפור הבא, ברוח הארוויזיון שייערך במוצ"ש ברוסיה.
חברי שלמה צח, המפיק הדגול שליווה אמנים רבים לתחרות הזו, התבקש פעם לנתח סיכויי שיר ישראלי גרוע במיוחד שנשלח לתחרות: "מה אני יודע", השיב צח, "אולי יהיו 24 שירים יותר גרועים ממנו?"...
מוסר ההשכל: גם בגמר תהיה קבוצה אחת פחות גרועה שתניף את הגביע. הללויה.
להנציח את המגרש בקולנוע אורלי
מי שעוד לא קרא את מאמרו המופתי של מוישל'ה שיינמן בידיעות אחרונות הבוקר, אז שירוץ ויעשה זאת. שיינמן ביכה את השמדת מגרשי הכדורסל והטניס המיתולוגיים על-יד קולנוע אורלי בסמוך לאלנבי בתל-אביב.
עבורי לא היה מדובר בפיסת היסטוריה מרתקת, אלא גם בהתנסות אישית ביותר: על המגרשים האלו, יום יום במשך 11 שנה, הגעתי חדור מוטיבציה עם מחבט והתאמנתי אצל לזר דוידמן ז"ל, לא לפני שעברתי דרך שולחנו של יו"ר המועדון האגדי אינג' אברהם פייגר ז"ל ששיחק שש-בש באופן קבוע עם ידידיו למחלקה.
כשהושמד המקום לטובת עוד חניון, נצבט הלב. לפחות, כמו שכתב שיינמן, ראוי שיושם שם שלט מאיר עיניים שיספר על ההיסטוריה האדירה של המקום הזה, היסטוריה אשר בה גם לי היה חלק קטן.